מחר

[אלמנה כחולה]

מחר

מחר. אז בטוח שיהיה מחר. ואולי בגוונים של זהוב וארגמן; עולים ומתמזגים עם הרים שבאופק. וההרים בטוחים שהם היטעו אותך, כן, הם חושבים שהם שמים. אולי, לרגע קט הם שמים. אבל אכזריות צהובה, בוהקת צוחקת להם. והם יודעים שהם הרים, רק הרים.