נשארתי בחיים כדי לספר
לא השתנה כמעט כלום ב3 שנים האלה. אותה ספה, הפסיכו אמרה שגם אותה מפה (את זה לא זכרתי חחח)
אותה הדרך, אותו השער הצהוב שגם עכשיו, כמו אז תמיד פתוח..
התיישבתי שהכרית עליי, והיא שאלה אותי "עדיין צרכיה את הכרית?"
היה נחמד, עבר מהר. אני במקום כל כך אחר מפעם...
קבענו לעוד שבועיים
וכבר ביום שישי אני מבצעת משימה אחת שלה
וכמובן שתודה לכן!