מחשבות

[1133551]

מחשבות

אחרי הרבה התלבטויות, החלטתי לשתף מישהו במחשבות שיש לי בתקופה האחרונה.. המחשבות שמעסיקות אותי הן כ"כ לא פתירות שאני לא יודעת איך להתמודד איתן. לרוב האנשים מסביבי כבר נמאס מזמן לשמוע את הדעות שלי ואני מרגישה שמעטים אלו שמסוגלים להתמודד איתן. עברתי איזשהו אירוע שפגע בתפיסתי את עצמי. ההגדרה שלי, לפחות מבחינתי, עברה שינוי. ואז התחלתי לחשוב. על כל אותם הדברים שתמיד ברחתי מהם ואף פעם לא הבנתי למה יש אנשים שמתעסקים בהם. והמחשבות התגלגלו ועודן מתגלגלות (ברגעים אלו ממש ... ) ופתאום הכל מתערער לי. שום דבר לא יציב בעיני. דבר אינו אמיתי. כל מה שקורה מסביבי, נובע מתפיסתי שלי את המציאות. יכול להיות שאני יוצרת את המציאות שלי. יכול להיות שאני מתאימה אותה למה שאני רוצה שתהיה. אני מרגישה לבד. יש לי הרבה חברים שאני מאוד אוהבת ומעריכה ויש לי משפחה מדהימה. אבל אני יודעת שהאדם, כל אדם באשר הוא, פועל בראש ובראשונה למען עצמו. יצר ההשרדות. זה מה שמניע אותנו. כולם מחפשים אהבה, בעוד אהבה היא סה"כ המצאה אנושית - עוד משהו שאמור לגרום לנו להרגיש מלאים במשמעות. זה לא מעציב אותי. אנחנו בסה"כ בני-אדם. חיים בעולם קטן משלנו. עבדים לחוקים שקבענו, למוסכמות שיצרנו, למדע שבדינו. מה הטעם בלהמשיך להתקיים אם לא מבינים את מהות הקיום. מה הטעם בלהמשיך לתקשר אם כל אחד שם את עצמו בראש סדר העדיפות שלו. מה הטעם בלהמשיך ולכתוב אם התשובות היחידות שאני אוכל לקל הן תשובות אנושיות. האם זה רע להיות אנושי? האם צריך להתעסק בדברים האלו או שצריך להתעלם וללכת ישר מבלי להסתכל לצדדים? אני רואה את האנשים מסביבי - פעם הרגשתי מעליהם, יותר עמוקה, יותר חושבת. היום, אני מרגישה כמו כולם - אנושית. ממשיכה לחיות למרות שאני לא יודעת למה. ממשיכה לחפש דברים שיתנו לקיום שלי משמעות. הצדקה.

 

[sleeper1111]

לא אמור להיות

טעם... אבל בני אדם, יוצרים טעם. יוצרים משמעות לעצמם... בלי טעם..בלי מטרה...בלי משמעות... לא תוכלי להרגיש ולהינות מהטעים. אמרת מה המצב..כל אחד בעצם אגואיסט ואי אפשר לצאת מזה. המצב הזה מביא להרגשה שלך שאת לא אוהבת שהיא לבד. השאלה היא מה כן היית רוצה ? להיות ביחד ? מה זה אומר ביחד ? את יכולה לדמיין מצב שבו כולם ביחד ? איך זה? ואז תשאלי איך אפשר להשיג את זה? אני חושב שזה טוב להיות אגואיסט. תארי לך חברה שלמה שלאף אחד אין חשיבות לעצמו. כל אחד דואג רק למישהו אחר. אז קודם, כשמישהו דואג למישהו אחר. הוא דואג בצורה שהוא חושב לנכון, וזו לא תמיד הצורה הטובה לבנאדם. דבר שני כשכולם עסוקים בלתת, אף אחד לא עסוק בלקבל. ואז אין משמעות לנתינה.... הכי טוב זה כשבנאדם דואג לעצמו.... לדעתי השאיפה צריך להיות "אגואיסט טוב" . מישהו שדואג לעצמו, וזה אחלה! למה לא ? באותה מידה גם דואג לאחרים, יודע לתת. דבר ראשון, נתינה לאחרים נותנת לך משמעות. דבר שני בעזרת נתינה, ועבודה כקבוצה. האנושות יכולה להתקדם. חוץ מזה איזו מהות קיום היית רוצה ? אם משמעות החיים שלך הייתה להיות אוכל של חייזרים ? זה היה טוב ? החייזרים הגיעו ל"ארץ" הרבו את בני האדם כדי שיהיה להם בעתיד הרבה אוכל. אפילו נתנו להם הוראות בספר עתיק מאוד, "פרו ורבו". (כמה שיותר אוכל יותר טוב

