מטריד מאוד. אשמח
לקבל עצה. אמא שלי תמיד התגאתה בכך שאנחנו לא סתם אם ובת אלא חברות. אך אני מרגישה שככל שאני מתבגרת (אני בת 26) ופחות זקוקה לסמכות אמהית ויותר דמות שאוכל להתייעץ איתה ולהיות חברה שלה- קורה בדיוק ההיפך, היא הופכת להיות אמא מעצבנת ולא רק שלא תומכת אלא מפריעה. כרגע אני סטודנטית ולצערי אני נזקקת לעזרה פיננסית מהוריי. זה מצב גרוע מבחינתי מכיוון שאני בחורה מאוד עצמאית ואף פעם לא הרגשתי בנוח לבקש מהורי אגורה, משום מה זה מעורב אצלי בהמון רגשות אשם. בנוסף אמי נמצאת במצב בריאותי שאסור לה להתאמץ יותר מידי, משום שזה עלול להזיק לה. אני מרגישה שאמא שלי מנצלת את רגשות האשמה שלי לגבי העזרה הכלכלית ואת הדאגה שיש לי בקשר למצבה הבריאותי, כדי לגרום לי לבקר יותר גם כשזה עלול לפגוע בלימודי. אמי הייתה עקרת בית כל חייה ומעולם לא הייתה צריכה לעמוד בלחצים כמו לימודים ועבודה. בשיחות שלנו לפעמים אני משתגעת כשהיא אומרת לי דברים כגון: "למה את כבר לא מציירת.. חשבתי שאהבת את זה", "למה את לא קוראת ספרים להנאה, זה חשוב". ובשנים האחרונות אין דבר כזה שאני אדבר איתה והיא לא תזכיר לי חתונה וילדים. היא אומרת משפטים איומים כמו " אני דואגת למערכת הרבייה שלך" ו " בגילך כבר היו לי 2 ילדים" או "אני חושבת שאתם צריכים לפחות להתארס". בחגים שחלפו מצאתי את עצמי במשך 10 ימים לא לומדת דקה, שזה המון במיוחד בסמסטר הנוכחי. במשך אותם ימים הרגשתי שאמי ממש מנצלת אותי. יש לנו משפחה גדולה, אחי וילדיהם מגיעים כשהכל כבר מוכן, בתירוץ שיש להם ילדים אז הם לא יכולים לעזור. אז ניקיתי את כל הבית (הגדול) לפני שהגיעו, בישלתי, כיבסתי ועוד קצת ניקיתי. וכמובן כשהם הגיעו הם צריכים מנוחה מהילדים וכל הזמן הגשתי, ניקיתי, הרמתי תינוקות. אחרי שהם הלכו ניקיתי אחריהם ונשפכתי. בכל פעם שישבתי לרגע אמי החלה לעשות דברים שאסור לה מבחינה פיזית ואני מיד נעמדתי ואמרתי שאני אעשה זאת במקומה ותמיד מול העיניים שלי. בימים האחרונים כבר נהיתי חולה עם חום ואז האמא הנהדרת שלי החליטה שדווקא עכשיו היא צריכה להזמין 6 אנשים (שהיא בכלל לא מחבבת ד"א) לארוחת צהריים חגיגית בנוסף לכל המשפחה. וכמובן שאני היחידה שיכולה באמת לעזור וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. כל כך נפגעתי! דווקא כשאני חולה?! דווקא בחג כשיש בלעגן?! הגישה שאני מקבלת ממנה היא מין- "גם ככה אני משלמת לך אז תעשי מה שאני אבקש". אבל הכסף הזה הוא ללימודים! אם לא היו לימודים לא הייתי מבקשת אגורה! עכשיו אחד הילדים של אחי נמצא בבי"הח וכמובן שיש אנשים פחות עסוקים שיכולים לעזור אבל פחות נוח לבקש מהם כנראה, אז עם הרבה מניפולציות ורגשות אשם אני גוייסתי. אמרתי שיש לי עבודה להגיש וקשה לי להגיע מהבוקר, אז היא אמרה בטון כועס שהיא תשלם למישהו שיעזור ושהיא לא בטוחה שנוח לה לאסוף אותי בערב מתחנת האוטובוס. תמיד התגאתי בכך שיש לי משפחה חמה ואוהבת, אבל אני ממש מרגישה שהם מחלישים, מלחיצים אותי ומכניסים אותי למצבים של דחק שאני בקושי עומדת בהם. איך להתמודד?
