מחשבות על פורים
דבר ראשון - ברכות והערכה לכל מי שטרח והפיק את קריאות המגילה, המסיבות, משלוח המנות הקהילתי ושוק הפורים.
ובלי לשלול מההערכה על העבודה שהשקיעו ועשו, משהו חסר לי באוירה של פורים. חסר לי המפגש בין האנשים, ההמולה של הרחוב. אולי זה בגלל שהשכונות רחוקות אחת מהשניה, אז מי שעושה משלוחים נוסע במכונית ואין מפגש, אולי זה קשור למשלוח הקהילתי. אבל אפילו השוק פורים היה באוריינטציה לילדים, ולי כמבוגרת שנגררת אחרי הילדים לא סיפק אוירה. כל פעם שיש מפגש בין התושבים בכפר זה יוצא כיפי. ונראה לי שאולי צריך ליצור את הנקודות מפגש האלה. אולי סעודת פורים משותפת (כפיקניק בגן פטמה או במועדון אם קר וגשום)? אולי להרחיב את שוק פורים גם לקהל יעד מבוגר (לא יודעת איך, אם יש למישהו רעיון)? אולי תהלוכת ילדים? או הסעה על עגלות מקושטות ומוסיקה למרכז היישוב? אולי איכשהו לעשות הפנינג של משלוחי המנות במרכז היישוב במקום ישירות לבתים, וכך להרוויח את המפגש? אני חושבת שאנחנו מתחילים להרגיש את הגודל והפיצול של היישוב לשכונות, ואולי כמו בעיר צריך לרכז דברים ל"דאון טאון" אחד שבו כולם נפגשים וקורים בו דברים. ביום רביעי היינו בממילא בירושלים, והיתה שם תחושה של אקשן, קצת מופעי רחוב, קצת הצגות לילדים, אנשים מחופשים מסתובבים - מגניב. אני לא יודעת איך להחיל את זה בדיוק על היישוב, ברור שאין לנו אמצעים להפקה ברמות כמו בירושלים, אבל אולי הכיוון?
דבר ראשון - ברכות והערכה לכל מי שטרח והפיק את קריאות המגילה, המסיבות, משלוח המנות הקהילתי ושוק הפורים.