student122
New member
מחשבות...
הרבה מחשבות על מה שהייתי יכולה להיות ואני לא על מה שאני יכולה לעשות אבל לא על זה שהחיים קצרים אבל אני לא מנצלת אותם ולא משיגה את מי שאני רוצה, אלא רוצה את מי שאני משיגה ובכלל שמגיע לי יותר - אבל איך אקבל יותר אם אני לא נותנת לעצמי? יש הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות, הייתי רוצה להתנדב ולתרום, ולעבוד בעבודה אחרת, ושיהיה לי מעגל חברים גדול יותר, ושיהיה לי חבר שאני אוהב ולעזוב את התואר הזה וללכת ללמוד משהו שבאמת אני אוהבת.... והפער הזה בין הרצוי למצוי מתסכל אותי כ"כ... אם הייתי יודעת שאני לא יכולה להשיג את הדברים האלה, או להיות במצב הזה הייתי פחות מתוסכלת. הייתי אומרת שאין ברירה וככה זה. אבל אני יודעת למה אני מסוגלת, אני פשוט לא מוצאת את האומץ, ואת היכולת להגיד שלא אכפת לי מאחרים וממה יגידו... ככה גדלתי וככה חונכתי, והקולות האלה ששופטים אותי כל הזמן פשוט נמצאים שם ומונעים ממני לעשות את מה שאני באמת יכולה ורוצה, את הדברים שאני הכי טובה בהם...
הרבה מחשבות על מה שהייתי יכולה להיות ואני לא על מה שאני יכולה לעשות אבל לא על זה שהחיים קצרים אבל אני לא מנצלת אותם ולא משיגה את מי שאני רוצה, אלא רוצה את מי שאני משיגה ובכלל שמגיע לי יותר - אבל איך אקבל יותר אם אני לא נותנת לעצמי? יש הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות, הייתי רוצה להתנדב ולתרום, ולעבוד בעבודה אחרת, ושיהיה לי מעגל חברים גדול יותר, ושיהיה לי חבר שאני אוהב ולעזוב את התואר הזה וללכת ללמוד משהו שבאמת אני אוהבת.... והפער הזה בין הרצוי למצוי מתסכל אותי כ"כ... אם הייתי יודעת שאני לא יכולה להשיג את הדברים האלה, או להיות במצב הזה הייתי פחות מתוסכלת. הייתי אומרת שאין ברירה וככה זה. אבל אני יודעת למה אני מסוגלת, אני פשוט לא מוצאת את האומץ, ואת היכולת להגיד שלא אכפת לי מאחרים וממה יגידו... ככה גדלתי וככה חונכתי, והקולות האלה ששופטים אותי כל הזמן פשוט נמצאים שם ומונעים ממני לעשות את מה שאני באמת יכולה ורוצה, את הדברים שאני הכי טובה בהם...