מחשבות....

[אורחים בפורום]

מחשבות....

מחשבות....
שלום לכולם
היום לאחר שאיבה שכנראה תהיה האחרונה לפני מעבר לשלב של התרומה...
יש לי ילדה מדהימה בת 4 ivf
ממש אשמח לשמוע את המחשבות ומה שהוביל אתכן ללכת לכיוון של תרומה כאשר ישם לכן ילד או ילדה ביולוגיים
תודה לכל מי שיפתח את צוהר ליבו למרות הקושי
ערב טוב סיון

 

[kobi932]

היי

מחשבות....
שלום לכולם
היום לאחר שאיבה שכנראה תהיה האחרונה לפני מעבר לשלב של התרומה...
יש לי ילדה מדהימה בת 4 ivf
ממש אשמח לשמוע את המחשבות ומה שהוביל אתכן ללכת לכיוון של תרומה כאשר ישם לכן ילד או ילדה ביולוגיים
תודה לכל מי שיפתח את צוהר ליבו למרות הקושי
ערב טוב סיון

היי
לנו לפני התהליך של תרומת ביצית ולפני תהליך של ivf היה הריון משותף הכול היה בסדר כול הבדיקות לאישתי יש במשפחה הסטוריה של פיגור שיכלי אצל זכרים בלבד לרופאים לקח הרבה זמן להבין ולמצוא את אותו גן אישתי כבר הגיע לחודש 6 שבוע 24 (העובר היה ממין זכר ) שהתבשרנו שהוא ירש את הגן של אישתי עברנו דרך חתחתים שעצבו את החוסן שלנו לעולמי עד ביניהם לידה שקטנה מרצון שכללה המתת העובר ברחם אישתי הוא כבר היה גדול והרופאים פחדו שהוא יחיה אחרי הלידה לכן היה צריך לנקוט בצעד נורא אלים מבחינתנו ששינה את השקפת חיינו והפרספקטיבה על החיים ובכלל הכניס את החיים שלנו לפורפורציות עברנו טיפולי ivf בשילוב של pgd שכשלו לא הרבה אפשר היה לספור את ההחזרות שאישתי בצעה על יד אחת השיקול שלנו לעבר לתרומת ביצית הייתה שלא משנה באיזה תצורה נביא את הילד תרומת ביצית פונדקאות אימוץ אמא ואבא יש רק 1 לא משנה שהילד אין קירבה משותפת לשנינו לא אכפת לנו שהמראה שלנו כול כך רחוק מהמראה שלנו לא נתנו לרופאים לגרור אותנו לטיפולי פוריות לאורך זמן אנחנו קבענו דאד ליין אישתי סירבה ''להתמכר'' לטיפולי פוריות אין מצב שהיא הייתה נגררת לא לסבב 10 ולא לסבב 15 אין מצב שהיא הייתה מחכה שהרופאים יגידו לה שעדיף תרומת ביצית האמת היא העדיפה תרומת ביצית בשלב מאוד מוקדם הרופאים ניסו להניע אותנו מההחלטה אמרו לנו חכו יש עוד סיכוי לילד שותף ביניכם מאוד כעסנו עליהם אני זוכר שדפקתי על השולחן של הרופא ואמרתי לו שלא משנה מה נחליט הוא יהיה משותף ביננו ואכן הילד משותף ביננו הוא שלנו לכול דבר ועניין אישתי התאהבה מההריון הזה מהיום הראשון שבו קיבלנו תשובה שהיא נקלטה היה את אותו חיבור בין ההריון הזה להריון הראשון שלה אותה התרגשות בבדיקות אותה התרגשות בפעם הראשונה שהוא בעט רק ההבדל שבלידה שלו היה המון שמחה ובכי של שמחה שלנו ובכי של הילד לעומת הלידה הראשונה שהיה בה המון שקט היה בכי של תיניקות בחדרים לידנו היה בכי שלנו וכמובן שגם לא היה בכי של התינוק שלנו היום היחד כבר עוד מעט 10 חודשים הוא כול עולמנו הוא ההחלטה הכי טובה והכי חשובה שעשינו מרכז חיינו אישתי מאוהבת בו עוד הראש וכמובן אני היא מחוברת מאוד לילד הילד מאוד מחובר אליה וגם אני כמובן מחובר לשניהם יש המון תגובות ברחוב מאנשים זרים על השוני במראה שלו לעומתנו וזה הולך ומקצין השוני בנראות אם הזמן זה לא פוגע בכלום למרות ההערות של הישראלים למדנו לחיות עם זה ואפילו לא להיפגע ההחלטה ללכת לתרומת ביצית צריכה לבוא ממקום של בשילות רגשית שלך ומהבנה שהילד שלך ולא חשוב מה מהקורות הגנטים שלו רק אחרי שתשכילי להבין שהוא שלך לכול דבר ועניין את תבשילי לקבל את ההחלטה ללכת לתרומת ביצית