להחזיר את יום האם!!...
בילדותנו, יום האם נבע בדיוק מכך שעבודת האם לא זוכה להכרה בכל ימות השנה. זה היה יום של אמא, כי היא העמלה הגדולה הסודית של המשפחה.
"יום המשפחה" - זה בכלל לא המשך של יום האם, זה משהו אחר לגמרי. המשפחה במובנים רבים היא מנוגדת לאם. המשפחה היא מושא הדאגה והמאמץ של האם. "יום המשפחה" הוא ביטול של האם.
אני חושבת שכבר כתבתי כאן את זכרון יום האם שלי. לא נעים שאני לא זוכרת... אבל הזכרון הוא כל כך חשוב עד כי אני מתפתה לכתוב אותו שוב.
מורת כיתה א-ב' שלנו - מורה שלימדה אותנו את הכל-הכל - היא שגילתה לנו את קיומו של יום האם. זה היה כנראה בכיתה ב'. היא סיפרה על המסירות של אמא, ובין שאר דוגמאות לייחוד של אמא ואף למסתורין של אמא, היא סיפרה על בכיו של התינוק הקטן שנולד. מה הוא רוצה? מה הוא אומר? אף אחד לא מבין. אבל אמא מבינה, אמא יודעת.
הדוגמא של התינוק והבנת שפת-הבכי שלו הרשימה אותי מאוד מאוד מאוד.
המורה אמרה שלקראת יום האם מכינים בסוד מתנה לאמא, ובבוקר קמים, מקדימים את קימתה של אמא ונותנים לה את המתנה, ומכינים את ארוחת הבוקר במקומה.
וכך יצרתי למען אמי מתנה (אני פוסחת על תיאור המתנה כדי לא לעלף מעייפות את מי שבכל זאת קוראת), והתכוננתי ליום האם כנראה על ידי כך שביקשתי מאמי להעיר אותי מוקדם יותר, ממש מוקדם מוקדם. כנראה חשפתי לפניה שלמחרת יום האם. אבל בשום אופן לא חשפתי את המתנה.
הקימה היתה באמת בחושך!! הרי יום האם חל בחורף. היה חושך. ונורות החשמל דלקו. נתתי לאמי את המתנה, והיא כל כך הודתה לי ואמרה איך היא תשתמש בה, כמה היא מוצלחת, ואף הראתה לי בדיוק כמה הכל טוב ונוח במתנה הזאת.
ואחר כך היא אפשרה לי להכין את הארוחה, אבל את זה אני לא זוכרת היטב. אולי אפשרה לי לבחוש קצת חלב בסיר קטן על כירת הגז? או למרוח לחם?
היא הסתובבה בכותונת הלילה שלה - דבר שלא אהבה לעשות במשך היום, תמיד היתה לבושה - לא חלוק, לא נעלי בית, אלא בחצאית, חולצה, נעליים - זה היה שחר-חושך נהדר, וכמובן היה בו קו של ספק האם כך בדיוק צריך לנהוג, האם אני פועלת נכון.
איפה את אמא, אולי את לא יודעת שכל כך היית חשובה, ושאת כל כך חסרה, וכל יום אני חושבת עליך, ואני מצטערת שלא יכולתי לגדל אותך כילדה, כלומר שאני אהיה אמך ואת תהיי ילדתי, כי הייתי יכולה לגמול לך מאוד מאוד.
