מחשבה / שאלה

ayelet 24

New member
מחשבה / שאלה

יש לכן תנועות שלא נוח לכן איתן? או כאלו שהתגברתן עליהן? לי יש. שימיז. יש משהו בתנועה הזו שלא נוח לי איתה. בד"כ אני מגיעה לשיעורים עם גופיה שמגיעה עד קו המכנסיים או מעט מעל אבל אף פעם לא חושפות לחלוטין את הבטן ואם אני עושה קצת שימיז אני לא ממש רואה את הבטן רועדת. אתמול כשרקדתי בבית לבשתי גופייה קצרצרה כזו וכשעשיתי שימיז פתאום ראיתי איך הכל רועד וזז כמו ג'לי לא מוצלח. אני עדיין לא התרגלתי למה שהתנועה הזו עושה. אולי בגלל שרוב שנות הריקוד שלי היו בתחומי הג'ז, בלט, אירובי שהדבר הכי חשוב בהם זה השליטה בגוף: בטן בפנים, ישבן מכווץ, עמידה גבוהה וזקופה. אז נכון גם בריקודי בטן יש את זה - אבל כאן יש גם דגש על ריפיון הבטן ולא תמיד להכניס אותה, ואז לראות אותה פתאום רועדת זה מוזר לי ולא כ"כ נוח. טוב, עכשיו תורכן. איילת.
 
אני ממש אוהבת הרעדות

הרעדות הן ביטוי של שחרור והרפיה. מאחר שאני גרפולוגית, אני רוצה להתייחס להבט של שליטה/כיווץ מול הרפיה/שיחרור דרך המשקפת של הגרפולוגיה.(גרפולוגיה, למי שלא יודע, זו שיטה לאיבחון אישיות על סמך כתב היד) ניתן לראות בכתב היד את יחסי הכוחות בין הבקרה העצמית (מעצורים) לבין הספונטניות הטבעית(דחפים). כל מה שמכווץ את הכתב ומאט אותו מעיד על בקרה ומעצורים מסוג זה או אחר וכל מה שמאיץ את הכתב או מראה על תנועה שיש בה הרפיה מעיד על ספונטניות טבעית. אצל אדם מאוזן יחסית יש יחסי כוחות כמעט שווים (עם נטיה קלה לצד זה או אחר)בין האלמנטים של ההרפיה בכתב לבין האלמנטים של הבקרה והשליטה. חילופים הארמוניים בין שליטה ובקרה, שיוצרים דריכות בשרירים, לבין הרפיה, שיוצרת נינוחות, חשובים לתפקוד יעיל ולבריאות. אדם כזה מסוגל לפעול ביעילות, כשיש צורך בפעולה, והוא מסוגל גם לנוח. מה שקורה בתרבות המערבית העכשוית זה שאצל אנשים רבים הופר האיזון הטבעי הזה. המתח היומיומי, הדרישות הרבות שיש לנו ולאחרים מעצמינו, יוצרים מצב של "מתח מתמיד", כלומר אנשים מוצאים את עצמם הרבה פעמים במאמץ מתמיד, בכיווץ מתמיד, בשליטה מתמדת, ומתקשים להרפות, לנוח..... יש לכך השלכות על איכות חיינו ועל בריאותינו. עכשיו אני חוזרת לתחום של הפורום הזה
כל מה שיש בריקודי בטן והוא בחזקת הרפיה ושחרור, אני חווה כדבר מבורך. באוירת המתח והבקרה שבה אנו חיים, זה לא עיניין פשוט לפעמים ללמוד את זה. כפי שאמרתי, אני אוהבת הרעדות.... אבל, גם לי יש תנועה שאני לא כל כך אוהבת תנועת הראש לצדדים. קשה לי לבצע אותה והיא גם לא כל כך מחמיאה לי בעיני. אורנה
 
את יכולה לבחור לרקוד את התנועות שאת

אוהבת ולבסוף את "תראי" טוב בהן. זאת אומרת תנועות שהן לא נוחות לך ניכרות גם בריקוד. כאן יש בעיה קטנה והיא שאת לא מיודדת עם תנועה מאוד בסיסית בריקוד. וחידוש קטן: ניתן לעשות שימי גם כאשר הגוף מוחזק! אני משתמשת בשיטה הזו לפעמים על מנת ליצור הבדלים בין סוגים שונים של שימי בריקוד. נראה גם שלא סתם הדימוי בארץ על רקדניות בטן הוא שהן אמורות להיות שמנות. נראה לי שזה בגלל הבטן הרוטטת.. מה את אומרת?
 

ayelet 24

New member
תראי, אני באמת לא מיודדת כ"כ עם

התנועה הזו, אבל אני כן עושה אותה כי סה"כ היא חלק מהעניין, חלק מהריקוד אבל כשאני באמת מסתכלת עליה, כשהבטן חשופה ורוטטת אני לא מרגישה בנוח לראות את זה. וכן, אני חושבת שאת צודקת בנוגע לדימוי (למרות שהוא לא חל עליך
) ואני גם חושבת שזה גם קשור קצת לשם של הריקוד - זה יוצר קצת ציפיה. אגב, הייתה לך תנועה שלא היה לך נוח איתה? איילת.
 
