מחשבות על בית הספר בעקבות זה שאין בית ספר
שכבגניקים יקרים, אחד המורים במכינה שהייתי בה, מכינת בית ישראל, כתב בפורום של המכינה על המחשבות שעלו לו על בית הספר בעקבות השביתה. אני נורא אשמח לשמוע מה אתם חושבים- כתלמידים- על השאלות שהוא מעלה... אז הנה מה שהוא כתב: "כבר חודש וחצי של שביתה וילדי (שיהיו בריאים) רק עולים ופורחים מיום ליום. הם ב"ה ישנים היטב, קמים מאושרים, מכינים לעצמם ארוחת בוקר מזינה ואוכלים אותה יחדיו, אפילו שוטפים כלים ומסדרים את חדרם. את זמנם הפנוי הם ממלאים בחוגים, במפגש עם חברים, מחשב, קוראים ספרים, יצאו לטייל, לבקשתנו אפילו מקדישים שעה ביום להשלמת שעורים, קצת משתעממים.. באחת שלווה נחתה על הביתנו. חדלו: סיוטי ההשקמה, ומריבות ההסעה ("אתם מוכנים להזדרז אנחנו מאחרים.."), וקרבות המאסף על הכנת שעורים ("אני ישלים את זה מחר, מה אתה דואג..") והמאבק על שעות השינה, והתכוננות למבחן וקבלת תוצאותיו של אותו המבחן... ואין אצלם געגוע, ואין צפייה לסיומה, ואין תחושה כי צמיחה אינטלקטואלית ואישיותית פסקה באחת, ובעיקר איני מזהה אצלם תחושת חסר. מה קרה למוסד הזה שהפך אותו לכל-כך מיותר? מהי הצדקת קיומו? כל יום שעובר מבסס אצלנו ובוודאי אצל הורים נוספים את התחושה כי המוסד הזה הגיע לפשיטת רגל. בייביסיטר להורים. מוצא למשפחות לא מתפקדות מבחינה חינוכית. מעולם לא חשתי כזו קירבה ל- home schooling. אני יודע כי יש הרבה בתים שחווים זאת הפוך, ואני רואה את חבורות הנוער המשועממים המשוטטים בלילות ב גילה. אבל, כאשר תיגמר השביתה איך אשכנע את ילדי לחזור? בשם מה?" (כתב גיא גרדי. ארבעת הילדים שלו נעים מכיתה ט' לכיתה ג'...)
שכבגניקים יקרים, אחד המורים במכינה שהייתי בה, מכינת בית ישראל, כתב בפורום של המכינה על המחשבות שעלו לו על בית הספר בעקבות השביתה. אני נורא אשמח לשמוע מה אתם חושבים- כתלמידים- על השאלות שהוא מעלה... אז הנה מה שהוא כתב: "כבר חודש וחצי של שביתה וילדי (שיהיו בריאים) רק עולים ופורחים מיום ליום. הם ב"ה ישנים היטב, קמים מאושרים, מכינים לעצמם ארוחת בוקר מזינה ואוכלים אותה יחדיו, אפילו שוטפים כלים ומסדרים את חדרם. את זמנם הפנוי הם ממלאים בחוגים, במפגש עם חברים, מחשב, קוראים ספרים, יצאו לטייל, לבקשתנו אפילו מקדישים שעה ביום להשלמת שעורים, קצת משתעממים.. באחת שלווה נחתה על הביתנו. חדלו: סיוטי ההשקמה, ומריבות ההסעה ("אתם מוכנים להזדרז אנחנו מאחרים.."), וקרבות המאסף על הכנת שעורים ("אני ישלים את זה מחר, מה אתה דואג..") והמאבק על שעות השינה, והתכוננות למבחן וקבלת תוצאותיו של אותו המבחן... ואין אצלם געגוע, ואין צפייה לסיומה, ואין תחושה כי צמיחה אינטלקטואלית ואישיותית פסקה באחת, ובעיקר איני מזהה אצלם תחושת חסר. מה קרה למוסד הזה שהפך אותו לכל-כך מיותר? מהי הצדקת קיומו? כל יום שעובר מבסס אצלנו ובוודאי אצל הורים נוספים את התחושה כי המוסד הזה הגיע לפשיטת רגל. בייביסיטר להורים. מוצא למשפחות לא מתפקדות מבחינה חינוכית. מעולם לא חשתי כזו קירבה ל- home schooling. אני יודע כי יש הרבה בתים שחווים זאת הפוך, ואני רואה את חבורות הנוער המשועממים המשוטטים בלילות ב גילה. אבל, כאשר תיגמר השביתה איך אשכנע את ילדי לחזור? בשם מה?" (כתב גיא גרדי. ארבעת הילדים שלו נעים מכיתה ט' לכיתה ג'...)
ואכן נעלמתי מעט..אך אני עדיין פה מאחורי הקלעים..