) מה הטעם בלתקשר? הטעם הוא , שעצם התקשורת את יוצרת קשר עם מישהו מחוץ לעולם שלך. בעזרת הקיום של אחרים והעולם שאת מרגישה נפרדת ממנו, את יכולה להטיל את הצל שלך בעולם ולהרגיש משמעות. את מחפשת תשובות...ואת שואלת שאלות שזה מעולה (לדעתי) את התשובות הכי מתאימות את תמצאי לפי העולם הפנימי שלך, מבפנים. כל תשובה שמישהו אחר נותן לך (כמוני למשל) היא מנקודת המבט של העולם שלו ולכן היא נכונה בשבילו. זה מעולה שהמחשבות מתגלגלות...זה אומר שהמנוע עובד ואת נוסעת. רוב האנשים נותנים לאחרים לדחוף את האוטו שלהם, ונחשי מה ? הם חושבים שהם נוסעים, אבל הם מקרטעים לכל מיני כיוונים. כי הדרך היחידה להגיע ליעד שהכי מתאים לנו, הוא שאנחנו מניעים את עצמינו. לך יש מנוע פנימי...תנצלי אותו ולכן השאלה היא..אם בחרת יעד?

 

[hilabarak]

שלום לך מצבך מאוד מובן,

אני מכיר שעברה אירוע של דיכאון וזה אכן שינה לה את כל תפיסתה העצמית. יש אירועים כגון פרידה, דיכאון, פיטורין שנוגעים בעצם ההגדרה שלך. ראשית, בשום אופן אל תחשבי שזה לא פתיר. זה כמו שאדם מנסה לפתור נסוחא ואיננו מצליח, סביר להניח שיש כבר פתרונות נהדרים, אבל צריך להתאמץ ולמצוא. שנית, לחיים יש נטייה לחזור רק לא כדאי להפריע להם. ישנם מחקרים על אנשים שלקו בעיוורון ומדווחים על חזרה לרמת האושר טרום העיוורוןן (אחרי 3 שנים בערך). אבל אם האדם עסוק במילים "מאז שזה וזה קרה אני לא אותו דבר" אז במקום 3 שנים זה לוקח 5 שנים. דבר שלישי, את אינך מפרידה בין פילוסופיה למצב רגשי וזו חלק מהבעיה בעיני. אם תקחי למשל את תקופת החגים. תנסי לתפוס אדם שבחגים יוצא לבלות ונהנה עם המשפחה, לשיחות פילוספיות על עצם הקיום והוא יאמר לך "עזבי אותי, אני נהנה עכשיו, מדוע להפריע ?". קחי את אותו אדם ביום ראשון בבוקר אחרי שנגמרו החגים וסביר להניח שהוא יחשוב "איזה דיכאון. איך אפשר לחזור לעבודה הזו ? נמאס לי כבר הלוואי והייתי זוכה במיליון דולר וחופשי סוף סוף. אזיה מין חיים אלו ?". בקיצור הרבה מאוד פעמים שאלות פילוסופיות נובעות ממצב רגשי. אותו אדם בהפרש של יומיים, עובר ממצב בו הוא מסרב לדבר מהות החיים, לסוקרטס בכבודו ובעצמו. אני בטוח שאם אני אגשים את כל המשאלות שלך (עבודה נהדרת, טיול לחו"ל כל חודש, בן זוג מקסים, ילדים נהדרים אם את בגיל המתאים, עזורת שתטפל בכל נושאי הבית........) עוצמת השאלות תרד. את יכולה לענות "יש אנשים שלכאורה יש להם הכל והם עדיין מחפשים מהות". ואני אענה לך שזו רק אשלייה, אין להם אינטמיות אמיתית עם האישה והילדים. אין להם כינות עשייה בעבודה. אז מהצד נראה כאילו הוא עשיר עם הילדים. בפנים הכל ריק מתוכן. אבל זה שוב מצב רגשי ולא פילוסופי. בגלל בעיות רגשיות