מחר היום הגדול

[nogao10]

מחר היום הגדול

מכיוון שהיום ה19.5 ניתן לומר בביטחה שמחר ה20.5.... ואנחנו מציינים את היום כיום אבל בין לאומי- לאות אבל לא אלך לבית ספר

בכל מקרה, שתפו אותנו, מה אתם מרגישים / חושבים / רוצחים כשאתם מעלים בדעתכם את מחר.... כן, כן, הופעה במזרח התיכון, אבל איפה.... כמו שנאמר (ולא אני אמרתי את זה): "בונג', אתם מדהימים, אבל לפעמים יש לכם רעיונות שעל בטוח הציעה דניס ריצ'ארד" וכולנו יודעים עד איפה הרעיונות שלה הגיעו, או אולי הרעיונות של אקסל?? של אדון .ק.?? של דורת'י??? אני הייתי מתעלמת... והרי תגובותיי לדבר הנ"ל, כתבתי את זה ביום שנודע לי, עבר זמן.... אז שתפו אותנו, אנחנו כאן לשמוע ולקלל את מחר ביחד... אבל לשמור על שפה נקיה, שאף אחד לא יעז לומר דברים רעים על הלהקה שלי!!!!!! אגב, ג'ון התוודה אתמול שהוא אוהב אותי, ושהוא לא יכול לחיות בלעדיי.... דחיתי אותו, כמובן, אז לאות צערו הרב הוא נוסע לארץ ערבייה ומסוכנת... מה תגידו על זה? ************************************************* "מה?????" קראתי בקול, ידי מכסה את פי שנפתח בתדהמה, מגמגמת במבוכה "no way! No fucking way" כאילו הם יכולים לשמוע אותי ולומר לי שאני צודקת. הם לא יכולים לשמוע, ואני לא יכולה להאמין. "אמא, אפשר לנסוע לאבו דאבי?" שאלתי בחיוך הכי מתוק שגייסתי. "לא!" אמא שלי ענתה והמשיכה לפרק מצרכים למקרר. "ואם אני אבקש יפה? יפה מאוד??" "זה עדיין יהיה לא" היא אמרה לי שוב, ואני יודעת שהיא צודקת, אני יודעת שגם אם היא הייתה אומרת כן לא הייתי נוסעת, אמנם בא לי להיחטף בזמן בגרויות, אבל האפשרות להתעללות נראית לי קצת פחות מושכת, אולי יותר מקצת. "אני טסה" אמרתי לשני, והיא אמרה "ברצינות?". הלוואי שיכולתי לומר כן, למצוא מטוס ולעלות עליו עוד שבועיים, אלוהים, מה שהייתי נותנת בשביל שזה יהיה בכל מקום אחר.... "לא" אמרתי לה, והיא הניחה לנושא, אבל זה המשיך לנקר בראשי, למה? למה? למה? למה דווקא שם, מכל המקומות בעולם, כל כך קרוב- כל כך רחוק. אם יחטפו אותי אני מצפה מג'ון בעצמו לבוא ולחלץ אותי, למרות שאני אקדם בשמחה כל אחד מהלהקה, אני פשוט רואה את ג'ון אחראי