מטבע לירה
- פותח הנושא מ מ
- פורסם בתאריך
אודות המקצוע בקיצור:
תואר ראשון- כמו רוב מדעי הרוח, שלוש שנים (אם לא מושכים). ארכיאולוגיה היא למעשה דיסציפלינה המורכבת ממגוון רחב של מדעים, חלקם מתחום מדעי הפילוסופיה כמו היסטוריה ואנתרופולוגיה וחלקם מתחום המדעים המדוייקים והטבע, כמו פיסיקה, גיאולוגיה, כימיה, בוטניקה, זואולוגיה ועוד. כל אחד בוחר במשך הזמן התמחות המתאימה לו יותר, במיוחד בלימודי המשך. במסגרת התואר הראשון לומדים מבואות של כל התקופות, עושים התמחות תקופתית שבאופן גס מחולקת לפריהיסטוריה, התקופה המקראית והתקופה הקלאסית (בהתאם גם שפה עתיקה או מודרנית נוספת על אנגלית). מתי-מעט מתמחים - בתואר שני - בימי-הביניים (כמוני). תואר שני לוקח כשלוש עד ארבע שנים, לפעמים יותר, כי בד"כ עושים תואר שני כבר במסגרת משפחה ועבודה, וקשה להקדיש זמן. מי שממשיך מיד אחרי תואר ראשון, או שאין לו התחייבויות נוספות, קשיי מימון וכו' - אשריו וטוב לו, יכול לסיים את התואר השני, במיוחד מחקרי, בזמן קצר יחסית. דוקטורט- כנ"ל. בכל תואר סטודנט חייב להשתתף בחפירות לימודיות מטעם מוסד מחקר כלשהו, לאו דווקא זה שהוא לומד בו. אני סיימתי את התואר הראשון לפני די הרבה זמן ואחריו עבדתי ברשות העתיקות בפיקוח, בסקר ובחפירות. אחד הדברים הייחודיים בתחום הזה הוא שבעל תואר ראשון, עם קצת נסיון מוכח יכול לקבל רשיון חפירה, לבצע אותה ולפרסמה. בצורה כזו, ארכיאולוגים-של-שדה צוברים מספר פרסומים רב, לעיתים הרבה יותר מפרופסורים לארכיאולוגיה ש"חופרים" בעיקר בספריות. יש כנסים, מהרמה המקומית עד הבין-לאומית. היו לי די הרבה ממצאים, שום דבר חשוב מבחינה לאומית אבל בכל מקרה חלקם די מעניינים, למשל קבר עשירים (13 כוכים, 26 שלדים) מהתקופה הרומית בפריפריה הצפונית-מאד של קיסריה, למעשה כבר במצוק הדרומי של הכרמל, שהגדיר מחדש את תחומי הקבורה של העיר בשיאה. כיום אני לא עובד רשות ולא עובד בחפירות אלא יותר ב"ארכיאולוגיית קצה", כלומר מחקר סופי של פריטים לפני תצוגה, אבל גם מתקופות לא-ארכיאולוגיות, ומשתדל לסיים את המחקר לתואר השני.
