מחשבות......

[מורטון תומפסון]

מחשבות......

מחשבות......
רציתי לשתף אתכם בהרהורים שמתעוררים בי מדי פעם בקשר לבני הבכור (בן 10) כשנולד , היה ילד מאוד סקרן מיוחד ובולט בחכמתו ובכשרונותיו. בגן הילדים התגלה כיוצא דופן . תמיד היתה לו נטיה ורצון עז ללמוד כל נושא . אהב לחקור לעומק כל דבר שמעניין אותו וכל יום היה מביא לי דף ומבקש שאכתוב לו תרגילים בחשבון . כשעלה לגן חובה שלט בחשבון בצורה יוצאת דופן הגננת שהיתה כבר שלושים שנה במקצוע אמרה שהוא "מהמחוננים הכבדים" שהיא הכירה אי פעם . הגיע לבית ספר עם התלהבות ודחף ללמוד ושם התחיל להתאכזב כל יום מחדש. להתאכזב מהחברה מהמורים מהכל . אבל הסקרנות והיצירותיות המשיכו לפעול אנו מצידנו התיחסנו אל בית הספר כאל שמרטפיה ויצרנו מערכת תומכת של חוגים אשר ענו על סקרנותו ובית מבין מקשיב ואוהב שתמיד הצליח "לכסות" ו"לחפות" על כל מה שלא קיבל בבית הספר . כמובן שבכיתה ב' עבר בקלות את מבחני מכון סאלד ומשם הגענו לכיתת מחוננים אשר בשנה הראשונה החל ממש לפרוח בה , גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית . חלפה עוד שנה והכל הפך לשגרתי ומשעמם ויש לי בבית ילד שסופר את הימים עד לסוף השבוע ומשם ממשיך לספור מתי מגיע החופש הבא . ההתענינות והסקרנות בתחומים פחתה והזמן מתמלא במשחקי מחשב פשוטים ביותר . החשבון שכל כך אהב הפך למקצוע משעמם ושנוא . הוא אינו מוכן לשמוע על התקדמות בחומר . מגיע הביתה מכין שעורים במשך דקות ספורות . בסוף הסמסטר מביא תעודה מצויינת . באסיפת ההורים מקבל מחמאות בלי סוף . אבל אני אמא ואני מרגישה שהסקרנות , שמחת החיים והרצון העז שהיה לו ללמוד הלכו ונעלמו וממשיכים להעלם עם השנים ... תחומי ההתענינות המרובים מצטמצמים הרצון ללכת לחוגים פוחת והוא נמצא במצב של "עייפות" למרות שמתפקד יפה בכל התחומים ועושה כל שנדרש ממנו אבל לא בשמחה וברצון . הוא מבצע את מה שצריך בגלל שצריך ולא בגלל שהוא רוצה . האם מדובר בשלב טבעי ? או האם משהוא הלך לאיבוד בדרך ? אשמח לקרוא מה דעתכם

 

[נועה לביא]

כיוון מחשבה

מחשבות......
רציתי לשתף אתכם בהרהורים שמתעוררים בי מדי פעם בקשר לבני הבכור (בן 10) כשנולד , היה ילד מאוד סקרן מיוחד ובולט בחכמתו ובכשרונותיו. בגן הילדים התגלה כיוצא דופן . תמיד היתה לו נטיה ורצון עז ללמוד כל נושא . אהב לחקור לעומק כל דבר שמעניין אותו וכל יום היה מביא לי דף ומבקש שאכתוב לו תרגילים בחשבון . כשעלה לגן חובה שלט בחשבון בצורה יוצאת דופן הגננת שהיתה כבר שלושים שנה במקצוע אמרה שהוא "מהמחוננים הכבדים" שהיא הכירה אי פעם . הגיע לבית ספר עם התלהבות ודחף ללמוד ושם התחיל להתאכזב כל יום מחדש. להתאכזב מהחברה מהמורים מהכל . אבל הסקרנות והיצירותיות המשיכו לפעול אנו מצידנו התיחסנו אל בית הספר כאל שמרטפיה ויצרנו מערכת תומכת של חוגים אשר ענו על סקרנותו ובית מבין מקשיב ואוהב שתמיד הצליח "לכסות" ו"לחפות" על כל מה שלא קיבל בבית הספר . כמובן שבכיתה ב' עבר בקלות את מבחני מכון סאלד ומשם הגענו לכיתת מחוננים אשר בשנה הראשונה החל ממש לפרוח בה , גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית . חלפה עוד שנה והכל הפך לשגרתי ומשעמם ויש לי בבית ילד שסופר את הימים עד לסוף השבוע ומשם ממשיך לספור מתי מגיע החופש הבא . ההתענינות והסקרנות בתחומים פחתה והזמן מתמלא במשחקי מחשב פשוטים ביותר . החשבון שכל כך אהב הפך למקצוע משעמם ושנוא . הוא אינו מוכן לשמוע על התקדמות בחומר . מגיע הביתה מכין שעורים במשך דקות ספורות . בסוף הסמסטר מביא תעודה מצויינת . באסיפת ההורים מקבל מחמאות בלי סוף . אבל אני אמא ואני מרגישה שהסקרנות , שמחת החיים והרצון העז שהיה לו ללמוד הלכו ונעלמו וממשיכים להעלם עם השנים ... תחומי ההתענינות המרובים מצטמצמים הרצון ללכת לחוגים פוחת והוא נמצא במצב של "עייפות" למרות שמתפקד יפה בכל התחומים ועושה כל שנדרש ממנו אבל לא בשמחה וברצון . הוא מבצע את מה שצריך בגלל שצריך ולא בגלל שהוא רוצה . האם מדובר בשלב טבעי ? או האם משהוא הלך לאיבוד בדרך ? אשמח לקרוא מה דעתכם