לקבל עצה. אמא שלי תמיד התגאתה בכך שאנחנו לא סתם אם ובת אלא חברות. אך אני מרגישה שככל שאני מתבגרת (אני בת 26) ופחות זקוקה לסמכות אמהית ויותר דמות שאוכל להתייעץ איתה ולהיות חברה שלה- קורה בדיוק ההיפך, היא הופכת להיות אמא מעצבנת ולא רק שלא תומכת אלא מפריעה. כרגע אני סטודנטית ולצערי אני נזקקת לעזרה פיננסית מהוריי. זה מצב גרוע מבחינתי מכיוון שאני בחורה מאוד עצמאית ואף פעם לא הרגשתי בנוח לבקש מהורי אגורה, משום מה זה מעורב אצלי בהמון רגשות אשם. בנוסף אמי נמצאת במצב בריאותי שאסור לה להתאמץ יותר מידי, משום שזה עלול להזיק לה. אני מרגישה שאמא שלי מנצלת את רגשות האשמה שלי לגבי העזרה הכלכלית ואת הדאגה שיש לי בקשר למצבה הבריאותי, כדי לגרום לי לבקר יותר גם כשזה עלול לפגוע בלימודי. אמי הייתה עקרת בית כל חייה ומעולם לא הייתה צריכה לעמוד בלחצים כמו לימודים ועבודה. בשיחות שלנו לפעמים אני משתגעת כשהיא אומרת לי דברים כגון: "למה את כבר לא מציירת.. חשבתי שאהבת את זה", "למה את לא קוראת ספרים להנאה, זה חשוב". ובשנים האחרונות אין דבר כזה שאני אדבר איתה והיא לא תזכיר לי חתונה וילדים. היא אומרת משפטים איומים כמו " אני דואגת למערכת הרבייה שלך" ו " בגילך כבר היו לי 2 ילדים" או "אני חושבת שאתם צריכים לפחות להתארס". בחגים שחלפו מצאתי את עצמי במשך 10 ימים לא לומדת דקה, שזה המון במיוחד בסמסטר הנוכחי. במשך אותם ימים הרגשתי שאמי ממש מנצלת אותי. יש לנו משפחה גדולה, אחי וילדיהם מגיעים כשהכל כבר מוכן, בתירוץ שיש להם ילדים אז הם לא יכולים לעזור. אז ניקיתי את כל הבית (הגדול) לפני שהגיעו, בישלתי, כיבסתי ועוד קצת ניקיתי. וכמובן כשהם הגיעו הם צריכים מנוחה מהילדים וכל הזמן הגשתי, ניקיתי, הרמתי תינוקות. אחרי שהם הלכו ניקיתי אחריהם ונשפכתי. בכל פעם שישבתי לרגע אמי החלה לעשות דברים שאסור לה מבחינה פיזית ואני מיד נעמדתי ואמרתי שאני אעשה זאת במקומה ותמיד מול העיניים שלי. בימים האחרונים כבר נהיתי חולה עם חום ואז האמא הנהדרת שלי החליטה שדווקא עכשיו היא צריכה להזמין 6 אנשים (שהיא בכלל לא מחבבת ד"א) לארוחת צהריים חגיגית בנוסף לכל המשפחה. וכמובן שאני היחידה שיכולה באמת לעזור וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. כל כך נפגעתי! דווקא כשאני חולה?! דווקא בחג כשיש בלעגן?! הגישה שאני מקבלת ממנה היא מין- "גם ככה אני משלמת לך אז תעשי מה שאני אבקש". אבל הכסף הזה הוא ללימודים! אם לא היו לימודים לא הייתי מבקשת אגורה! עכשיו אחד הילדים של אחי נמצא בבי"הח וכמובן שיש אנשים פחות עסוקים שיכולים לעזור אבל פחות נוח לבקש מהם כנראה, אז עם הרבה מניפולציות ורגשות אשם אני גוייסתי. אמרתי שיש לי עבודה להגיש וקשה לי להגיע מהבוקר, אז היא אמרה בטון כועס שהיא תשלם למישהו שיעזור ושהיא לא בטוחה שנוח לה לאסוף אותי בערב מתחנת האוטובוס. תמיד התגאתי בכך שיש לי משפחה חמה ואוהבת, אבל אני ממש מרגישה שהם מחלישים, מלחיצים אותי ומכניסים אותי למצבים של דחק שאני בקושי עומדת בהם. איך להתמודד?
