רעות של הכלבים
New member
מחשבות רוני ../images/Emo151.gif
שלום, אני רוני, וזו הפעם הראשונה בה אני כותבת כאן. הגעתי לבית של רעות לפני חודשיים, בהם למדתי המון ובעיקר- למדתי מגילי להקליד על המחשב. יש לי שתי אחיות מוזרות- יוצור, שהיא שילוב של חייזר עם חתול, וגילי, שהיא שילוב של עגל עם מלאך. גילי שומרת עליי מכלבים אחרים, היא אוהבת אותי מאוד ומשחקת איתי בעדינות כמו שאני אוהבת. יוצור היא מוזרה. את נגה החתולה אני לא מסמפטת, בהתחלה קצת פחדתי ממנה, היום אני יודעת שהיא הולכת אם נובחים עליה, למרות שזה לא תמיד עובד. למדתי גם דברים אחרים בבית- שאם מתבכיינים מקבלים ליטוף (מי אמר שאמא שלי יודעת לחנך כלבים...???), שאם אוכלים את השטיח מקבלים עצם, ושאם הופכים לאמא את האוכל על הרצפה, היא לא מרוצה. עברתי המון בחודשיים האלה. גיליתי מה זה ילד, מה זה חתול, מה זה אוטו, מה זה מיטה, גג מעל הראש ואהבה, בכמויות. סירקו אותי בפעם הראשונה, בהתחלה קצת פחדתי, אבל היום אני מתייצבת למראה המברשת. זה כל כך מרענן, וממש כיף להתגלגל אחרי זה בשטיח ולהרוס הכל... אני אוהבת שאמא לידי אבל לא מתחברת לכל הקטע הרגשני הזה של חיבוקים וליטופים. אני רוצה קצת צומי פעם בכמה שעות, ואז תנו לי רק לישון. מידי פעם אני חולמת על אז, על אתר הבניה והכלבים שלידי ואז אני רצה ונובחת מתוך שינה. איזה כיף להתעורר במלונה שלי, אפילו בפרצוף של יוצור אפשר פתאום לראות משהו טוב. אני אוכלת אוכל לכלבים, שזה נחמד. גם עברתי ניתוח בבטן, זה היה קצת מפחיד וזה קרה בדיוק יומיים אחרי שהגעתי הנה, אבל אחרי יום יומיים כבר הבנתי איזה מזל יש לי, גם הרגשתי רזה יותר, אמא אמרה שהיו לי מלא גורים בבטן. למדתי שבי וארצה (עכשיו אני יודעת אנגלית!), ורק אז גיליתי שאני כלבה שעומדת או שוכבת. אין לי כח לשבת. אחרי שאמא לימדה אותי לשבת כשהיא מבקשת, אימצתי את ההרגל. יש מלא עצמות טעימות בבית, ובחצר יש מזרון שאפשר לקרוע ולכסח כשנמאס מהעצם, וגם מלא צעצועים. גילי נדיבה ונותנת לי לפעמים מהעצם שלה. עם יוצור אין על מה לדבר. אוי לי אם אני אעז להתקרב לדברים שלה. היום יצאנו לטיול וילד קטן הרביץ לי. אמא כעסה על אמא שלו, אני הגעתי למסקנה שאני מחונכת יותר ממנו. לא עשיתי לו כלום! בחיי! אם זה היה קורה לפני שבועיים, הייתי מחזירה לו, נשבעת. אבל אמא אמרה שלא כולם כאלה ובאמת, רוב הילדים שאני פוגשת מלטפים אותי ומחבקים, וזה מתחיל למצוא חן בעיני. מצאנו גם אתר על בורדר קולי, הייתה שם כלבה שדמתה לי שתי טיפות מים! אבל לא משנה לי מי היה אבא שלי, מי הייתה אמא שלי ולא כלום. אני רוני, אחות של גילי ושל יוצור, הבת של אמא, וזה הכי חשוב. שולחת לכם מכאן הרבה נשיקות ואהבה, כישכושי זנב, ולא יכולה לחכות עד שאפגוש את כולכם!! רוני.