כיוון מחשבה
איך הדינמיקה בכיתה שלו? ייתכן שיש יותר מדי תחרותיות סביב הלימודים, דבר שממאיס אותם עליו? (אני אפרט יותר אחרי שאחזור הבייתה ואשן טוב

)

 

[מורטון תומפסון]

יש תחרות

כיוון מחשבה
איך הדינמיקה בכיתה שלו? ייתכן שיש יותר מדי תחרותיות סביב הלימודים, דבר שממאיס אותם עליו? (אני אפרט יותר אחרי שאחזור הבייתה ואשן טוב

)

יש תחרות
אבל כפי שנראה לי הוא לא מרגיש חלק ממנה. הוא מספר לי שיש הרבה ילדים שהוריהם מכינים להם עבודות . מדובר בכיתה שההורים מאוד מעורבים . מדובר בתלמידים שרובם מצטיינים . אם מה שכתבת יתברר כנכון והתחרות ממאיסה עליו את הלימודים אז איך כיצד לדעתך אני אמורה לנהוג ?

 

[שוקולד תפוז]

אצלי זה היה ככה

יש תחרות
אבל כפי שנראה לי הוא לא מרגיש חלק ממנה. הוא מספר לי שיש הרבה ילדים שהוריהם מכינים להם עבודות . מדובר בכיתה שההורים מאוד מעורבים . מדובר בתלמידים שרובם מצטיינים . אם מה שכתבת יתברר כנכון והתחרות ממאיסה עליו את הלימודים אז איך כיצד לדעתך אני אמורה לנהוג ?

אצלי זה היה ככה
הייתי בכיתת מחוננים, הגעתי בתור ילדה שמאוד התעניינה ואהבה ללמוד דברים חדשים, והתחרותיות בכיתה פשוט המאיסה עליי את זה. מתלמידה מצטיינת ובולטת, התחלתי להיות יותר מופנמת, ופחות רציתי לקחת חלק בכל התחום הלימודי בכיתה. הציונים עדיין היו טובים, תעודות הצטיינות וכו', אבל השקעה שלי וההנאה שלי מהלימודים הלכו ופחתו. יש תלמידים מסויימים שאוהבים תחרותיות והיא מחייה אותם, ויש כאלו שהתחרותיות פשוט הורסת אותם. היכן בנך?

 

[מורטון תומפסון]

כנראה שבאמצע

אצלי זה היה ככה
הייתי בכיתת מחוננים, הגעתי בתור ילדה שמאוד התעניינה ואהבה ללמוד דברים חדשים, והתחרותיות בכיתה פשוט המאיסה עליי את זה. מתלמידה מצטיינת ובולטת, התחלתי להיות יותר מופנמת, ופחות רציתי לקחת חלק בכל התחום הלימודי בכיתה. הציונים עדיין היו טובים, תעודות הצטיינות וכו', אבל השקעה שלי וההנאה שלי מהלימודים הלכו ופחתו. יש תלמידים מסויימים שאוהבים תחרותיות והיא מחייה אותם, ויש כאלו שהתחרותיות פשוט הורסת אותם. היכן בנך?

כנראה שבאמצע
קשה לאמר שהתחרות מאוד מניעה אותו , אבל מצד שני היא לא הורסת אותו ואכן מתקיים מה שאת מספרת , ציונים טובים והצלחה אבל עם השקעה והנאה שהולכות ופוחתות , בקצב הזה במשך הזמן הגיוני שגם הציונים ירדו . מה לעשות כדי "להחיות" מחדש ?