להחלטה המטומטמת הזאת. "נוסעים?" שאלתי את עצמי, "בוודאי שנוסעים" נזפתי בעצמי, שלושה חודשים אחרי ההופעה נוסעים לאותו מקום, אולי אם אנסה להריח טוב טוב עוד יישאר קצת מהבושם שכל הנשים שמו בשביל הלהקה שלי, אולי אם אני אקשיב טוב אני עדיין אשמע אותם צורחים וצועקים את מילות השירים, אם אני אקשיב היטב אולי אשמע את עצמי בוכה מאושר, אבל זה רק אם תהייה דממת מוות כזאת, ומה הסיכויים שכך יהיה בעיר גדולה? "תשמרו עליו" כתבתי להם "זה מסוכן, לכל היהודים. אני לא מבקשת שלא תעשו את ההופעה, זה חשוב, אבל תשמרו עליו" כתבתי להם, אולי הם לא יודעים למה הם נכנסים. שלחתי ודמיינתי בעיני רוחי את טיקו רואה את ההודעה ואומר לדייב "לא ידעתי שכל כך מסוכן שם!" ודייב אומר "מה מסוכן??", טיקו מראה לו את המכתב שלי ואז ג'ון או ריצ'י, ואולי שניהם ביחד אומרים "לא חשבתי על זה!! טוב, נבטל באבו דאבי. מאיפה שלחו את זה?" וטיקו יענה בחיוך ממזרי "מישראל!". ג'ון יחייך ויאמר "לא אמרנו שאנחנו רוצים לעשות שם הופעה?.... מה אתם אומרים על העשרים במאי?". דמיינתי את זה כל כך חזק, לרגע זה נראה מציאותי, ואז הם שוב רק הביטו עליי מהפוסטר והסתכלו לתוך ליבי, באומרם שאני שוב מדמיינת, שדבר כזה לא יקרה. "אז נוסעים?" שאלתי את הפוסטר, והוא לא ענה, זה בטח היה כן. הבטתי לכל אחד מהם בעיניים והם היו רציניים כל כך, הם לא חושבים שהביטחון של הקלידן שלהם זה משחק, הם ישמרו עליו. חייכתי קצת, מדמיינת אותם פתאום מרחק שעה וחצי טיסה ממני, אולי קצת יותר, ואור האיר בעיני. אני לא אראה אותם- אבל אני יכולה לראות אותם כל יום תלויים על הקיר בחדר שלי, ושם הם יישארו, חלק ממני, אולי מרחק שעה וחצי יותר מידי אחרי הכל, אבל אנחנו המעריצים יודעים לחכות לרגע המתאים, ומקווים שהכל יתגשם, אולי יום אחד הם יצעקו "Good night Israel"? הסתכלתי שוב על ג'ון והוא עדיין עם המבט הרציני, הוא שקל את הרעיון ברצינות, יחזיר לי בוודאי תשובה יום אחד. אתם יודעים מה? יום אחד זה מספיק, עד אז אני אשמור להם אמונים, בגלל שמרחקים ארוכים או קצרים, אכזבות ושמחות, אני לא מתכוונת להיחטף בשבילם, הם הרי חטפו את ליבי, אני חושבת שזה מספיק.

