מחשבות באוויר

[sweetblue]

מחשבות באוויר



קרה לכן פעם מצב שפשוט אתם מרגישות שזה לא ינצח אותכן . שכאילו הכל יהיה בסדר . אני לא יהיה האנורקסית ששוקלת 35 שהראו בטלויזיה . ? ואני אומרת לעצמי שיהיה בסדר . ואני אוהבת את עצמי איך שאני נראית אל תבינו לא נכון . אוף זה כזה מסובך . . .

 

[@tagel]

כל עוד זה תלוי בנו



כל עוד נאמין בעצמנו כל עוד נאבק בחרוף נפש כל עוד נשנס מתניים ונכנס בחולי כל עוד נבין את החולי אזי לא נהייה כאלו לא נהיה כאלו... קורה שחושבים על זה אבל לא ניתן לזה לקרות נכון? שואלת אותך זו ששוקלת היום 35.2 ואני לא מתכננת להופיע אצל גבי גזית בזמן הקרוב אוהבת כל כך תגל

 

[sweetblue]

)



את מדהימה . איך את יכולה לתמוך בנו כשאת במצב שנראה לי קצת יותר גרוע מכולנו ביחד ???????

 

[@tagel]

אני אוהבת אתכן



אני רוצה לדעת שתרמתי שעשיתי טוב לדעת שלא הייתי סתם אחת שהייתי לעזר

 

[sweetblue]

תשמעי . . .



לפי מה שאני רואה פה הבנות אוהבות אותך גם וללא תנאים . תאמיני לי שאת עוזרת . . . אם לא להציל אז להרגיע . זה מספיק ודי והותר בשביל בחורות כמונו שתקועות במחלה .

 

[מאיה ה]

לאן את רוצה להגיע?



במשקל של 35 קילו, רוב הסיכויים שלך להיות זה מאושפזת מרצון להילחם במחלה ולנצח אותה, או מאושפזת בכפייה. יש עוד מקום שיכול להיות שתהי בו- בקבר. וכבר יש לי חברה שהגיעה לשם. חבל לאבד עוד אחת. הסברתי את זה פעם, אבל אסביר שוב: במשקל נמוך, לא רק הגוף והמצב הפיזי שלך נפגע. גם הצד המנטלי משתנה. מצבי רוח, דכאון, עצבנות, חוסר חשק להמשיך ולהילחם, אי אמון בהצלחה שלך לצאת מהמחלה ולנצח אותה. לפעמים גם מחשבות אובדניות. לא כדאי להגיע לשם, תאמיני לי. ואת חושבת שבמשקל 35 תרגישי מושלמת? טעות בידיך. אמנם זה מתחיל מקילו פה וקילו שם, את מרגישה קצת יותר טוב, רוצה להמשיך. תמיד תרגישי את הרצון הזה, של ``רק עוד קצת וזהו``. כששקלתי 35, הגוף היה כל כך לא פרופורציונלי, ומצאתי עוד כל כך הרבה ``תיקונים קטנים`` נידרשים, כך שאף פעם לא אמרתי - די. עכשיו אני מושלמת. ועוד יותר מזה - ככל שיורדים במשקל, הפחד האדיר מהעליה במשקל רק מתעצם וגדל. יש לך מחזור? אם כן, פשוט תשמרי עליו. על תשחקי אם המנגנון הזה, הוא חשוב ומסובך מידי. אחרי שהוא מפסיק לבוא ולבקר, הוא לא חוזר כל כך מהר. גם לא בטוח שהוא חוזר. וכולנו יודעות מה זה אומר לגבי העתיד. אבא שלי תמיד אמר לי שבמשקל נמוך, אני ניראת כמו ילדה קטנה, כשהפנים נעלמות להן פנימה. קשה לתאר את זה, אבל באמת, כולם היו מורידים לי הרבה שנים וגם היום , אף אחד לא מנחש את הגיל שלי. חושבים שאני נערה מתבגרת - מקסימום 16. כששקלתי 35, הוא לא יכל להיסתכל עלי. הוא אמר שאני ניראת כמו שלד מהלך, ושזה פשוט מפחיד. כמובן שהלכתי עם בגדים גדולים להסתיר, אבל כבר אין מה להסתיר. פשוט לא נשאר. מקווה ששיכנעתי אותך קצת בנושא ה 35. ותקשיבי גם לתגל, היא עכשיו בפנים והיא זועקת לעזרה. תיזהרי, ותיזהרו כולכם. זה מקום שלא תמיד אפשר לחזור ממנו. כל כך חבל על כל אחד שהולך בגלל המחלה הארורה הזו, ורק לחשוב שאנחנו מביאים את זה על עצמנו. עצרו כל זמן שאפשר. מודאגת מאיה