D o l f i n a
New member
מחשבות של בוקר...
לא מזמן שאלתי שאלה בקשר לכאב... אז הינה, יש לי עוד אחת. תמיד יש לי עוד אחת. הפעם השאלה מופנת בעיקר לסופגים, אך גם שולטים מוזמנים לתאר תחושות ממקור שני. מכירים את הנקודה הזאת בה מוענק לכם מספיק כאב ומשהו משתנה? הנקודה שבה "עוד שניה נשברים"...? ואז פתאום הכאב הופך למטושטש יותר, רך יותר, נעים יותר, גם כשממשיכה להיות מוענקת לכם אותה כמות כאב זה כבר כואב אחרת... מין נקודה שברירית כזאת שמאוד קשה לי לתרגם למילים. אם אנסה בכל זאת אומר שזו הנקודה בה הכאב כבר אינו שלי, אלא של מאסטר, והספיגה כבר אינה בשבילי, אלא בשבילו, וכאילו הגוף ממש מקבל פיזית את העובדה שהוא איננו שלי יותר, אלא שלו. אני לא מדברת על האנדרופינים שמציפים את המוח, התחושה היא מנטלית, החיבור הוא מנטלי... התוצאה פיזית. ואתם?
לא מזמן שאלתי שאלה בקשר לכאב... אז הינה, יש לי עוד אחת. תמיד יש לי עוד אחת. הפעם השאלה מופנת בעיקר לסופגים, אך גם שולטים מוזמנים לתאר תחושות ממקור שני. מכירים את הנקודה הזאת בה מוענק לכם מספיק כאב ומשהו משתנה? הנקודה שבה "עוד שניה נשברים"...? ואז פתאום הכאב הופך למטושטש יותר, רך יותר, נעים יותר, גם כשממשיכה להיות מוענקת לכם אותה כמות כאב זה כבר כואב אחרת... מין נקודה שברירית כזאת שמאוד קשה לי לתרגם למילים. אם אנסה בכל זאת אומר שזו הנקודה בה הכאב כבר אינו שלי, אלא של מאסטר, והספיגה כבר אינה בשבילי, אלא בשבילו, וכאילו הגוף ממש מקבל פיזית את העובדה שהוא איננו שלי יותר, אלא שלו. אני לא מדברת על האנדרופינים שמציפים את המוח, התחושה היא מנטלית, החיבור הוא מנטלי... התוצאה פיזית. ואתם?