 

[LIRONSH100]

אוקיי...

אז ככה.. כולכן יודעות שהמוצא שלי ושל דייבי, הוא אותו מוצא.. וזה אומר- כן, אני פולניה- משני הצדדים (אבל דור 6 או7..) אבל עדין, ברגע שנוגה סיפרה לי על זה, הלב שלי כל כך צרח ללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה אם יקרה לדייב משהו? מה אם יקרה לג'ון משהו? מה אם יקרה לריצ'ימשהו? מה אם יקרה לטיקו משהו? ואז נזכרתי.. יש דרך מישראל להגיע מהר יחסית לאבו דאבי.. והיא דרך הים. אז חשבתי, אם מישהו מעיז להתעסק עם הלהקה שלי שם... אתם כבר הבנתן את ההמשך לא? בכל אופן.. הימים התקרבו, ואני לאט לאט גיליתי עד כמה הגנים הפולנים שלי שולטים.. כן, אז למרות השבעה הדורות שמפרידות ביני לבין אלו שעלו משם, עדין, אני מתה מפחד, אני יודעת, דייב לא יסכן את החיים שלו, ואם תהיה רק התראה הכי קטנה שיש עליו, הם יודעים, במרחק של שעה וחצי משם, יש ארץ פיצית, בשם ישראל, שם רק מחכים לרגע שהם יגיעו, למעשה, אתמול דיברתי עם חברה שטסה ל9 הופעות שלהם (וכן, היא הבטיחה אם היא רואה את ג'ון,או את דייב, היא מביאה לי חתימה עבורי!) אז כמו נוגה, חלמתיעל זה.. אבל אצלי.. חלמתי שבמטוס לא נשאר מספיק דלק להגיע לשם, אבל יש מספיק כדי להגיע לכאן, והם עוצרים פה, ל24 שעות ואנחנו מגלות את זה, ולא נותנות להם לצאת. ואני מור ונוגה מצליחות להיכנס למלון שלהם. ודייב רואה אותנו. מור לא עומדת בזה והיא אומרת בקול "היי הינה בעלי!!!" אנחנו מנסות להשתיק אותה אבל דייב, מתקרב עלינו, ואנחנו מתחילות לדבר איתו, ומסבירות לו על כמה שאנחנו פוחדות עליו ודואגות לו. כאלו זה היה באמת הבעל שלנו שנוסע לארץ אוייב. דייב חייך עלינו, וניסה להרגיע אותנו. ומצידינו? פשוט אמרנו לו שאם אנחנו הצלחנו להיכנס כדי לדבר איתו, אז בטח ובטח מחבלים שמסוגלים לתכנן דברים שכאלה חודשים. בדיוק ג'ון הגיע, אחרי שאני נירגעתי (דייב וג'ון לא קלטו את זה למזלי..) דייב הציג אותנו בפני ג'ון. ג'ון לחץ את ידינו, וראה שאני במדים שלי (הרי אני בדיוק חזרתי ישר מהבסיס..) הוא חייך עלי ואמר "את בצבא?" "כן, ואני לא יכולה לראות אתכם בשלוש השנים הקרובות." "למה???" הוא שאל אותי "כי אסור לי לצאת מהמדינה. ובגלל שאיזה אחד שכל הזמן רק אומר שהוא רוצה לבוא, אבל בעצם, לא באמת בא להופיע, אני לא אראה אתכם" ואז דייב אמר "אבל הצבא זה שנתיים לבנות!" "כן, אבל כרטיסי טיסה וכרטיסים להופעה עולים בסביבות העשרת'אלפים דולר.."ג'ון ודייב הסתכלו אחד על השני, במהירות ג'ון לקח את הפלאפון שלו, ודיבר עם מישהו. אחרי עשר דקות הוא אמר "תירשמי לעצמך, 10 ליוני 2009" אני הייתי בהלם וגם נוגה ומור. "חוץ מהיום הולדת ה20 שלי, מה עוד יש ביום הזה?" שאלתי בתמימות, רציתי לשמוע את זה ממנו, שזה באמת ואני לא סתם מדמיינת "זה הכי מוקדם שאנחנו נופיע, ואנחנו נופיע עוד, אני נשבע לך" וכמו כל היהודים הטובים אני,דייב,מור ונוגה אמרנו יחד "אל תישע את שם השם לשב!" ג'ון צחק ולא הבין למה הכוונה. ואז, המאבחים הגיעו, ואנחנו, אנחנו קבלנו אבטחה, שברגע שהם עולים למטוס, דייב יתקשר למור (ומסתבר שהוא יודע מה זה "בעלי" בעברית...) אז אני לא מבינה, למה זה רק חלום?? למה אני רק חולמת על דברים שכאלה? למה זה לא יכול להיות מציאותי? ואולי.. זה לא היה רק חלום? אולי זה היה משהו שיגשים את עצמו? אני מקווה מאוד שכן. ולטובתה...

 

[livin on a prayer]

אז... לאאאאאאאאא

נכנסתי לאתר הרשמי והם כתבו שם הודעה בקשר לזה אז בתגובות אני רואה אנשים אומרים "איזה יופ שהם באים לפה סופסוף אני אוכל ליראות אותם" וכל מיני כאלה... אני גם רוצה!!!!!!! הנה התמונה של המקום שהם יופיעו בו.... (שמו אותה באתר הרשמי) רגע.. הם יותר קרובים מתמיד?