שלום, אני רוני, וזו הפעם הראשונה בה אני כותבת כאן. הגעתי לבית של רעות לפני חודשיים, בהם למדתי המון ובעיקר- למדתי מגילי להקליד על המחשב. יש לי שתי אחיות מוזרות- יוצור, שהיא שילוב של חייזר עם חתול, וגילי, שהיא שילוב של עגל עם מלאך. גילי שומרת עליי מכלבים אחרים, היא אוהבת אותי מאוד ומשחקת איתי בעדינות כמו שאני אוהבת. יוצור היא מוזרה. את נגה החתולה אני לא מסמפטת, בהתחלה קצת פחדתי ממנה, היום אני יודעת שהיא הולכת אם נובחים עליה, למרות שזה לא תמיד עובד. למדתי גם דברים אחרים בבית- שאם מתבכיינים מקבלים ליטוף (מי אמר שאמא שלי יודעת לחנך כלבים...???), שאם אוכלים את השטיח מקבלים עצם, ושאם הופכים לאמא את האוכל על הרצפה, היא לא מרוצה. עברתי המון בחודשיים האלה. גיליתי מה זה ילד, מה זה חתול, מה זה אוטו, מה זה מיטה, גג מעל הראש ואהבה, בכמויות. סירקו אותי בפעם הראשונה, בהתחלה קצת פחדתי, אבל היום אני מתייצבת למראה המברשת. זה כל כך מרענן, וממש כיף להתגלגל אחרי זה בשטיח ולהרוס הכל... אני אוהבת שאמא לידי אבל לא מתחברת לכל הקטע הרגשני הזה של חיבוקים וליטופים. אני רוצה קצת צומי פעם בכמה שעות, ואז תנו לי רק לישון. מידי פעם אני חולמת על אז, על אתר הבניה והכלבים שלידי ואז אני רצה ונובחת מתוך שינה. איזה כיף להתעורר במלונה שלי, אפילו בפרצוף של יוצור אפשר פתאום לראות משהו טוב. אני אוכלת אוכל לכלבים, שזה נחמד. גם עברתי ניתוח בבטן, זה היה קצת מפחיד וזה קרה בדיוק יומיים אחרי שהגעתי הנה, אבל אחרי יום יומיים כבר הבנתי איזה מזל יש לי, גם הרגשתי רזה יותר, אמא אמרה שהיו לי מלא גורים בבטן. למדתי שבי וארצה (עכשיו אני יודעת אנגלית!), ורק אז גיליתי שאני כלבה שעומדת או שוכבת. אין לי כח לשבת. אחרי שאמא לימדה אותי לשבת כשהיא מבקשת, אימצתי את ההרגל. יש מלא עצמות טעימות בבית, ובחצר יש מזרון שאפשר לקרוע ולכסח כשנמאס מהעצם, וגם מלא צעצועים. גילי נדיבה ונותנת לי לפעמים מהעצם שלה. עם יוצור אין על מה לדבר. אוי לי אם אני אעז להתקרב לדברים שלה. היום יצאנו לטיול וילד קטן הרביץ לי. אמא כעסה על אמא שלו, אני הגעתי למסקנה שאני מחונכת יותר ממנו. לא עשיתי לו כלום! בחיי! אם זה היה קורה לפני שבועיים, הייתי מחזירה לו, נשבעת. אבל אמא אמרה שלא כולם כאלה ובאמת, רוב הילדים שאני פוגשת מלטפים אותי ומחבקים, וזה מתחיל למצוא חן בעיני. מצאנו גם אתר על בורדר קולי, הייתה שם כלבה שדמתה לי שתי טיפות מים! אבל לא משנה לי מי היה אבא שלי, מי הייתה אמא שלי ולא כלום. אני רוני, אחות של גילי ושל יוצור, הבת של אמא, וזה הכי חשוב. שולחת לכם מכאן הרבה נשיקות ואהבה, כישכושי זנב, ולא יכולה לחכות עד שאפגוש את כולכם!! רוני.