 

[שוקולד תפוז]

אולי לנסות למצוא תחומי עניין חדשים?

כנראה שבאמצע
קשה לאמר שהתחרות מאוד מניעה אותו , אבל מצד שני היא לא הורסת אותו ואכן מתקיים מה שאת מספרת , ציונים טובים והצלחה אבל עם השקעה והנאה שהולכות ופוחתות , בקצב הזה במשך הזמן הגיוני שגם הציונים ירדו . מה לעשות כדי "להחיות" מחדש ?

אולי לנסות למצוא תחומי עניין חדשים?
אני למשל - אני לא לחלוטין לא תחרותית, להיפך, אימי אמרה שבעיקר בעבר, הייתי ילדה מאוד תחרותית, עד שזה קצת נמאס עליי ו"התאזנתי". כדי לצאת מהתחרותיות שבכיתה, מצאתי תחומים חדשים, בהם יכולתי להתבלט, ללמוד ולהנות, מבלי שמישהו יהיה שם תמיד במגמה לעקוף אותי, וכל הכיף ייצא מזה. למשל - עד כיתה ט' רקדתי בלט (עד שהגעתי לשלב בו צריך לבחור בלימוד לרמת רקדנית מקצועית, ולא רציתי). מכיתה י' בערך התחלתי לשחק ברידג', ומצאתי עולם נפלא וחדש, שאפשר ללמוד בכל גיל, וחשוב מכך - יש המון מה ללמוד שם, ואין אף אחד שיהרוס לי עם תחרותיות יתר. אגב, זו הסיבה שעד היום אני נוטה לא להשתתף בתחרויות, למרות הפצרותיה של המורה שלי. דברים נוספים שאפשר לחשוב עליהם - שחמט, קריאה וכתיבה, ספורט (למרות שאם ספורט, עדיף קבוצתי - שלא תהיה תחושת תחרותיות יתר, שוב) וכו'. אני חושבת שככה אני מצאתי דרך ללמוד דברים חדשים, מבלי לחוש שאני ממהרת כדי להספיק משהו לפני כולם.

 

[ציפי ג]

הנאה מבי"ס

מחשבות......
רציתי לשתף אתכם בהרהורים שמתעוררים בי מדי פעם בקשר לבני הבכור (בן 10) כשנולד , היה ילד מאוד סקרן מיוחד ובולט בחכמתו ובכשרונותיו. בגן הילדים התגלה כיוצא דופן . תמיד היתה לו נטיה ורצון עז ללמוד כל נושא . אהב לחקור לעומק כל דבר שמעניין אותו וכל יום היה מביא לי דף ומבקש שאכתוב לו תרגילים בחשבון . כשעלה לגן חובה שלט בחשבון בצורה יוצאת דופן הגננת שהיתה כבר שלושים שנה במקצוע אמרה שהוא "מהמחוננים הכבדים" שהיא הכירה אי פעם . הגיע לבית ספר עם התלהבות ודחף ללמוד ושם התחיל להתאכזב כל יום מחדש. להתאכזב מהחברה מהמורים מהכל . אבל הסקרנות והיצירותיות המשיכו לפעול אנו מצידנו התיחסנו אל בית הספר כאל שמרטפיה ויצרנו מערכת תומכת של חוגים אשר ענו על סקרנותו ובית מבין מקשיב ואוהב שתמיד הצליח "לכסות" ו"לחפות" על כל מה שלא קיבל בבית הספר . כמובן שבכיתה ב' עבר בקלות את מבחני מכון סאלד ומשם הגענו לכיתת מחוננים אשר בשנה הראשונה החל ממש לפרוח בה , גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית . חלפה עוד שנה והכל הפך לשגרתי ומשעמם ויש לי בבית ילד שסופר את הימים עד לסוף השבוע ומשם ממשיך לספור מתי מגיע החופש הבא . ההתענינות והסקרנות בתחומים פחתה והזמן מתמלא במשחקי מחשב פשוטים ביותר . החשבון שכל כך אהב הפך למקצוע משעמם ושנוא . הוא אינו מוכן לשמוע על התקדמות בחומר . מגיע הביתה מכין שעורים במשך דקות ספורות . בסוף הסמסטר מביא תעודה מצויינת . באסיפת ההורים מקבל מחמאות בלי סוף . אבל אני אמא ואני מרגישה שהסקרנות , שמחת החיים והרצון העז שהיה לו ללמוד הלכו ונעלמו וממשיכים להעלם עם השנים ... תחומי ההתענינות המרובים מצטמצמים הרצון ללכת לחוגים פוחת והוא נמצא במצב של "עייפות" למרות שמתפקד יפה בכל התחומים ועושה כל שנדרש ממנו אבל לא בשמחה וברצון . הוא מבצע את מה שצריך בגלל שצריך ולא בגלל שהוא רוצה . האם מדובר בשלב טבעי ? או האם משהוא הלך לאיבוד בדרך ? אשמח לקרוא מה דעתכם

