מחשבה
אז אני מגדירה את עצמי כמסורתית שיותר קרובה לחילוניות... אמא שלי מסתכלת עליי בעין לא כ"כ טובה כי אני מתרחקת מהדת-גם אמא שלי מסורתית, יש לי קרובי משפחה דתיים ויוצא לי לדבר איתם הרבה יחסית על הדת. גם עם חברים דתיים. אני לא רואה את עצמי, נכון לעכשיו, נהפכת להיות דתייה כי אני לא מסוגלת מבחינת האמונה... לפעמים אני חושבת שעדיף להישאר חילוניה בדיוק מהסיבה הזאת כדי "לייצג" את הדתיים מנקודת מבט חילונית.... מז"א? אני אסביר את עצמי... להיות בצד הדתי כביכול ולתמוך בו אך כשאינני דתייה ואנשים לא יחשבו/ יגידו לי "טוב נו את דתייה אין פלא שאת חושבת ככה". ככה אולי אנשים יותר יקישבו לדעות ולאמונות הלא דתיות שלי כי אני אחת כמוהם. ודברים שכביכול "דתיים" חושבים, גם אנשים לא דתיים חושבים. זה הגיוני? הגזמתי? מה דעתכם?
אז אני מגדירה את עצמי כמסורתית שיותר קרובה לחילוניות... אמא שלי מסתכלת עליי בעין לא כ"כ טובה כי אני מתרחקת מהדת-גם אמא שלי מסורתית, יש לי קרובי משפחה דתיים ויוצא לי לדבר איתם הרבה יחסית על הדת. גם עם חברים דתיים. אני לא רואה את עצמי, נכון לעכשיו, נהפכת להיות דתייה כי אני לא מסוגלת מבחינת האמונה... לפעמים אני חושבת שעדיף להישאר חילוניה בדיוק מהסיבה הזאת כדי "לייצג" את הדתיים מנקודת מבט חילונית.... מז"א? אני אסביר את עצמי... להיות בצד הדתי כביכול ולתמוך בו אך כשאינני דתייה ואנשים לא יחשבו/ יגידו לי "טוב נו את דתייה אין פלא שאת חושבת ככה". ככה אולי אנשים יותר יקישבו לדעות ולאמונות הלא דתיות שלי כי אני אחת כמוהם. ודברים שכביכול "דתיים" חושבים, גם אנשים לא דתיים חושבים. זה הגיוני? הגזמתי? מה דעתכם?