אין לו אינטמיות עם קרוביו ואין לו כינות עשייה בעבודה. ואז הוא חש ריקנות ואז הוא נהפך לפילוסוף. אולי אפילו הוא מרגיש "עמוק" יותר מחבריו שאינם עוסקים בפילוסופיה, אבל בפועל הוא פשוט ריקני יותר ואני אסביר. היום בבוקר טיילתי עם ביתי הקטנה בת השנה ו4 למטה בגינה. היא אמרה לי "איתו, איתו, איתו" שאלתי אותה "את רוצה את איתן ?" (יש לנו חבר שקוראים לו איתן). ושמתי לב שהיא ממשיכה, עד שהבנתי שהיא מנסה לקפוץ ואומרת בעצם "לקפוץ" רק שזה נשמע "אית". כמובן שהיא לא מצליחה אלא רק מכופפת רגליים, אבל אין דבר יותר מקסים מתינוק צוחק שמנסה לקפוץ וצועק "אבא, איתו..איתו". אין צורך במשמעות לחיים כשיש מול העיניים דבר כזה. אבל בשביל ליהנות מזה, צריך גם שתהיה זוגיות נעימה בבית (כי עוד חצי שעה חוזרים לבת הזוג ולא נעים לדעת שחוזרים למקום של מריבה). וכדאי שתהיה גם עבודה שממשת אותך או לפחות מהנה, כי קשה ליהנות עם תינוקת בשבת כשיודעים שמחר יהיה חרא בעבודה וכולי. ברגע שבונים מעגלים תקינים של חיים. אז השאלות הנוגעות למהות יחסית נעלמות מחיי היום יום ועוברות לשיחות סלון פעם בשבוע על קפה.

 

[sleeper1111]

אתה נשמע

בטוח... "אני בטוח שאם אני אגשים את כל המשאלות שלך (עבודה נהדרת, טיול לחו"ל כל חודש, בן זוג מקסים, ילדים נהדרים אם את בגיל המתאים, עזורת שתטפל בכל נושאי הבית........) עוצמת השאלות תרד. " ופה בעצם יצרת לה אמונה שכשהיא תגשים את מה שהיא רוצה היא לא תצטרך לחשוב על החיים. האמונה הזו אולי מתאימה לך...מתאימה לסטטיסטיקות ומפת העולם שלך יש אנשים שבאמת יש להם הכל. קח למשל עשירים ששמעתי בהרצליה. אתה יודע מה קורה כשאין לך תעסוקה במשך היום ? אחרי שהגשמת את כל החלומות שלך ? הם הולכים לסמים...(לא כולם כמובן). השאלה היא אם סמים זו עוד "משאלה" שגורמת לבנאדם לא לשאול את עצמו שאלות על החיים. ברור שכשהבנאדם מגשים את הרצון הפנימי שלו. יש לו פחות שאלות על החיים. אתה מדבר על משאלות שהן משאלות הלב שלך... יכול להיות שיש בנאדם שהוא לא יודע מה משאלת הלב שלו. ולכן מומלץ לצאת לחיפוש בעזרת שאלות. אגב, דוגמא יותר מוכרת...בודהא.. היו לו חיים של מלך ועדין כשהוא ראה את הסבל בעולם הוא בחר את הנתיב שלו. ברור שאתה לא יודע מה היה לו בפנים. אבל אתה יכול לראות שכשגם שיש לבנאדם את האווירה הביתית כמו ילדים,בית ואישה הוא בחר נתיב של בריחה מהחיים (ככה אני רואה את הנתיב שלו). משאלת לב לא חייבת להיות "המעגלים התקינים של החיים" היא יכולה להיות כל דבר. יכול להיות שהמעגלים הפנימיים יכולים לגרום לו לברוח ולחשוב פחות על הדברים הללו. לדעתי..זו בריחה ותמיד מומלץ להתמודד ולמצוא מה המשאלה שרוצים בכל התחומים של החיים.

