מטס בשבילהם
- פותח הנושא אופק דגנית
- פורסם בתאריך
אני חושב שהגברת החביבה סיכמה את זה...
"מה היה כל הסיפור?
הוצהרנו כאנשים ללא הגנה, הוציאו מאותנו מהחוק הוציאו אותנו.
והייתה אפשרות לכל מי שרק רצה לעשות איתנו מה שהוא רצה...
אז רצו... אז אספו אותנו אל תוך הרכבת, החוצה, לתוך הגז,עשן למעלה וזהו..."
היא צוחקת במבוכה, ומביטה אל הצלם ומסבירה לו כמו לילד קצת מפגר, מה המטס הזה אומר עבורה - עבורנו:
"אז עכשיו אי אפשר יותר!"
"כי הבחור הזה הוא הראה לנו שאי אפשר יותר דבר כזה - נגמר, הסיפור נגמר."
המטס הזה סיים, חתם עבורה את חוסר האונים הזה שהיא חייתה בו כילדה ואחר כך, כאישה בוגרת עד זיקנה - הפחד ששוב יקרה משהו כזה.
אבל זהו, הסיפור נגמר - טייסי חיל האוויר הישראלי יכולים לבוא להציל אותה, היא כבר לא צריכה לסמוך ולחלום שטייסים אמריקאים יצילו אותה. יש לה מטוסים עם סמלי מגן-דוד כחולים שיצילו אותה, ימנעו בעתיד שיקרה שוב דבר כזה.
אני זוכר בתקופת הדוקטורט שלי, נשארתי במעבדה לניסוי עם המנחה שלי מאוחר בערב יום השואה. כשהמתננו שהניסוי יסתיים ישבנו במשרד שלו, הוא כרגיל הדליק מקטרת אבל שלא כרגיל לא התחיל לדבר מדע, אלא הביט בנקודה כלשהי בחלל המשרד, ואז הביט בי "אתה, אחרי הפוסט חוזר לישראל, זו המדינה שלך - והיא צריכה אותך. גם אני חזרתי ובמהלך הקריירה שלי עשיתי הרבה כדי שסיפור כזה (השואה) לא תקרה שוב, ואם יהיה חוכמולוג שינסה שוב, הפעם לא נלך בשקט ברכבות - אלא ניקח רבים מאד איתנו!"
"מה היה כל הסיפור?
הוצהרנו כאנשים ללא הגנה, הוציאו מאותנו מהחוק הוציאו אותנו.
והייתה אפשרות לכל מי שרק רצה לעשות איתנו מה שהוא רצה...
אז רצו... אז אספו אותנו אל תוך הרכבת, החוצה, לתוך הגז,עשן למעלה וזהו..."
היא צוחקת במבוכה, ומביטה אל הצלם ומסבירה לו כמו לילד קצת מפגר, מה המטס הזה אומר עבורה - עבורנו:
"אז עכשיו אי אפשר יותר!"
"כי הבחור הזה הוא הראה לנו שאי אפשר יותר דבר כזה - נגמר, הסיפור נגמר."
המטס הזה סיים, חתם עבורה את חוסר האונים הזה שהיא חייתה בו כילדה ואחר כך, כאישה בוגרת עד זיקנה - הפחד ששוב יקרה משהו כזה.
אבל זהו, הסיפור נגמר - טייסי חיל האוויר הישראלי יכולים לבוא להציל אותה, היא כבר לא צריכה לסמוך ולחלום שטייסים אמריקאים יצילו אותה. יש לה מטוסים עם סמלי מגן-דוד כחולים שיצילו אותה, ימנעו בעתיד שיקרה שוב דבר כזה.
אני זוכר בתקופת הדוקטורט שלי, נשארתי במעבדה לניסוי עם המנחה שלי מאוחר בערב יום השואה. כשהמתננו שהניסוי יסתיים ישבנו במשרד שלו, הוא כרגיל הדליק מקטרת אבל שלא כרגיל לא התחיל לדבר מדע, אלא הביט בנקודה כלשהי בחלל המשרד, ואז הביט בי "אתה, אחרי הפוסט חוזר לישראל, זו המדינה שלך - והיא צריכה אותך. גם אני חזרתי ובמהלך הקריירה שלי עשיתי הרבה כדי שסיפור כזה (השואה) לא תקרה שוב, ואם יהיה חוכמולוג שינסה שוב, הפעם לא נלך בשקט ברכבות - אלא ניקח רבים מאד איתנו!"
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.