מחשבות על המטפלת...

[נעמי טאובר]

תלות במטפלים

שלום לך אורח
אכן נדרש מטפל טוב שיקלוט את חוויית המטופל ויעזור לו לעבד אותה, ולא רק "ימשיך את חייו כרגיל". מטפל טוב נותן לרגשות שהוא קולט לחלחל בו, והולך עם זה הביתה כדי לחשוב, להתבונן ברגשות שעלו בו כתגובה ולהבין יותר, להתייעץ בעת הצורך, כך יידע להחזיר למטופל משהו מעובד יותר כדי לעזור לו להתפתח ובסופו של דבר להיות עצמאי יותר. צריך לזכור שכולנו גם משליכים על הזולת השערות שלנו, מטופל שמוצף וחש חסר אונים, עלול לחשוש שהמטפל אדיש ומשאיר אותו לסבול, גם כשלא זה המצב. במקרה הטוב אם יש קשר טיפולי טוב- המטופל יחוש את האמפתיה של המטפל, ויצליח לשרוד את החויה הקשה עבורו של תלות וחולשה, והאמון יתחזק.
יש אנשים שזקוקוים לליווי טיפולי שנים רבות מאד, הדרך לבחון היא שאם הטיפול טוב- בדרך כלל המטופל פורח בחייו ומגשים מטרות מחוץ לטיפול, והטיפול נשאר המקום בו יש גם תלות וגם מקום ליצירתיות וגדילה של המטופל. אין בזה שום רע, למה לא נטען שמכון כושר הוא דבר רע כי אתה מפתח בו תלות ובלעדיו תתקשה לשמור על כושר?
אנו חיים בדור שמקדש עצמאות ואינדיבידואליות, ותופס תלות כדבר שלילי, ומתכחשים לעתים לעובדה שכולנו תלויים עד מאד זה בזה. אני תלויה עד מאד באוספי האשפה, מובילי הגז, פועלי חברת החשמל, מגדלי הירקות ועוד ועוד, כדי לחיות בטוב, למרות שאינני מכירה אותם אישית. למה התלות באדם אחר שנדרשת כדי לפתח את נפשי תיחשב כדבר ירוד או מבזה?

 

[Reyna91]

תלות הדדית או חד צדדית

אורח יקר, אני מבינה כל כך את הכאב שמאחורי המילים שלך, ואני חושבת שאני מבינה גם מאיפה אתה מדבר אבל מאחר ואני לא מכירה אותך, אדבר על עצמי ואולי משהו בדברים יגע בך גם.
אני גדלתי עם התחושה שאתה מתאר וההרגשה הזו ליוותה אותי כל חיי. אני זוכרת ששנאתי להיות ילדה. שנאתי להיות תלויה בהורי מכל הבחינות, שנאתי להיות חסרת אונים ורגישה וזקוקה לתמיכה ולעצה אבל עם הזמן הדברים נעשו כביכול קלים יותר מפני שגדלתי ולמדתי לחיות בלי שום עזרה, בלי שום תמיכה ובלי צורך באהבה או אמפתיה, לא הייתי צריכה מישהו שיהיה שם בשבילי ברגעי משבר כי הסתדרתי ורגשות מהסוג הזה עם הזמן נחוו בתוכי כדברים עלובים ודוחים. עם הזמן השאת נפש הזו שהרגשתי לצרכים אנושיים הלכה ותפחה עד ששנאתי את האנושיות שלי ודחיתי אותה בכל תוקף ובאמת הפסקתי להיות אנושית. לא היו בי חולשות אנושיות אבל גם לא תכונות אנושיות אחרות כמו התלהבות, שמחה, התרגשות, חום ואהבה.
למטפלת שלי הגעתי כשניצוץ קטן של האנושיות שבי שעוד לא כבה התעורר והרגשתי שאני כל כך נואשת שאני צריכה עזרה מסויימת כי לא יכולתי לבקש את העזרה הזו מאף אדם אחר ובאמת הסתרתי את זה די הרבה זמן.
אני זוכרת שהמטפלת שלי הייתה מחייכת אלי כשפתחה את הדלת בפני וזה תמיד היה מעצבן אותי - למה לעזעזאל היא מחייכת? מה היא רואה בי שגורם לך לחייך? זה בטוח מזוייף חשבתי. שהרי אני שלא הרגשתי אי פעם שיש משהו טוב ומועיל בתלות חד צדדית כמו שילד צריך לחוות עם הוריו, לא יכולתי להבין שזה ייתכן עם מישהי שהקשר שלי איתה הוא כמו שהגדרת "קשר עסקי". ואם תחשוב על זה, קשר בין הורה לילד הוא בהכרח חד צדדי. הורה משקיע כל כך הרבה בילד שלו, הזנה, זמן, כסף, אהבה, תמיכה. ומה הורה מקבל בתמורה? הילד תלוי לחלוטין בהורה אבל ההורה לא תלוי בילד. ההורה יכול לחיות ללא הילד אבל הילד לא. ההורה משאיר את הילד בגן ומבחינת הילד, ההורה ממשיך בחייו כרגיל בעוד הילד נשאר בגעגועים להורה. האם זה כך? אני מהתבוננותי על הורים שיוצרים היקשרות בטוחה עם ילדיהם יודעת שזה לא כך וההורה מתגעגע לילד באותה מידה וחושב עליו ודואג לו. ההורה אומנם לא תלוי בילד אבל חווה אהבה גדולה מאוד לילד מתוך האינטמיות העמוקה שנוצרת מיחסי התלות האלה. האם זה לא הבסיס לקשר הכל כך חזק ואוהב שיש להורים עם ילדיהם - מתוך התלות החד צדדית הזו? מתוך ההבנה של כמה הילד זקוק לך ועד כמה אתה יכול לפתח אותו ולאפשר לו לגדול?