 

[hilabarak]

לזו בדיוק היתה כוונתי, שהמקום

הוא רגשי. כשיש לך אישה שיש לך אינטימיות איתה וילדים שאתה נהנה מהם ועבודה שמספקת אותך ועתיד שנראה לך מתאים לך, אני אומר לך שהאמונה שלי היא שהשאלות נעלמות. אני לא אומר זאת מתוך ניסיון שלי אישי, אלא מתוך סטטיסטיקה של מספר אנשים שעברו את הדרך ואנשים שפשוט נולדו במקום הרגשי הזה, ללא שום הבנות פילוסופיות.. זה שלבודהא היתה מלכות וילדים ואישה, לא אומר שהיה לו הכל. אישה וילדים וכסף, יכולים להיות דברים על הנייר, או מציאות של גן עדן. והדרך להפוך את זה לגן עדן, עוברת דרך יכולות רגשיות ולא דרך הבנות פילוסופיות. בקיצור אם ניקח 3 אנשים קיצוניים: האחד חסר יכולת רגשית להרגיש אינטימיות ואז לפי אמונתי לא משנה מה יעשה. יכול לשאול שאלות או לענות תשובות או להתחתן או להתגרש, הוא ימשיך לחפש. השני בעל יכולת רגשית לאינטימיות, אבל חסר הבנות פילוסופיות. הוא ירגיש טוב, אך יהיו לו תקלות לאורך הדרך הנובעות מחוסר חשיבה. השלישי בעל יכולות רגשיות והבנות עולם, הוא יגיע לשלב בו הוא פשוט נהנה מהחיים ומממש ומה שאתה או הוא רוצים. תכלס, בעיני הבנות פילוסופיות הן מישניות ליכולות הרגשיות (תקשורת, אינטימיות, נתינה אמיתית וכולי).

 

[sleeper1111]

אני שמח ש

שזה רק בעיניך כי למרות שאני מסכים איתך...זה רק לפי נקודת העולם שלנו. מה שאתה אומר זה בעצם פילוסופיה = חשיבה = היגיון מול רגש זה כמו לומר, אם יש מלחמה בין המוח השמאלי לימני, מי מנצח ? נראה לי שזה תלוי בבנאדם. מלחמה בין מדען לאיש דתי... וכן הלאה... בסופו של דבר מחשבה מביאה לרגש... גורם..תוצאה... לדעתי גם חשיבה יכולה להביא לסיפוק וגם רגש יכול להביא לסיפוק... תסתכל על הפילוסופים כמו קאנט...לא התחתן אף פעם... למה? כי הוא לא ראה סיבה טובה... נטשה...היה כל כך מאוהב בחשיבה שלו. למרות שהיה מכור לנשים ולרגש..החשיבה ניצחה והשתלטה לו על החיים (כמובן בעקבות הכישלונות עם הנשים) יכול להיות שזה גם בתלות בתקופת החיים של הבנאדם.