תואר ראשון- כמו רוב מדעי הרוח, שלוש שנים (אם לא מושכים). ארכיאולוגיה היא למעשה דיסציפלינה המורכבת ממגוון רחב של מדעים, חלקם מתחום מדעי הפילוסופיה כמו היסטוריה ואנתרופולוגיה וחלקם מתחום המדעים המדוייקים והטבע, כמו פיסיקה, גיאולוגיה, כימיה, בוטניקה, זואולוגיה ועוד. כל אחד בוחר במשך הזמן התמחות המתאימה לו יותר, במיוחד בלימודי המשך. במסגרת התואר הראשון לומדים מבואות של כל התקופות, עושים התמחות תקופתית שבאופן גס מחולקת לפריהיסטוריה, התקופה המקראית והתקופה הקלאסית (בהתאם גם שפה עתיקה או מודרנית נוספת על אנגלית). מתי-מעט מתמחים - בתואר שני - בימי-הביניים (כמוני). תואר שני לוקח כשלוש עד ארבע שנים, לפעמים יותר, כי בד"כ עושים תואר שני כבר במסגרת משפחה ועבודה, וקשה להקדיש זמן. מי שממשיך מיד אחרי תואר ראשון, או שאין לו התחייבויות נוספות, קשיי מימון וכו' - אשריו וטוב לו, יכול לסיים את התואר השני, במיוחד מחקרי, בזמן קצר יחסית. דוקטורט- כנ"ל. בכל תואר סטודנט חייב להשתתף בחפירות לימודיות מטעם מוסד מחקר כלשהו, לאו דווקא זה שהוא לומד בו. אני סיימתי את התואר הראשון לפני די הרבה זמן ואחריו עבדתי ברשות העתיקות בפיקוח, בסקר ובחפירות. אחד הדברים הייחודיים בתחום הזה הוא שבעל תואר ראשון, עם קצת נסיון מוכח יכול לקבל רשיון חפירה, לבצע אותה ולפרסמה. בצורה כזו, ארכיאולוגים-של-שדה צוברים מספר פרסומים רב, לעיתים הרבה יותר מפרופסורים לארכיאולוגיה ש"חופרים" בעיקר בספריות. יש כנסים, מהרמה המקומית עד הבין-לאומית. היו לי די הרבה ממצאים, שום דבר חשוב מבחינה לאומית אבל בכל מקרה חלקם די מעניינים, למשל קבר עשירים (13 כוכים, 26 שלדים) מהתקופה הרומית בפריפריה הצפונית-מאד של קיסריה, למעשה כבר במצוק הדרומי של הכרמל, שהגדיר מחדש את תחומי הקבורה של העיר בשיאה. כיום אני לא עובד רשות ולא עובד בחפירות אלא יותר ב"ארכיאולוגיית קצה", כלומר מחקר סופי של פריטים לפני תצוגה, אבל גם מתקופות לא-ארכיאולוגיות, ומשתדל לסיים את המחקר לתואר השני.
../images/Emo51.gif זה לא כל כך חריג.
ארכיאולוגים-חופרים יש הרבה, מה שאני עושה היום- מעט מאד. כוך הוא תא קטן חצוב בסלע או בנוי בקיר. בקונוטציה של מערת קבורה זהו תא הקבורה עצמו. מערות קבורה מהתקופה ההלניסטית, הרומית והביזאנטית בארץ חצובות לרוב בצורה של חדר מרכזי מרובע אליו יש מסדרון גישה מבחוץ. הכוכים חצובים מסביב לחדר המרכזי, לפעמים במקביל לקירות ולפעמים בניצב, ואז כמובן ניתן לחצוב יותר כוכים. במערה שלא נפרצה (נדיר) יש אבן-גולל גדולה על פתח הכניסה ובפנים כל כוך חתום בפני עצמו, לרוב ע"י כמה אבנים גדולות. בגלל ששיטת הקבורה במערות היא יקרה- זמן חציבה, שכר עובדים וכד'- הרבה פעמים יש קבורה קבוצתית, כלומר יותר מגופה אחת בכל כוך. זה לא נעשה בו-זמנית, אלא כל פעם לפי צורך. יצא לי למצוא גם חמישה שלדים בכוך אחד (בשפה מקצועית לא אומרים שלדים אלא "נקברים". כמו שאין דבר כזה "כד" אלא קנקן, פך או פכית, לפי גודל). יש מערות קבורה מסועפות מאד שאפשר לעמוד בהן זקוף וגם ללכת לאיבוד, ויש מערות זעירות בנות כוך אחד עד ארבעה. מערכות הקבורה המרשימות ביותר בארץ הן כמובן ב"עיר הקבורה" בבית-שערים, אתר תיירות בצמוד לטבעון. מערכות מדהימות אחרות, סגורות לקהל נמצאות ליד ירושלים במקום הנקרא "חקל-דמא". קשה לומר שפחדתי מלפגוש שלדים בחפירה, הרי לזה מחכה כל ארכיאולוג מתחיל... אבל יש התרגשות שלפני. אח"כ זה נהייה טריוויאלי ומתייחסים לשלד כמו לכל ממצא אחר. שלד שלא נמצא בקבר מוסדר זה סיפור אחר- ואז צריך להפעיל את הפרשנות הארכיאולוגית בכל הכוח (עובדות היסטוריות על האתר, ממצאים שמסביב, תיארוך). למשל שדה-קרב, רצח או תאונה.
