מחשבות
כל מיני תובנות חולפות עלי כמו שטף דם שמחליף צבעים הרבה שבועות וחודשים וכבר חצי שנה חלפה ועוד יומיים היתה צריכה להיות יום הולדת והייתי אמור לשבור שוב את הראש לאיזו מתנה שבאמת יהנה ממנה... חבל שלא היה בי את הכח והאומץ להתגבר על האיפוק להשתטח שם כמו מי שאיבד כל שליטה ובעצם למה לא? הרי איבדתי את היקר מכל לעצור אותם כשהם רוגבים את העפר לחבק את הגופה ולקרוע את הלב בבכי וצעקות לפעמים אני מצטער שזה לא קרה כאילו לא עברתי את שלב הצעקה והכאב העמוק באופן הכי אמיתי וחייתי שאפשר מתנצל בפני עצמי שהייתי כל כך לא אנושי מחשבה שזה עדיין לא נתפס לפעמים מתעורר למחשבה חסרת מוצא ואז ההכרה דוחקת אותה מחדש לפינה שלה כדי שאפשר יהיה ממש להמשיך לחיות מחשבה על קרובים שלא מספיק מדברים על אבא על אחיות שמסוגלות לצחוק בגסות יחד עם עוד אנשים כבר בימי השבעה מחשבה על חוסר רגש ובהמתיות של הרבה אנשים שבאמת צחוק זה דבר איום לפעמים ובכלל לא מתאים או עוזר כשהוא מוגזם ונדוש מחשבות רעות שנגמרות מעצמן וטוב שכך
כל מיני תובנות חולפות עלי כמו שטף דם שמחליף צבעים הרבה שבועות וחודשים וכבר חצי שנה חלפה ועוד יומיים היתה צריכה להיות יום הולדת והייתי אמור לשבור שוב את הראש לאיזו מתנה שבאמת יהנה ממנה... חבל שלא היה בי את הכח והאומץ להתגבר על האיפוק להשתטח שם כמו מי שאיבד כל שליטה ובעצם למה לא? הרי איבדתי את היקר מכל לעצור אותם כשהם רוגבים את העפר לחבק את הגופה ולקרוע את הלב בבכי וצעקות לפעמים אני מצטער שזה לא קרה כאילו לא עברתי את שלב הצעקה והכאב העמוק באופן הכי אמיתי וחייתי שאפשר מתנצל בפני עצמי שהייתי כל כך לא אנושי מחשבה שזה עדיין לא נתפס לפעמים מתעורר למחשבה חסרת מוצא ואז ההכרה דוחקת אותה מחדש לפינה שלה כדי שאפשר יהיה ממש להמשיך לחיות מחשבה על קרובים שלא מספיק מדברים על אבא על אחיות שמסוגלות לצחוק בגסות יחד עם עוד אנשים כבר בימי השבעה מחשבה על חוסר רגש ובהמתיות של הרבה אנשים שבאמת צחוק זה דבר איום לפעמים ובכלל לא מתאים או עוזר כשהוא מוגזם ונדוש מחשבות רעות שנגמרות מעצמן וטוב שכך