הנאה מבי"ס
הצפיה שאנשים יהנו משגרה קבועה יומיומית, היא הרי לא כל כך ריאלית. משגרה יומיומית לא נהנים אבל גם לא צריך לסבול. נניח שאני נהנית מעבודתי, ואוהבת אותה, עדיין אין לי הנאה יומיומית ממנה, ועדיין אני מחכה להפוגות ברצף החיים השוטף. הילד צריך ללכת לבי"ס, ללמוד שם ולהתחנך שם. אם הוא לא סובל זה כבר פלוס גדול מבחינתי. אם הוא מחכה לשבתות, זה טוב מאוד. אבל אם הילד מאבד את חדוות הלמידה, שאינה קשורה במסגרת הקבועה, אלא קשורה בכל פן ופן בחיים, זה כבר מטריד. אולי יש לו עומס יתר? אולי הוא רוצה קצת לשחק בכדור וללכת פחות לחוגים? תנסי לבדוק את זה איתו.

 

[מורטון תומפסון]

בוודאות אין עומס יתר

הנאה מבי"ס
הצפיה שאנשים יהנו משגרה קבועה יומיומית, היא הרי לא כל כך ריאלית. משגרה יומיומית לא נהנים אבל גם לא צריך לסבול. נניח שאני נהנית מעבודתי, ואוהבת אותה, עדיין אין לי הנאה יומיומית ממנה, ועדיין אני מחכה להפוגות ברצף החיים השוטף. הילד צריך ללכת לבי"ס, ללמוד שם ולהתחנך שם. אם הוא לא סובל זה כבר פלוס גדול מבחינתי. אם הוא מחכה לשבתות, זה טוב מאוד. אבל אם הילד מאבד את חדוות הלמידה, שאינה קשורה במסגרת הקבועה, אלא קשורה בכל פן ופן בחיים, זה כבר מטריד. אולי יש לו עומס יתר? אולי הוא רוצה קצת לשחק בכדור וללכת פחות לחוגים? תנסי לבדוק את זה איתו.

בוודאות אין עומס יתר
הוא משחק הרבה וכמובן שבפועל משתתף בחוגים שהוא בחר אותם רוצה ואוהב ללכת אליהם . אני חשבתי שבגלל שמשעמם לו אחר הצהרים להוסיף חוגים נוספים היות והוא סרב כמובן שקבלתי את דעתו . בכיתת מחוננים התלמידים מתגוררים בקצוות שונים של העיר כך שכדי לבקר חברים אחר הצהרים חייבים להסיע ולא תמיד זה מתאפשר . בגלל זה הרבה פעמים אין לו מה לעשות בשעות אחר הצהרים .

 

[ציפי ג]

בני בן העשר

בוודאות אין עומס יתר
הוא משחק הרבה וכמובן שבפועל משתתף בחוגים שהוא בחר אותם רוצה ואוהב ללכת אליהם . אני חשבתי שבגלל שמשעמם לו אחר הצהרים להוסיף חוגים נוספים היות והוא סרב כמובן שקבלתי את דעתו . בכיתת מחוננים התלמידים מתגוררים בקצוות שונים של העיר כך שכדי לבקר חברים אחר הצהרים חייבים להסיע ולא תמיד זה מתאפשר . בגלל זה הרבה פעמים אין לו מה לעשות בשעות אחר הצהרים .

בני בן העשר
משתמש בתחבורה ציבורית. האם אופציה זו לא קיימת מבחינתכם?

 

[מורטון תומפסון]

לצערי לא אני ממש פוחדת מזה

בני בן העשר
משתמש בתחבורה ציבורית. האם אופציה זו לא קיימת מבחינתכם?