ארכיאולוגים-חופרים יש הרבה, מה שאני עושה היום- מעט מאד. כוך הוא תא קטן חצוב בסלע או בנוי בקיר. בקונוטציה של מערת קבורה זהו תא הקבורה עצמו. מערות קבורה מהתקופה ההלניסטית, הרומית והביזאנטית בארץ חצובות לרוב בצורה של חדר מרכזי מרובע אליו יש מסדרון גישה מבחוץ. הכוכים חצובים מסביב לחדר המרכזי, לפעמים במקביל לקירות ולפעמים בניצב, ואז כמובן ניתן לחצוב יותר כוכים. במערה שלא נפרצה (נדיר) יש אבן-גולל גדולה על פתח הכניסה ובפנים כל כוך חתום בפני עצמו, לרוב ע"י כמה אבנים גדולות. בגלל ששיטת הקבורה במערות היא יקרה- זמן חציבה, שכר עובדים וכד'- הרבה פעמים יש קבורה קבוצתית, כלומר יותר מגופה אחת בכל כוך. זה לא נעשה בו-זמנית, אלא כל פעם לפי צורך. יצא לי למצוא גם חמישה שלדים בכוך אחד (בשפה מקצועית לא אומרים שלדים אלא "נקברים". כמו שאין דבר כזה "כד" אלא קנקן, פך או פכית, לפי גודל). יש מערות קבורה מסועפות מאד שאפשר לעמוד בהן זקוף וגם ללכת לאיבוד, ויש מערות זעירות בנות כוך אחד עד ארבעה. מערכות הקבורה המרשימות ביותר בארץ הן כמובן ב"עיר הקבורה" בבית-שערים, אתר תיירות בצמוד לטבעון. מערכות מדהימות אחרות, סגורות לקהל נמצאות ליד ירושלים במקום הנקרא "חקל-דמא". קשה לומר שפחדתי מלפגוש שלדים בחפירה, הרי לזה מחכה כל ארכיאולוג מתחיל... אבל יש התרגשות שלפני. אח"כ זה נהייה טריוויאלי ומתייחסים לשלד כמו לכל ממצא אחר. שלד שלא נמצא בקבר מוסדר זה סיפור אחר- ואז צריך להפעיל את הפרשנות הארכיאולוגית בכל הכוח (עובדות היסטוריות על האתר, ממצאים שמסביב, תיארוך). למשל שדה-קרב, רצח או תאונה.
ואם תמצא...
בס"ד ואם תמצא שקל כסף מהשנה החמישית של מלחמות היהודים? זה ניסיון קשה מאד. נדמה לי שבחפירות מצדה ב-65 פרופ' ידין מצא שלושה שקלים (ש"ה) כאלו במכה אחת. (כל מטבע שווה מעל מאה אלף דולר!) אני פעם מצאתי סנט אמריקאי מ-1828 בחמת גדר! בבית המלון הסורי הישן. אין לי מושג והסבר איך המטבע הגיע לשם. חג שמח, רוזן.
בס"ד ואם תמצא שקל כסף מהשנה החמישית של מלחמות היהודים? זה ניסיון קשה מאד. נדמה לי שבחפירות מצדה ב-65 פרופ' ידין מצא שלושה שקלים (ש"ה) כאלו במכה אחת. (כל מטבע שווה מעל מאה אלף דולר!) אני פעם מצאתי סנט אמריקאי מ-1828 בחמת גדר! בבית המלון הסורי הישן. אין לי מושג והסבר איך המטבע הגיע לשם. חג שמח, רוזן.
