תנועת ההתנגדות הגרמנית
הי, קוראים לי דני, ותחום ההתמחות שלי הוא ההתנגדות הגרמנית לנאציזם. טוב שהנדרסון הפנה אותי לשאלה שלך. אם נסכם את הנושא בקצרה, בגרמניה פעלה מחתרת צבאית מרכזית מ-1938 ועד 1944. לא היו בה הרבה אנשים, לדעתי לא יותר מכמה מאות במעגל הפנימי, ואולי עוד כמה מאות במעגל החיצוני. כל האנשים שהיו חברים בה פעלו נגד המשטר מבפנים, ורובם החזיקו במשרות בכירות שאפשרו להם לצבור כוח להפיכה אנטי נאצית. מנהיג התנועה היה גנרל לודוויג בק, שפרש מתפקידו כרמטכ"ל ב-1938 בשל התנגדותו למדיניות המלחמה של היטלר. יד ימינו, ד"ר קארל גרדלר, היה ראש עיריית לייפציג, שפרש מתפקידו בשל רדיפת היהודים והתרבות היהודית בעירו. לתנועה היה תא חזק מאד בביון הגרמני, בראשותו של קולונל האנס אוסטר, סגן מפקד שירות הביון, שפעל בידיעתו ובברכתו של "ראש המוסד" הגרמני, אדמירל וילהלם קנאריס. אוסטר היה אנטי-נאצי מושבע, שנשבע, כנוצרי, "לעשות ככל שיוכל בכדי להושיע את יהודי גרמניה". אנשי צבא נוספים ששיתפו פעולה עם התנועה היו גנרל ארווין פון ויצלבן, מפקד אזור ברלין, גנרל הנינג פון טרסקו, לימים רמ"ט קבוצת הארמיות מרכז ברוסיה, ועוד. החל מ-1943 עלה לעמדת מנהיגות בתנועה קצין צעיר וגאוני, קולונל הרוזן קלאוס פון שטאופנברג- שיבצע את ניסיון ההתנקשות בהיטלר ב-20 ביולי 1944. ניסיון ההפיכה הראשון והרציני ביותר היה ב-1938. הוא התבסס על כוחות צבא אנטי נאציים נרחבים, כולל פלוגות מחץ שאומנו והוסתרו בברלין. הניסיון היה תלוי בשיתוף פעולה מצד בריטניה, אבל מכיוון שזו לא הסכימה לשתף פעולה עם הקושרים והחליטה לחתום על הסכם כניעה עם הנאצים במינכן- בוטל ניסיון ההפיכה. ניסיונות הפיכה נוספים, שלוו בניסיון התנקשות בהיטלר, התרחשו ב-1939, ב-1940 וב-1941. הנסיונות היו תלויים בהתנקשות בחייו, ומכיוון שההתנקשויות נכשלו- בוטלו גם הניסינות. ב-1943 היו שורה של ניסיונות חשובים מצד קצינים אנטי נאצים ברוסיה, בראשות גנרל הנינג פון טרסקו. המפורסם שבהם- הקושרים החדירו פצצה במסווה של בקבוקי ליקר קוואנטרו למטוסו של היטלר. הפצצה לא התפוצצה בשל תקלה טכנית, והיטלר ניצל עקב צירוף מקרים אומלל. לאחר מכן היו שורה של מתאבדים אנטי-נאצים שנשלחו על ידי שטאופנברג, מפקד הזרוע הצבאית של המחתרת, כדי להתנקש בהיטלר- אבל הם לא הצליחו להתקרב אליו. ב-20 ביולי 1944 הצליח שטאופנברג להחדיר פצצה לצריף המטה של היטלר, שניצל פעם נוספת בנס. הקושרים הנואשים בברלין פתחו בהפיכה צבאית, ולמשך כמה שעות הצליחו להשתלט על פריז ועל וינה. על ברלין התנהל מאבק. אולם בחצות הלילה דוכא המרד, ונכבשה מפקדת ההפיכה בברלין. שטאופנברג וארבעת עוזריו נורו בחצר מפקדת ההפיכה, וגם מפקד תנועת ההתנגדות הגרמנית, גנרל לודוויג בק, נרצח על ידי חייל נאצי לאחר שניסה להתאבד ולא הצליח. רוב הקושרים נתלו או נורו באכזריות, ואחרים (כמו גנרל פון טרסקו) התאבדו. אם שואלים מה היו מניעיה של תנועת ההתנגדות, יש לציין- בראש ובראשונה התנגדות מוסרית למשטר הנאצי ולפשעיו, כולל השמדת היהודים, אך לא פחות- אהבה יוקדת לגרמניה ורצון להצילה מהרס וחורבן. ההתנגדות היתה רציפה- מ-1938 ועד 1944, ולא התחילה (כפי שטוענים רבים) רק לאחר שגרמניה התחילה להפסיד במלחמה. חומר מעניין- כולל תמונות רבות- תוכל למצוא באתר: http://www.joric.com/Conspiracy/Center.htm ובספר שתורגם לעברית- קונסטנטין פיצגיבון- "20 ביולי- הקשר נגד היטלר" בקרוב יצא לאור ספרי, "גרמנים אחרים- סיפורה של ההתנגדות הגרמנית לנאציזם" שמספר את כל הסיפור באופן מלא, כולל סיפורה של מחתרת הסטודנטים במינכן, "השושנה הלבנה", שהוזכרה על ידי הנדרסון. אשמח לעזור לך למצוא מקורות נוספים.