אחת התנועות שלעולם לא התחברתי איתה

היא משחקי הידיים והאצבעות באילתורים שונים ובמיוחד תוך כדי ריקוד כשה"אצבעות" זורמות, לי אסטית זה נראה כמפריע לתנועה ולריכוז ותשומת לב לדבר אחד. לדוגמא: הליכה ב"גמל" הצידה עם אצבעות מאלתרות לדעתי מחסירים מעיקריות התנועה, למרות שתשמעי בוודאי שבעיני אחרים זה יכול להראות יציב, או יותר נוקשה. אז הנה דוגמא לדבר שאני לא אוהבת ולא עושה. ורד
 
אם כבר אנחנו גולשים לתחומים

רחבים נוספים. ואם בא לך להתעסק קצת בעניינים קריסטלים/גבישים
 
סליחה, בטעות שלחתי חצי תגובה

בקיצור, אם בא לך קצת להתעסק עם אבנים/גבישים למיניהם. אז אני מציעה לך לרכוש שני סוגי אבנים: פטרופייד ווד ו- סמוקי קוורץ תטהרי אותן על-ידי כך שתרחצי אותן במים ותני להן להתייבש באוויר הפתוח, או אם את יודעת רייקי (או כל סוג של עבודה אנרגטית), את יכולה לעשות להן רייקי, ואז: את הפטרופייד-ווד שימי באזור האגן (בשני הכיסים של המכנסיים או בתחתונים משני צדי האגן- אני יודעת שזה נשמע מצחיק... ותלכי עם זה כשבוע-שבועיים, ואת הסמוקי קוורץ שימי בכוס עם מים ותשתי את המים (תזהרי לא לבלוע את האבן...
), זה עשוי לעורר אצלך את הנושא של שליטה והאי-שליטה, מה שמאוד מתחבר לעבודת רעידות. תוך כדי, כמובן תמשיכי להתאמן על רעידות. ומעניין אותי לשמוע אחרי כשבועיים אם את מרגישה שינוי. ניתן לרכוש את האבנים בכל חנות של מוצרי המזרח או חנויות קריסטלים.
 
שכחתי לציין

את המים עם הסמוקי-קוורץ תשתי כל יום, פעם עד ארבע פעמים ביום למשך כשבועיים.
 

ayelet 24

New member
תראו, הענין כאן הוא לא ענין השליטה

בגוף. הכנסתי את עניין השליטה על מנת להעביר לכן את ההבדלים שאני מרגישה מתחומי הריקוד השונים (ג'אז ובלט לעומת ריקודי בטן). אני יודעת לשלוט בגוף ואני גם יודעת להרפות. הענין כאן היה תנועות שלא נוח איתן - ונתתי את עצמי כדוגמא ואמרתי שאני לא מרגישה בנוח כשאני רואה את עצמי כשכל הבטן חשופה מבצעת את התנועה הזו, כי פתאום אני רואה את הכל רועד וזז ולדעתי לא ממש מחמיא לי. אז שוב אני שאלת, יש לכן או היו לכן תנועות שלא הרגשתן איתן בנוח? איילת.
 

tlingit

New member
אצלי זה לא בדיוק תנועה מסויימת

לי הכי קשה עם החלק שנקרא מימיקה - כל הבעות הפנים והידיים שמעבירות תחושות או מוסיפות תקשורת בין הרקדנית לקהל. מאד קשה לי ללמוד אותן, אולי כי הן לא חלק מהתרבות שבה גדלתי והן מעין שפה זרה לי. אני מאד אוהבת את תנועת הראש, אם מצד לצד, סיבוב או התנועה האלכסונית שמביעה ספקנות או חוסר אמון, אבל שאר התנועות אני ממש צריכה לתרגל שלב שלב כדי לאמץ אותן ולהפוך אותן לחלק ממני.
 