רוזן, אתה מדבר על
מטבע שנה V למרד הגדול? במקור הוטבעו מעט מאד מטבעות מאחר שאותה שנה ארכה למעשה רק חודשיים, שאז דוכא המרד סופית בידי טיטוס. לגבי מציאת מטבע הסנט עתיק, הסבר הגיוני הוא שנשמט מכיסו של אחד התיירים-מגלים שביקרו באיזור, למשל הצייר דויד רוברטס. אני ממליץ מאד על קריאת ספרו של מארק טווין "מסע תענוגות בארץ הקודש", לקבלת מבט מפוכח ומשועשע על ארץ-ישראל כפרובינקיה נידחת של האימפריה העות'מאנית הדועכת.
מטבע שנה V למרד הגדול? במקור הוטבעו מעט מאד מטבעות מאחר שאותה שנה ארכה למעשה רק חודשיים, שאז דוכא המרד סופית בידי טיטוס. לגבי מציאת מטבע הסנט עתיק, הסבר הגיוני הוא שנשמט מכיסו של אחד התיירים-מגלים שביקרו באיזור, למשל הצייר דויד רוברטס. אני ממליץ מאד על קריאת ספרו של מארק טווין "מסע תענוגות בארץ הקודש", לקבלת מבט מפוכח ומשועשע על ארץ-ישראל כפרובינקיה נידחת של האימפריה העות'מאנית הדועכת.
V=5
אף פעם לא שמעתי שיגאל ידין "אסף" אליו הביתה ממצאים. מעמדו כאחד הארכיאולוגים החשובים בעולם בכל הזמנים איתן ללא עוררין. ייתכן שלקח פריטים הביתה למחקר, זה לא כל כך מקובל, במיוחד היום, אבל אפשרי, במיוחד אם מדובר בחוקר בעל שם. לדעתי אתה מבלבל עם משה דיין שהיה אחוז דיבוק בכל הקשור לאספנות ארכיאולוגיה וניצל טוב-טוב את מעמדו.
אף פעם לא שמעתי שיגאל ידין "אסף" אליו הביתה ממצאים. מעמדו כאחד הארכיאולוגים החשובים בעולם בכל הזמנים איתן ללא עוררין. ייתכן שלקח פריטים הביתה למחקר, זה לא כל כך מקובל, במיוחד היום, אבל אפשרי, במיוחד אם מדובר בחוקר בעל שם. לדעתי אתה מבלבל עם משה דיין שהיה אחוז דיבוק בכל הקשור לאספנות ארכיאולוגיה וניצל טוב-טוב את מעמדו.
OK... אז התבלבלתי עם
משה דיין
שניהם היו (גם) פוליטיקאים, לכן התבלבלתי
אני חייב לקרוא הכל שוב, וככה אולי אני אזכור יותר ואדע יותר. ככל הידוע לי משה דיין אכן "סחב" פריטים. מה קרה עם הפריטים שלו לאחר מותו? האם מותר לקחת פריטים לביתך למטרות מחקר, ולהשאירם שם אחריו? תודה על המידע ועל הסבלנות! תמיר.
משה דיין
כעקרון לא לוקחים הביתה פריטים
למחקר, אלא בהסדר מיוחד. לאחר תום המחקר צריך להחזיר למוסד המחקר או לרשות העתיקות. למשה דיין היה אוסף ענק שהגיע ממקורות שונים ומשונים ובאופנים שחלקם הס מלהזכיר. למרות שדבר ידוע הוא שמרבית הפריטים הגיעו לחזקתו שלא כדין, המדינה, במהלך מחפיר, קנתה את האוסף מאלמנתו במיליון דולר.
למחקר, אלא בהסדר מיוחד. לאחר תום המחקר צריך להחזיר למוסד המחקר או לרשות העתיקות. למשה דיין היה אוסף ענק שהגיע ממקורות שונים ומשונים ובאופנים שחלקם הס מלהזכיר. למרות שדבר ידוע הוא שמרבית הפריטים הגיעו לחזקתו שלא כדין, המדינה, במהלך מחפיר, קנתה את האוסף מאלמנתו במיליון דולר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.