רציתי לאהוב
New member
מחר יום חדש
הרבה זמן לא היו לי מחשבות אובדניות, אני בכלל בחורה אופטימית. הצמדתי את האקדח לרקה עוצמת עיניים ובום...כל הקירות נצבעים בטקסטורה של המוח שלי. שלחתי מכתבים לכולם נפרדתי יפה אני חושבת, עכשיו אני במקום טוב יותר, אתה שומע אלוהים!!! כל החיים נתת לי להלחם, כל צעד ושעל שעשיתי היה מותנה במלחמות מכשולים ויסורים...נצחת! עכשיו קמתי ועשיתי מעשה ועכשיו הכל שקט. לאחרונה התסריט הזה עולה במחשבותי על בסיס יומי. אתמול חזרתי מהמרכז לנפגעות תקיפה מינית מצחיק שאני מוצאת את עצמי שם מדברת עם אישה כבת 50 על מקרים שעברתי שופכת את ליבי ומזילה דמעה כואבת על העבר שהביא אותי הלום. כל זה שינה את אופיי עיוות את רגשותי ולש אותי לאדם אחר ממה שיכולתי להיות, את חזקה כולם מתיימרים להצהיר. הלוו טרחתם לשאול אותי אם אני כזו? הריי הדבר היחיד שאני חושבת עליו זה איך אני מתפרקת עכשיו לרסיסים קטנים בלתי ניתנים להדבקה מחדש. האופטימיות היא לא מנת חלקי בימים חמים אלו, זעקתי את מצוקתי לחלל האוויר, לכתובת עם נמען, לאישה שעובדת איתי, לחבר, למכר אך כולם עם התשובה הבנאלית ממלמלים "יהיה בסדר" "תקופה קשה" אבל עצרתם רגע ושאלתם האם האדם שעומד מולכם לא עומד לעשות את הצעד של האין חזור ואתם עמדתם בצד וציקצקתם למצוקתו בלי להבין כי אין מה בכך??? כן ולמחרת בתוכנית של רפי רשף עדי ראיה מדווחים "לא ידענו כלום" לא שערנו..." הכל שטויות פשוט אנחנו בוחרים להתעלם ממצוקתם של אחרים כי ככה פשוט יותר, ככה הכל שקט כמו קודם!
הרבה זמן לא היו לי מחשבות אובדניות, אני בכלל בחורה אופטימית. הצמדתי את האקדח לרקה עוצמת עיניים ובום...כל הקירות נצבעים בטקסטורה של המוח שלי. שלחתי מכתבים לכולם נפרדתי יפה אני חושבת, עכשיו אני במקום טוב יותר, אתה שומע אלוהים!!! כל החיים נתת לי להלחם, כל צעד ושעל שעשיתי היה מותנה במלחמות מכשולים ויסורים...נצחת! עכשיו קמתי ועשיתי מעשה ועכשיו הכל שקט. לאחרונה התסריט הזה עולה במחשבותי על בסיס יומי. אתמול חזרתי מהמרכז לנפגעות תקיפה מינית מצחיק שאני מוצאת את עצמי שם מדברת עם אישה כבת 50 על מקרים שעברתי שופכת את ליבי ומזילה דמעה כואבת על העבר שהביא אותי הלום. כל זה שינה את אופיי עיוות את רגשותי ולש אותי לאדם אחר ממה שיכולתי להיות, את חזקה כולם מתיימרים להצהיר. הלוו טרחתם לשאול אותי אם אני כזו? הריי הדבר היחיד שאני חושבת עליו זה איך אני מתפרקת עכשיו לרסיסים קטנים בלתי ניתנים להדבקה מחדש. האופטימיות היא לא מנת חלקי בימים חמים אלו, זעקתי את מצוקתי לחלל האוויר, לכתובת עם נמען, לאישה שעובדת איתי, לחבר, למכר אך כולם עם התשובה הבנאלית ממלמלים "יהיה בסדר" "תקופה קשה" אבל עצרתם רגע ושאלתם האם האדם שעומד מולכם לא עומד לעשות את הצעד של האין חזור ואתם עמדתם בצד וציקצקתם למצוקתו בלי להבין כי אין מה בכך??? כן ולמחרת בתוכנית של רפי רשף עדי ראיה מדווחים "לא ידענו כלום" לא שערנו..." הכל שטויות פשוט אנחנו בוחרים להתעלם ממצוקתם של אחרים כי ככה פשוט יותר, ככה הכל שקט כמו קודם!