מחשבה נוספת

מחשבה נוספת

יתומי צה"ל. אין ספק - אתם שילמתם את היקר מכל. אין ספק - איש אינו חש את כאבכם, שאתם נושאים אותו יום יום. מאותו רגע כואב בו הפכתם ליתומים, אביכם הפך לחלל משותף של כולנו. כולנו עומדים דום בצפירה המצמררת, כולנו מזילים דמעה ולא אחת. זה היום הכי קשה בכל שנה לכולנו. זה היום בשנה, הכי מאחד את כולנו. 56 שנים, בכל יום הזיכרון, אנו כועסים במשותף על אותם גורמים שלא מכבדים את הצפירה וזזים ממקומם. זה מקומם את כולנו. לא קראתי את הכתבה, איני יודע על מה מאבקכם ? עצם העובדה שיתומי צה"ל מוחים - מקוממת כל בר דעת כנגד קברנטי המדינה ורשויות השלטון בישראל. מבחינתי, גם אם מאבקכם אינו צודק, מעצם תחושתכם הקשה הפורצת החוצה - המדינה פספסה ובגדול. בצפירה יעמדו דום הורים לחללי צה"ל, אחים ואחיות, דודוים ודודות, סבים וסבתות, נכדים נכדות, נינים ונינות וכל עם ישראל. אם לא תכבדו את הצפירה, תפגעו בהם. ואם אחד או אחת מהם יקום ויתפרץ כלפי אחד או אחת מיכם - יהיה קל להבין אותו. ואני מניח שזה יעורר מהומה. נימוק מצידכם: " זה מה שאנו רוצים וזה הזמן" - לא ימיס את עוצמת הפגיעה באחרים. אל תתנו למאבק כספי לפגוע בכבוד הנופלים - שהם חללים של כולנו. אנו כואבים יחד איתכם אובדן ושפיכות הדם. אנו ( מרשה לעצמי לדבר בשם רבים ) תומכים מראש במאבקכם על דמים. ברור עיתוי מחאתכם. אנא מכם - אל תתנו למאבק כספי לחלל את הקדוש לכולנו ולפגוע ביקר לכם מכל. בשולי הדברים: אני משוכנע שאי כיבוד הצפירה על ידי יתומי צה"ל תייצר כעס בעוצמה שתגבר על עוצמת האהדה לה אתם זוכים וראויים ובצדק. אנא מכם - השקיעו מחשבה נוספת. קורבכם הוא אישי וכאבכם הוא קולקטיבי ובאמת. אני פונה אליכם מתוך כאב ולא מתוך נאיביות מיכה - פרדס חנה
 
למעלה