כשאני חושבת על הקשר שלי עם המטפלת אני רואה בקשר הזה אותם מאפיינים כמעט. אני תלויה בה, הנפש שלי תלויה בה, אבל היא לא תלויה בי. כן היא החזקה בקשר, המבוגר האחראי אבל זה לא אומר שלא אכפת לה ממני. ההיפך! דווקא העובדה שאני כל כך תלויה בה גורם לה להיות יותר אחראית ויותר אכפתית ולדאוג לי כל כך ולחשוש כשאני עוברת דברים קשים ולשמוח בשמחתי כשאני מצליחה בדברים והאהבה שהיא מרגישה כלפי כנראה נובעת מזה שהיא רואה מול עיניה איך בזכות התמיכה וההזנה שלה אני כל כך פורחת ומשגשגת בחיי. אני חושבת שזה מסב לה המון סיפוק ואושר והאהבה שלה כלפי היא מתוך זה שאני גורמת לה להרגיש כמו מטפלת טובה ואדם טוב. ממש כמו שילד מסב אושר להוריו כשהם מרגישים שהם עשו איתו עבודה טובה וגאים בו.
אז האם זה לא הגיוני שעל סמך דברים אלה מטפל יאהב ויהיה לו אכפת מהמטופל שלו? האם באמת אפשר להשוות קשר עמוק ומיוחד כזה לכל קשר עסקי אחר?

 

[Reyna91]

רוצה גם להוסיף שלא הרגשתי כך מההתחלה

נעמי, תודה רבה על התגובה שלך שאומנם הייתה מכוונת ל"אורח" אבל מאוד דיברה גם אלי כי בדיוק השבוע בפגישה עם המטפלת דיברתי איתה על זה שלפעמים אני מפנטזת על זה שהיא מלווה אותי לכל אורך חיי ותומכת בי בתקופות שונות בין אם כשאהייה בהריון, או כשיהיו לו ילדים, או כשאהייה בעצמי כבר בגילה (היא בת 45). והתגובה שלה הייתה שהיא לא חושבת שיש משהו פסול בזה, שכל עוד אצטרך אותה, היא תהייה שם בשבילי.
"אורח" רציתי להגיב לדברייך שהחוויה שתארת הייתה בדיוק החוויה שהייתה לי בחודשים הראשונים של הטיפול. אני לא יודעת אם נסיון החיים שלך דומה לזה שלי, אבל אני עד לפני שנה חייתי בתחושה כללית תמידית שאני לבד בעולם ושזה מצוין כי רק כך אני מרגישה בטוחה ביכולת שלי לשרוד. לא נתתי לאף אחד להיכנס, לא היה לי אף חבר או חברה אמיתיים וגם עם המשפחה היו לי רק יחסים שטחיים ומזוייפים אבל בפנים ידעתי שאני לא יכולה באמת לחשוף את מי שאני. ולכן, עברתי סוג של גיהנום בטיפול (וגם אני מניחה שהעברתי את המטפלת גיהנום) במאבק הפנימי שלי בין ההשתוקקות לקשר לבין דחייה וקטילה שלו. גם אני הרגשתי שאני לא יכולה לסבול את רגשות ההזדקקות כלפיה ואת הצורך באהבה שלה אבל לאט לאט זה נהייה פחות ופחות נסבל ואנחנו ביחד במסע הזה כבר שנה וחצי ועדיין קשה לי לקבל את זה שאני כל כך צריכה אותה בחיי. אבל אני מסכימה עם נעמי שדווקא להזדקק למישהו זה הדבר האנושי והטבעי ולשרוד לבד זה החולי. וכמו שילד גדל וגם כשהוא מבוגר ובעל ילדים משלו הוא עדיין זקוק לתמיכה, לאהבה ולייעוץ של הוריו, כך אני מרגישה שאין סיבה שלא אזדקק למטפלת שלי גם כשאהייה יותר חזקה נפשית ומסוגלת, כשאהייה יותר "בוגרת", עדיין אצטרך את הקשר איתה ואני כבר לא רואה את זה כנכות לכל החיים. ההבדל היחיד הוא שבעוד שלאנשים מסויימים יש קשר מכיל ותומך כזה באופן טבעי וחינמי מהוריהם, אני על הקשר הזה משלמת מפני שהוא לא ניתן לי בחינם אבל זה לא אומר שזה מפחית מערכו של הקשר הזה ממש כמו שיש אנשים שאין להם את הכשרונות הטבעיים שלי יש ונאלצים לשלם על כך.