לצערי לא אני ממש פוחדת מזה

 

[otn]

נסיוני מלמד שיש תקופות כאלה

מחשבות......
רציתי לשתף אתכם בהרהורים שמתעוררים בי מדי פעם בקשר לבני הבכור (בן 10) כשנולד , היה ילד מאוד סקרן מיוחד ובולט בחכמתו ובכשרונותיו. בגן הילדים התגלה כיוצא דופן . תמיד היתה לו נטיה ורצון עז ללמוד כל נושא . אהב לחקור לעומק כל דבר שמעניין אותו וכל יום היה מביא לי דף ומבקש שאכתוב לו תרגילים בחשבון . כשעלה לגן חובה שלט בחשבון בצורה יוצאת דופן הגננת שהיתה כבר שלושים שנה במקצוע אמרה שהוא "מהמחוננים הכבדים" שהיא הכירה אי פעם . הגיע לבית ספר עם התלהבות ודחף ללמוד ושם התחיל להתאכזב כל יום מחדש. להתאכזב מהחברה מהמורים מהכל . אבל הסקרנות והיצירותיות המשיכו לפעול אנו מצידנו התיחסנו אל בית הספר כאל שמרטפיה ויצרנו מערכת תומכת של חוגים אשר ענו על סקרנותו ובית מבין מקשיב ואוהב שתמיד הצליח "לכסות" ו"לחפות" על כל מה שלא קיבל בבית הספר . כמובן שבכיתה ב' עבר בקלות את מבחני מכון סאלד ומשם הגענו לכיתת מחוננים אשר בשנה הראשונה החל ממש לפרוח בה , גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית . חלפה עוד שנה והכל הפך לשגרתי ומשעמם ויש לי בבית ילד שסופר את הימים עד לסוף השבוע ומשם ממשיך לספור מתי מגיע החופש הבא . ההתענינות והסקרנות בתחומים פחתה והזמן מתמלא במשחקי מחשב פשוטים ביותר . החשבון שכל כך אהב הפך למקצוע משעמם ושנוא . הוא אינו מוכן לשמוע על התקדמות בחומר . מגיע הביתה מכין שעורים במשך דקות ספורות . בסוף הסמסטר מביא תעודה מצויינת . באסיפת ההורים מקבל מחמאות בלי סוף . אבל אני אמא ואני מרגישה שהסקרנות , שמחת החיים והרצון העז שהיה לו ללמוד הלכו ונעלמו וממשיכים להעלם עם השנים ... תחומי ההתענינות המרובים מצטמצמים הרצון ללכת לחוגים פוחת והוא נמצא במצב של "עייפות" למרות שמתפקד יפה בכל התחומים ועושה כל שנדרש ממנו אבל לא בשמחה וברצון . הוא מבצע את מה שצריך בגלל שצריך ולא בגלל שהוא רוצה . האם מדובר בשלב טבעי ? או האם משהוא הלך לאיבוד בדרך ? אשמח לקרוא מה דעתכם

נסיוני מלמד שיש תקופות כאלה
אני לא הצלחתי לשים את האצבע על הגורם לכך. כן בולט מאוד שכאשר "הגרף" בירידה אז כלום לא מעניין ונראה כאילו שאינו עושה כלום מלבד טלויזיה ומחשב. למדתי במשך הזמן שגם כאשר אינו עושה כלום - הראש פועל, הוא תמיד ממשיך לקרא ולקלוט ידע מהאויר. כאשר "הגרף" בעליה, שוב הדברים מעניינים, מסקרנים וכאשר עושים זה מושך לעשות עוד. בני בן 11 וקצת, גם אינו מעוניין בחוגי הידע כיוון שהם איטיים לטעמו. דוקא בנושא חוגים המלצתי לו על חוגי ספורט שונים, בהתחלה זה לא נראה לו אך כיום זה נותן לו המון לשחרור, לחוזק, לתדמית ... בית הספר משעמם זו כבר אקסיומה עבורי. תנסי אולי לעניין בדברים חדשים לגמרי כמו תכנות VB, אנימציה, ציור קומיקס אן כל דבר אחר שלא נחשף אליו עד כה.

 

[מורטון תומפסון]

גם אני בעד חוגי ספורט

נסיוני מלמד שיש תקופות כאלה
אני לא הצלחתי לשים את האצבע על הגורם לכך. כן בולט מאוד שכאשר "הגרף" בירידה אז כלום לא מעניין ונראה כאילו שאינו עושה כלום מלבד טלויזיה ומחשב. למדתי במשך הזמן שגם כאשר אינו עושה כלום - הראש פועל, הוא תמיד ממשיך לקרא ולקלוט ידע מהאויר. כאשר "הגרף" בעליה, שוב הדברים מעניינים, מסקרנים וכאשר עושים זה מושך לעשות עוד. בני בן 11 וקצת, גם אינו מעוניין בחוגי הידע כיוון שהם איטיים לטעמו. דוקא בנושא חוגים המלצתי לו על חוגי ספורט שונים, בהתחלה זה לא נראה לו אך כיום זה נותן לו המון לשחרור, לחוזק, לתדמית ... בית הספר משעמם זו כבר אקסיומה עבורי. תנסי אולי לעניין בדברים חדשים לגמרי כמו תכנות VB, אנימציה, ציור קומיקס אן כל דבר אחר שלא נחשף אליו עד כה.

