שרון שני גונן
New member
הגיגים פילוסופיים ומעשיים
אני חולקת עלייך, שרון, בנקודה של מטרת הטיפול. מבחינתי, הטיפול בא לשרת בראש ובראשונה צורך אישי, רגשי, רוחני, פיזי, הרי כולם מובילים לאותו שלם. הלכת להיבט הרוחני, הרשי לי להשאר שם לרגע. מכיוון שאין כמעט מקריות בחיינו, הרי שאין זה מקרה כלל שבחרנו להוולד להורינו, בסביבה וחברה זו ולא אחרת, ובנקודת הזמן המיוחדת הזו. לילדים שנולדים היום יש תפקיד מסויים בהתפתחות החברה, ולכן אנו רואים מאסות של ילדים מ"סוגים" שונים, בבת אחת בעת זו. תפקידם של ילדים אלה הוא לסייע לחברה להתקדם ולהתפתח. כל קבוצה עושה זאת בדרכה שלה. מה שאני מנסה לעשות, הוא להפוך את תפקידם של הילדים והאנשים הללו ליותר קל, פחות כואב וקשה. מכיוון שהמטרה ברורה לי, אני תומכת בה בדרכי, הן מבחינת השכלת החברה והן מבחינת הקלה לילדים ומשפחותיהם. כשאני נכנסת לחייה של משפחה בכובע של "מטפלת", לעיתים מתחיל תהליך שינוי, שלפעמים נוגע לי לא פחות מאשר למשפחה. האם שמתם לב לכך שבתקופות שונות בחיינו מגיעים סוגי מטופלים שונים? ומכיוון אחר - שרון אומרת שמטרתו של טיפול היא לישר את המטופל לקו הרצוי על ידי החברה. ובכן, על כך מתבססות תעשיות רבות ומשגשגות, הקוסמטיקה והטיפוח, ההרזיה,ההלבשה ועוד... כמטפלים, יש לנו בחירה ואפשרות להכנס לעולמו של המטופל תוך יראת כבוד ותחושת שליחות, ולאפשר לו להוביל אותנו בכיוון שיתמוך יותר מכל במסלול ההתפתחות האישי שלו. גם במערכת החינוך ה"רגיל" ניתן לחולל שינוי, אנו לעיתים לא תומכים בשינוי כזה כשאנו בוחרים להשאר בין כתלי חדר הטיפולים ולא לצאת לחלל הגן או בית הספר, ולשתף את כולם בראיית העולם ובידע שלנו. נוח לנו לתמוך במסגרות "אלטרנטיביות" ולא לעשות לשינוי המסגרות הקיימות. כך גם ברפואה ה"רגילה". לגבי דבריה של נגה בקשר לחשש שהורה הסובל מקושי או אופי דומה לזה של ילדו ייצור עבורו סביבת גרייה לא מספקת, לאור דברי הקודמים אני יכולה לומר שלעיתים תפקידו של הילד הוא להביא עזרה למשפחה כולה, במונחים פסיכולוגים מדובר על "החולה המזוהה", (IP),אנחנו מהוים קטליזטורים זה בחיי זה, וכך גם ביחסי הורים וילדים. אין צורך להתייחס למטפל כ"מתקן", אלא כמביא מתנה. ניתן לפתוח את המתנה, ולהנות מהתוכן, וניתן להשאירה בצד. הבחירה, תמיד, ובכל גיל היא רק של האדם. לא ניתן לכפות טיפול. שינוי אמיתי יכול להתחולל רק כשהאדם מאפשר זאת. שבת שלום שרון
אני חולקת עלייך, שרון, בנקודה של מטרת הטיפול. מבחינתי, הטיפול בא לשרת בראש ובראשונה צורך אישי, רגשי, רוחני, פיזי, הרי כולם מובילים לאותו שלם. הלכת להיבט הרוחני, הרשי לי להשאר שם לרגע. מכיוון שאין כמעט מקריות בחיינו, הרי שאין זה מקרה כלל שבחרנו להוולד להורינו, בסביבה וחברה זו ולא אחרת, ובנקודת הזמן המיוחדת הזו. לילדים שנולדים היום יש תפקיד מסויים בהתפתחות החברה, ולכן אנו רואים מאסות של ילדים מ"סוגים" שונים, בבת אחת בעת זו. תפקידם של ילדים אלה הוא לסייע לחברה להתקדם ולהתפתח. כל קבוצה עושה זאת בדרכה שלה. מה שאני מנסה לעשות, הוא להפוך את תפקידם של הילדים והאנשים הללו ליותר קל, פחות כואב וקשה. מכיוון שהמטרה ברורה לי, אני תומכת בה בדרכי, הן מבחינת השכלת החברה והן מבחינת הקלה לילדים ומשפחותיהם. כשאני נכנסת לחייה של משפחה בכובע של "מטפלת", לעיתים מתחיל תהליך שינוי, שלפעמים נוגע לי לא פחות מאשר למשפחה. האם שמתם לב לכך שבתקופות שונות בחיינו מגיעים סוגי מטופלים שונים? ומכיוון אחר - שרון אומרת שמטרתו של טיפול היא לישר את המטופל לקו הרצוי על ידי החברה. ובכן, על כך מתבססות תעשיות רבות ומשגשגות, הקוסמטיקה והטיפוח, ההרזיה,ההלבשה ועוד... כמטפלים, יש לנו בחירה ואפשרות להכנס לעולמו של המטופל תוך יראת כבוד ותחושת שליחות, ולאפשר לו להוביל אותנו בכיוון שיתמוך יותר מכל במסלול ההתפתחות האישי שלו. גם במערכת החינוך ה"רגיל" ניתן לחולל שינוי, אנו לעיתים לא תומכים בשינוי כזה כשאנו בוחרים להשאר בין כתלי חדר הטיפולים ולא לצאת לחלל הגן או בית הספר, ולשתף את כולם בראיית העולם ובידע שלנו. נוח לנו לתמוך במסגרות "אלטרנטיביות" ולא לעשות לשינוי המסגרות הקיימות. כך גם ברפואה ה"רגילה". לגבי דבריה של נגה בקשר לחשש שהורה הסובל מקושי או אופי דומה לזה של ילדו ייצור עבורו סביבת גרייה לא מספקת, לאור דברי הקודמים אני יכולה לומר שלעיתים תפקידו של הילד הוא להביא עזרה למשפחה כולה, במונחים פסיכולוגים מדובר על "החולה המזוהה", (IP),אנחנו מהוים קטליזטורים זה בחיי זה, וכך גם ביחסי הורים וילדים. אין צורך להתייחס למטפל כ"מתקן", אלא כמביא מתנה. ניתן לפתוח את המתנה, ולהנות מהתוכן, וניתן להשאירה בצד. הבחירה, תמיד, ובכל גיל היא רק של האדם. לא ניתן לכפות טיפול. שינוי אמיתי יכול להתחולל רק כשהאדם מאפשר זאת. שבת שלום שרון