 

[hilabarak]

קודם כל על דבר אחד אנחנו מסכימים

בבירור - זה רק מנקודת המבט שלנו. שנית יש כאן בעייה קשה, שאני לא מאמין שיש לפילוספויה דרך לפתור. לאדם כמוני שיש ילדים (שהוא חווה אותם ונהנה מהם ולא מרגיש שהם עול כמו אחוז קטן מההורים), קשה מאוד להשתכנע שיש תחליף לעולם הרגשות המטורף הזה שיש עם ילד. מצד שני גם לאדם שטועם יינות קשה להשתכנע שיש תחליף ומבחינתו אדם שלא טעם יין ב1,000 דולר כאילו לא חי. ואולי גם זה שמכור להימורים או זה שעוסק במין טנטרי וכולי בטוחים. דבר אחד אני יכול להגיד, אני התנסיתי בהמון דברים בחיי. לדעתי בכלל הרבה אנשים במדינת ישראל בגלל הצבא והנסיעות למזרח או לדרום אמריקה התנסו בהמון חוויות. אני מוכן לקבל את הטענות של איש היינות או טייס הקרב או זה שמגדל בעלי חיים וכולי. אין ספק שכל חוויה היא ייחודית. אבל הורות וזוגיות ומשפחה בכלל, אלו אינן חוויות. זה בסיס אישי, זה כמו הרגש שלך לחיים. אדם עם משפחה (שוב שיש לו אינטימיות כלפיה) יש לו רגש שונה לחיים הוא כולו שונה. ואז שוב נתווכח ונאמר "גם טייס משנה את המהות שלו כשהוא טס במטוס קרב". לסיכום זו הסיבה שאני מבין את מגבלות השכל ומאמין שהרגש קודם. אין לי שום יכולת שיכלית להסביר מדוע בבירור משפחה (עם אינטמיות) היא חוויה ראשונה במעלה. אני רק יכול לטעון כאדם שחווה המון חוויות שונות ומשונות - מתוך המקור האישי שלי (ושל כל פתגם עממי בכל תרבות) משפחה(רגש) זה מעל הכל. שאלות פילוספיות יכולות לקבל גוון של עניין או של מהות, אבל זה רק עניין רגשי. בעיני בודהא וניטשה וקאנט לא היו לבד כי הם לא ראו סיבה טובה. בעיני היו להם בעיות רגשיות כאלו או אחרות, לכן הם לא יכלו לחוות אינטמיות עם אישה ומשפחה ולכן הם לא התחתנו. מכיוון שהם גם היו מאוד חכמים אז הם שאלו שאלות חכמות ונתנו תשובות יפות. גנדי (ההודי) למשל היה בדיוק אותו פילוסוף מדהים עם יכולות רגשיות והוא כן התחתן.

 

[מולוקו]

האם אני מזהה ניכור ?

האם את מרגישה מנוכרת לסביבה ?

 

[1133551]

תגובה

אני לא מרגישה ניכור. יצאתי מהתחושה הזו, כי הבנתי שאין הבגל ביני לבין האחרים. מבחינתי כולם יצורים אנושיים ולכולם אותן החולשות. באשר לתגובות הקודמות... ברור שהמחשבות שלי והעיסוק בהן נובע מהחוויות שאני חווה. אני מודה, (ולא מוצאת בזה שומדבר שלילי), שכשעובר עלי שבוע טוב יחסית אני פחות מוטרדת מהשאלות הקיומיות.. אבל זה לא משנה. כי זה תמיד יהיה שם. גם כשתהיה לי מערכת יחסים יציבה ועבודה קבועה ואולי איזה תואר או שניים, הכל יהיה בצל זה שאני לא מבינה את למה ואני אף-פעם לא אבין. אנחנו אנושיים , מוגבלים יותר ממה שנדמה לנו. מנצלים חלק כ"כ קטן מתוך היכולת האמיתי שלנו. איך אפשר לחיות בשלמות מבלי להבין מבלי לדעת. אז בסדר, יש לך משפחה ויש לך ילדים ומבחינתך, הייעוד שלך הושלם - יש המשך לקיום שלך וכשתלך מהעולם הזה, ישאר מאחורייך מישהו ש50% ממנו הוא בזכותך. ומה יהיה הייעוד שלו? ליצור לעצמו עוד מישהו שימשיך את הקיום שלו... מה יקרה אם עוד כמה עשרות או כמה מאות שנים, נהיה מפותחים מספיק בשביל ליצור איזו גלולת נעורים נצחית??? מה אז יהיה הייעוד שלנו?? ננצח את היצר שמוטבע בבסיסנו ולאן נלך????