גם אני בעד חוגי ספורט
בהתחלה הוא עשה לי עם זה הרבה בעיות , אבל עכשיו מאוד נהנה מחוג ספורט שהוא משתתף בו.

 

[בזזזזזזז]

השאלה כמה זמן זה נמשך

מחשבות......
רציתי לשתף אתכם בהרהורים שמתעוררים בי מדי פעם בקשר לבני הבכור (בן 10) כשנולד , היה ילד מאוד סקרן מיוחד ובולט בחכמתו ובכשרונותיו. בגן הילדים התגלה כיוצא דופן . תמיד היתה לו נטיה ורצון עז ללמוד כל נושא . אהב לחקור לעומק כל דבר שמעניין אותו וכל יום היה מביא לי דף ומבקש שאכתוב לו תרגילים בחשבון . כשעלה לגן חובה שלט בחשבון בצורה יוצאת דופן הגננת שהיתה כבר שלושים שנה במקצוע אמרה שהוא "מהמחוננים הכבדים" שהיא הכירה אי פעם . הגיע לבית ספר עם התלהבות ודחף ללמוד ושם התחיל להתאכזב כל יום מחדש. להתאכזב מהחברה מהמורים מהכל . אבל הסקרנות והיצירותיות המשיכו לפעול אנו מצידנו התיחסנו אל בית הספר כאל שמרטפיה ויצרנו מערכת תומכת של חוגים אשר ענו על סקרנותו ובית מבין מקשיב ואוהב שתמיד הצליח "לכסות" ו"לחפות" על כל מה שלא קיבל בבית הספר . כמובן שבכיתה ב' עבר בקלות את מבחני מכון סאלד ומשם הגענו לכיתת מחוננים אשר בשנה הראשונה החל ממש לפרוח בה , גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית . חלפה עוד שנה והכל הפך לשגרתי ומשעמם ויש לי בבית ילד שסופר את הימים עד לסוף השבוע ומשם ממשיך לספור מתי מגיע החופש הבא . ההתענינות והסקרנות בתחומים פחתה והזמן מתמלא במשחקי מחשב פשוטים ביותר . החשבון שכל כך אהב הפך למקצוע משעמם ושנוא . הוא אינו מוכן לשמוע על התקדמות בחומר . מגיע הביתה מכין שעורים במשך דקות ספורות . בסוף הסמסטר מביא תעודה מצויינת . באסיפת ההורים מקבל מחמאות בלי סוף . אבל אני אמא ואני מרגישה שהסקרנות , שמחת החיים והרצון העז שהיה לו ללמוד הלכו ונעלמו וממשיכים להעלם עם השנים ... תחומי ההתענינות המרובים מצטמצמים הרצון ללכת לחוגים פוחת והוא נמצא במצב של "עייפות" למרות שמתפקד יפה בכל התחומים ועושה כל שנדרש ממנו אבל לא בשמחה וברצון . הוא מבצע את מה שצריך בגלל שצריך ולא בגלל שהוא רוצה . האם מדובר בשלב טבעי ? או האם משהוא הלך לאיבוד בדרך ? אשמח לקרוא מה דעתכם

השאלה כמה זמן זה נמשך
אני תמיד מזכירה לעצמי שלא רק החכמה העיקר - גם השטות מבקשת מקום (לא זוכרת את הציטוט המדויק מקהלת...)לכן אם זו תקופה - הייתי עוזבת לגמרי ונונת לו את החופש לחזור לזה מעצמו ביתר אנרגיות מחודשות. אם זה נמשך הרבה זמן הייתי שוקלת אם המסגרת היא אכן המתאימה לו - או שצריך לשקול מחדש. שאלה חשובה נוספת היא האם במקום מגוריכם יש חטיבות או תיכונים - מה שיכול לקבוע את הקצב באופן שונה לכל מסגרת. לבתי הבכורה יש תקופה כזו שנמשכת כבר הרבה זמן, אבל שלא מתאפיינת גם בציונים טובים כמו שאמרת אלא רק בירידה במוטיבציה ובמצב הרוח - היא בת 11.5 - ובשנה הבאה עוברת ללמוד בחטיבה אחרת - ולא ממשיכה בתכנית עם הכתה שלה (מחוננים). החלטנו לעזוב אותה לנפשה לחלוטין ולא לומר כלום על העניין - בתקווה שתאסוף כח ומצברוח להתחיל ברגל ימין במקום החדש (תחזיקו אצבעות - מחכים לתשובה חשובה מאד לתוצאות מבחן במקום שאליו היא הכי רוצה ללכת...). עם האמצעית הפתרון הנכון בשבילה היה הדלגה מכתה א' לכתה ג מחוננים - אם הבעיה היא חוסר שפה משותפת עם הילדים ופערים גדלים והולכים בינו לבינם - אולי גם את זה צריך לשקול במצב שלכם (כמובן בליווי ויעוץ מקצועי ותלוי בשת"פ ביה"ס) - לנו זה פתר את הבעיה לחלוטין וכרגע הילדה בדיוק במקום שטוב לה (בינתיים).