 

[נעמי טאובר]

עדות מבפנים על הרווחים בקשר הטיפולי

תודה לך ריינה על התיאור הכל כך מרגש ונוגע, אני שמחה שזכית במטפלת כל כך טובה ומסורה, היא גם זכתה בך, עם הרגישות, הכנות והחוכמה שבך, ועם יכולתך לצמוח כל כך טוב בטיפולה כפי שתיארת.
תודה על השיתוף. אני בטוחה שהרבה אנשים יכולים להרוויח מלקרוא בלב פתוח את עדותך על איך טיפול יכול להיות.

 

[Reyna91]

מחשבות על המטפלת...

שלום נעמי ותמר

כתבתי לפני כמה זמן על הקשיים שלי בטיפול, שהוא יקר לי וקשה לי לממן זאת בתור סטודנטית וגם אני לומדת מהבוקר עד הערב 5 ימים בשבוע ובסמסטר הבא המטפלת שלי לא הייתה בטוחה שנוכל למצוא זמן להיפגש כי הימים הפנויים שלנו לא חופפים.

נעמי, המילים שלך אז נגעו בי מאוד והחלטתי לא לקחת הפסקה בטיפול בתקופה הזו של המבחנים אלא להמשיך כרגיל ומילאת אותי בתקווה שנצליח לעבור את האתגר הזה של למצוא זמן לפגישה גם בהמשך השנה.
אז רציתי לכתוב ולעדכן שהיום אחרי 4 שבועות אני כל כך שמחה שהקשבתי לעצה שלך כי בשבועות האחרונים הקשר ביני למטפלת כל כך התחזק והעמיק. אני מרגישה רגשות עוצמתיים כלפיה יותר מאי פעם והקשר שלנו כל כך מחזק וממלא אותי ואני חווה את השינויים בחיים שלי ביום יום. בנוסף, היא הודיעה לי היום שמתפנה לה שעה נוספת ביום שאוכל לפגוש אותה בו, כך שאני לא צריכה לדאוג, הדברים מסתדרים. אני מאושרת עד הגג וגם זה מחזק מאוד את האמון שלי בה.

חוץ מזה, רציתי גם לשאול... על סמך ההתרחשויות מהשבועות האחרונים ואחרי פגישה מאוד מוצלחת היום, אני מרגישה שממש קשה לי לא לחשוב עליה... אני ממש מאוהבת בה כמו שתינוק מאוהב באמא שלו. שבוע נראה לי כמו נצח עד שאראה אותה...! אני יודעת שכבר דיברתי על זה פעם מזמן אבל באמת שבחיים לא הרגשתי כך כלפי אף בן אדם ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי ועם הרגשות האלה. אני מרגישה שאני רוצה כל תירוץ ליצור איתה כל סוג של קשר עד שבוע הבא. למשל חשבתי לרגע שיש לי בחינה בשעה שלנו שבוע הבא והתאכזבתי כשגיליתי שלא כי המחשבה של לכתוב לו הודעה בנושא באופן מוצדק ריגשה אותי. אני לא מעזה ליצור איתה קשר בלי סיבה קונקרטית אז אני מחפשת דרכים אחרות להוציא את מה שאני מרגישה כמו לקרוא ספרות מקצועית בפסיכולוגיה וכל דבר אחר שמזכיר לי אותה. אולי זו אהבה די אובססיבית? אני באמת לא יודעת... אשמח למחשבותיכן.

תודה

 

[צלליתי]

הלוואי עלי

יש סיכוי שתפרסמי פרטים לגביה?

 

[Reyna91]

עד כמה שאני לא רוצה לחלוק אותה עם אף אחד...

אני אשלח לך לינק בפרטי אם את רוצה

 

[Reyna91]

אשמח אם יש לכן תגובה כלשהי נראה לי שהשרשור ירד למטה ונעלם

 

[נעמי טאובר]

אהבה אובססיבית?

שלום לך ריינה
אני שמחה בשמחתך ושמחה לשמוע שהקשר בטיפול העמיק ושהטיפול מסייע לך, אכן הדימוי שלך מצויין ומעביר היטב את התחושה: "כמו שתינוק מאוהב באמא שלו", כשהתינוק מוצף בהתרגשות עזה- הוא לא יודע שזה זמני ויעבור, ולעתים זה קשה לו. אבל בך ישנו גם החלק הבוגר, שמביט מהצד ושואל על המצב, אז תוכלי להתנחם בכך שהמצב הזה של רגשות עוצמתיים של געגועים ותלות- הוא זמני, את תמשיכי להתחזק ולצבור תובנות וכוחות, ובמשך הזמן תרגישי עצמאית יותר, תוכלי להמשיך לאהוב אותה אבל בלי ההצפה של רגשות עוצמתיים שאת צריכה לאצור בקרבך בין הפגישות. ובינתיים- נסי גם ליהנות מההתרגשות, ומהדרכים היצירתיות שאת מוצאת להתקרב לעולמה (כמו קריאת ספרות פסיכולוגית), וכמובן מהטיפול עצמו.