אצלי זה משתנה

יש תקופות שאני לא מרגישה נוח עם תנועות מסוימות, גם אם לאחרים זה יראה מאוד אסתטי ויפה, אני מבפנים מרגישה שזה לא הולם אותי. ויש תקופות אחרות שפתאום אני מתחברת יותר לדברים שקודם לא אהבתי ודווקא תנועות שהיה נדמה לי שמאוד טבעיות וחינניות אצלי, פתאום צורמות לי. לפעמים אני מתחברת יותר לאגן ולכל האזורים התחתונים ולפעמים פתאום עבודה באזור החזה ופלג גוף עליון הרבה יותר מרגשת אותי. כך שלפחות אצלי, זה תלוי במצב הרוח, במצב הרגשי ובתקופות חיים מסוימות. מה שכן, אני בדרך-כלל לא מוותרת על שום תנועה, לא משנה אם נוח לי איתה או לא. במיוחד עם תנועות שלא נוח לי איתן אני משתדלת לעבוד יותר ולהשתחרר מבפנים.
 

lydiamai

New member
יש הבדל בין השיעורים, והריקוד מול

קהל. בשיעורים, אני מנסה לחכות את המימיקה של המורה - וזה לא תמיד הולך, אלא אם כן זה שיר שרוקדים הרבה - ובאותו אופן, וכבר התחברתי למילים ולמוזיקה. לעומת זאת בהזדמנויות שהיו לי לרקוד מול קהל, מתוך הקשר עין עם האנשים נוצרו מימיקה והבעות פנים עם המון תוכן. בכלל מול קהל - זו איכות אחרת - הרבה יותר מסעירה.
 

tlingit

New member
בקשר למימיקה והתקשורת עם הקהל

את מה שאת מתארת אני יכולה לראות, כי באופן ספונטני אכן נוצרת תקשורת עם הקהל, ומגיבים אליה ויש דיאלוג. יש באמת משהו, כאילו שואבים כוח מהקהל, וניזונים ממנו (אם כי זה כמובן הולך יותר טוב עם קהל ידידותי..) אני תוהה בעניין מימיקה שהיא חלק מהכוריאוגרפיה. כלומר, דברים כמו 'הריקוד מתאר בת כפר שפוגשת חברה והן מתחילות לרכל' ואז יש תנועות והבעות פנים שאמורות להיות מתוכננות ונלקחות מתוך המסורת ותרבות הריקוד המזרחי. זה עדיין נראה לי קשה יותר.
 

lydiamai

New member
מה שמאוד עוזר, זה להבין את המילים

של השיר - לא באופן כללי, אלא על כל משפט בריקוד - מה המשפט בשיר. זה כאילו מאוד טריוויאלי, אבל לצערי הרב רואים הרבה ריקודים - בתחום של ריקודי בטן שלא לוקחים בחשבון את המילים (ואפילו לא הת המבנה המוסיקלי המלא) - וזה יוצר מצבים אבסורדיים, בהם יש תנועות ומימיקות שמחות - כל מילים טראגיות. בכלל על כוריאוגרפיות יש הרבה מה לדסקס.
 

tlingit

New member
זו עצה ממש טובה

לא חשבתי על זה בהקשר הזה, למרות שאני תמיד חושבת בשיעורים כמה נחמד יותר היה אם הייתי מבינה את המילים. ואת ממש צודקת, אני מכירה את זה מריקודי עם, שם לדעתי מתחברים הרבה יותר טוב לריקוד כאשר מכירים את המילים ושרים אותו תוך כדי. אני חושבת שנתת לי פתרון ממש טוב, לידיה, תודה! אם אלמד את המילים של השיר שאני רוקדת, אוכל להתחבר אליהן ומתוך זה יוצא באופן טבעי כל ההבעה של הריקוד, עם המימיקה, הקצב, התחושה, הכל. איזה יופי. איך לא חשבתי על זה קודם?
 

tlingit

New member
היה לי מעניין הדיון הזה, תודה איילת

באמת נושא שמתמודדים איתו בלימודים והוא גם יכול לקחת אותנו - אם רוצים - למקומות נוספים. יופי
 

באלאדיה

New member
לי יש בעיה הפוכה ../images/Emo101.gif

אני מאוד אוהבת איך שכל ההרעדות נראות, הן בבטן והן באגן, אבל אני לא מצליחה לשלוט בהן! במיוחד בשימי הנמוך יותר ("בלה בלה"), הוא מתחיל מהר ועובר לתדירות טורבו, אני לא מצליחה להאט ולעשות אותו רגוע ומשוחרר. בכלל רק ההרעדות הקשיחות והעצבניות יותר מצליחות לי בערך. שלא נדבר על לשלב הרעדות בתנועות אחרות (שמיניות, עיגולים, גמל). אמרו לי שזה יבוא עם הזמן, כשאני לא אצפה לזה, אז אני מחכה בסבלנות כבר שנתיים!!! הצילו!!!
 
למעלה