 

[otn]

אצל בני זה יכול להמשך בין חודש

השאלה כמה זמן זה נמשך
אני תמיד מזכירה לעצמי שלא רק החכמה העיקר - גם השטות מבקשת מקום (לא זוכרת את הציטוט המדויק מקהלת...)לכן אם זו תקופה - הייתי עוזבת לגמרי ונונת לו את החופש לחזור לזה מעצמו ביתר אנרגיות מחודשות. אם זה נמשך הרבה זמן הייתי שוקלת אם המסגרת היא אכן המתאימה לו - או שצריך לשקול מחדש. שאלה חשובה נוספת היא האם במקום מגוריכם יש חטיבות או תיכונים - מה שיכול לקבוע את הקצב באופן שונה לכל מסגרת. לבתי הבכורה יש תקופה כזו שנמשכת כבר הרבה זמן, אבל שלא מתאפיינת גם בציונים טובים כמו שאמרת אלא רק בירידה במוטיבציה ובמצב הרוח - היא בת 11.5 - ובשנה הבאה עוברת ללמוד בחטיבה אחרת - ולא ממשיכה בתכנית עם הכתה שלה (מחוננים). החלטנו לעזוב אותה לנפשה לחלוטין ולא לומר כלום על העניין - בתקווה שתאסוף כח ומצברוח להתחיל ברגל ימין במקום החדש (תחזיקו אצבעות - מחכים לתשובה חשובה מאד לתוצאות מבחן במקום שאליו היא הכי רוצה ללכת...). עם האמצעית הפתרון הנכון בשבילה היה הדלגה מכתה א' לכתה ג מחוננים - אם הבעיה היא חוסר שפה משותפת עם הילדים ופערים גדלים והולכים בינו לבינם - אולי גם את זה צריך לשקול במצב שלכם (כמובן בליווי ויעוץ מקצועי ותלוי בשת"פ ביה"ס) - לנו זה פתר את הבעיה לחלוטין וכרגע הילדה בדיוק במקום שטוב לה (בינתיים).

אצל בני זה יכול להמשך בין חודש
ל-3 חודשים. אני רוצה שוב להדגיש את חוגי הספורט כמקום טוב להוציא אנרגיה למרות חוסר שביעות הרצון הכללי. אני תמיד עם היד על הדופק אך כבר איני שואלת למה אינו עושה X או Y.

 

[מורטון תומפסון]

כאשר הוא נמצא עם חבריו

השאלה כמה זמן זה נמשך
אני תמיד מזכירה לעצמי שלא רק החכמה העיקר - גם השטות מבקשת מקום (לא זוכרת את הציטוט המדויק מקהלת...)לכן אם זו תקופה - הייתי עוזבת לגמרי ונונת לו את החופש לחזור לזה מעצמו ביתר אנרגיות מחודשות. אם זה נמשך הרבה זמן הייתי שוקלת אם המסגרת היא אכן המתאימה לו - או שצריך לשקול מחדש. שאלה חשובה נוספת היא האם במקום מגוריכם יש חטיבות או תיכונים - מה שיכול לקבוע את הקצב באופן שונה לכל מסגרת. לבתי הבכורה יש תקופה כזו שנמשכת כבר הרבה זמן, אבל שלא מתאפיינת גם בציונים טובים כמו שאמרת אלא רק בירידה במוטיבציה ובמצב הרוח - היא בת 11.5 - ובשנה הבאה עוברת ללמוד בחטיבה אחרת - ולא ממשיכה בתכנית עם הכתה שלה (מחוננים). החלטנו לעזוב אותה לנפשה לחלוטין ולא לומר כלום על העניין - בתקווה שתאסוף כח ומצברוח להתחיל ברגל ימין במקום החדש (תחזיקו אצבעות - מחכים לתשובה חשובה מאד לתוצאות מבחן במקום שאליו היא הכי רוצה ללכת...). עם האמצעית הפתרון הנכון בשבילה היה הדלגה מכתה א' לכתה ג מחוננים - אם הבעיה היא חוסר שפה משותפת עם הילדים ופערים גדלים והולכים בינו לבינם - אולי גם את זה צריך לשקול במצב שלכם (כמובן בליווי ויעוץ מקצועי ותלוי בשת"פ ביה"ס) - לנו זה פתר את הבעיה לחלוטין וכרגע הילדה בדיוק במקום שטוב לה (בינתיים).

כאשר הוא נמצא עם חבריו
אני מרגישה שהוא הרבה יותר בוגר מרובם . לדוגמא: כאשר הם מתאספים כדי להכין עבודה יחד החברים שלו רוצים לשחק והוא כל הזמן מאיץ בהם לסיים את העבודה כך שהוא נראה כמו הורה או מורה והם כמו ילדים קטנים . - למרות שמדובר בכיתת מחוננים, הוא תמיד מספר לי על כל מיני משחקים שלהם ודברים שהם אומרים ואומר לי שלדעתו הם לא מספיק בוגרים. תמיד נדמה לי שלמרות שיש לו חברים והוא יודע איך לתפקד זה משחק שהוא סיגל לעצמו אבל בפועל הוא מרגיש את עצמו מחוץ לתמונה , משחק את המשחק כדי לא להיות לבד .

 

[otn]

זה נשמע כל כך מוכר

כאשר הוא נמצא עם חבריו
אני מרגישה שהוא הרבה יותר בוגר מרובם . לדוגמא: כאשר הם מתאספים כדי להכין עבודה יחד החברים שלו רוצים לשחק והוא כל הזמן מאיץ בהם לסיים את העבודה כך שהוא נראה כמו הורה או מורה והם כמו ילדים קטנים . - למרות שמדובר בכיתת מחוננים, הוא תמיד מספר לי על כל מיני משחקים שלהם ודברים שהם אומרים ואומר לי שלדעתו הם לא מספיק בוגרים. תמיד נדמה לי שלמרות שיש לו חברים והוא יודע איך לתפקד זה משחק שהוא סיגל לעצמו אבל בפועל הוא מרגיש את עצמו מחוץ לתמונה , משחק את המשחק כדי לא להיות לבד .

זה נשמע כל כך מוכר
בני אמנם לא בכיתת מחוננים. בתוכנית של יום בשבוע נראה לי שהוא נהנה יותר אך גם בני מגיב באותה צורה כאשר יש לעשות עבודה משותפת. הסברתי לו שאף אחד לא אוהב "שוטרים" ומטרה לא פחות חשובה, אולי אפילו יותר, בהכנה משותפת היא החברה. כך יצא שהוא משחק את המשחק, לעיתים נהנה, אך בסוף נשאר עם הלחץ של העבודה הלא גמורה. אני מאוד מסכימה עם צביה שכתבה שלא רק החכמה חשובה. לכן, אני מעודדת את המשחקים, מלחמת הכריות ואפילו משחקי מחשב דביליים כמו שכולם משחקים.

 

[מורטון תומפסון]

בזמן האחרון

זה נשמע כל כך מוכר
בני אמנם לא בכיתת מחוננים. בתוכנית של יום בשבוע נראה לי שהוא נהנה יותר אך גם בני מגיב באותה צורה כאשר יש לעשות עבודה משותפת. הסברתי לו שאף אחד לא אוהב "שוטרים" ומטרה לא פחות חשובה, אולי אפילו יותר, בהכנה משותפת היא החברה. כך יצא שהוא משחק את המשחק, לעיתים נהנה, אך בסוף נשאר עם הלחץ של העבודה הלא גמורה. אני מאוד מסכימה עם צביה שכתבה שלא רק החכמה חשובה. לכן, אני מעודדת את המשחקים, מלחמת הכריות ואפילו משחקי מחשב דביליים כמו שכולם משחקים.

בזמן האחרון
אני מנסה לשחק איתו , אפילו למדתי לשחק בקלפי יוגיהו . קראתי בספר "אינטליגנציה רגשית לילדים" שהמשחק מאוד עוזר , וכדאי לשחק עם הילדים משחקים פשוטים .

 

[otn]

בני מאוד אוהב לשחק איתי

בזמן האחרון
אני מנסה לשחק איתו , אפילו למדתי לשחק בקלפי יוגיהו . קראתי בספר "אינטליגנציה רגשית לילדים" שהמשחק מאוד עוזר , וכדאי לשחק עם הילדים משחקים פשוטים .

בני מאוד אוהב לשחק איתי
שמתי לב שאם אני משחקת איתו ושני אחיו הקטנים משחקים איתו, זה ממלא את כל הצורך שלו במשחקים (שגם כך אינו גבוה במיוחד) ואז, אינו משחק עם בני גילו. לכן, קלפי יוגיהו לדוגמא, אני שולחת אותו לשחק בכיתה. אצלנו זה עבד.