מחר האזכרה...

sivosh

New member
מחר האזכרה...

מי היה מאמין שכבר עברה שנה... קצת עצוב לי כי החברה הכי טובה לא תהיה-היא עובדת באילת.. אבל דברתי איתה ואמרתי לה שזה בסדר כי לעומת הרבה הייתה 365 יום בשבילי, ומה זה משנה היום עצמו... אני בכלל לא יודעת איך להתנהג מה לעשות עם עצמי, הכל כל כך מוזר לי... מנסה עוד לעכל שהזמן רץ.
 

golantavor

New member
בקרוב אצלי...

בלי להכיר אותך יותר מכל הייתי רוצה לחבקך , לומר מילות ניחומים ( ואין כאלה) לחזק ולדעת שהנורא מכל כבר קרה. אין דרך להסביר געגועים, אין דרך להסביר את האובדן ללא משענת רצינית וחזקה כמו אמא/אבא. שנה עברה, מה למדנו בשנה הזו? בעיקר על עצמינו? על מערכות היחסים שלנו? על כוחנו וחוזקינו, נוכל לומר שגילינו שהחיים חזקים מאיתנו ( גם המוות....) שלעולם לא תוכל להבין אדם עד שאתה לא חווה על בשרך, או שהחיים נהיו "קטנים" עלינו אך לעיתים ניתן להשבר כמו זכוכית למיליון רסיסים על דבר פעוט ולא משמעותי, שריח, שיר , סרט, מקום הופכים להיות כה משמעותיים. שיש את החיים של לפני ... ויש את אלה שאחרי.... תהיי חזקה, תנוחמי מהשמיים, כי רק להם יש את הכוחות...
 

shirli6

New member
מזדהה לגמרי

מוזר קצת שיש הרבה אזכרות של משפחות חברי הפורום באותה תקופה. אזכרה ראשונה זה באמת קשה. השנה הזאת עוברת כ"כ מהר, וקשה להאמין שלא ראית אותו שנה שלמה! באזכרות האלה, חוץ מזה שהן קשות ומפחידות קצת, יש בהן משהו מאוד מחזק. פתאום לראות את כל האנשים שאת אוהבת מתאספים לזכר מי שאבד, פתאום כולם שותפים בכאב שאת חווה כל יום ויום. מקווה שזה יעבור לך בסדר ככל האפשר. ובאמת, זה הולך ונהיה קל יותר. לאט לאט, בצעדים קטנים (לפעמים אפילו צעדים כמעט בלתי נראים), אנחנו מתגברים.
 

eshkolit32

New member
../images/Emo201.gifסיווש מתוקה

תעשי רק מה שאת מרגישה. אם את מרגישה שאת רוצה לבכות, תבכי, אם את רוצה לדבר על זה עם אמא שלך או בטלפון עם החברה הכי טובה שלך את יכולה לעשות את זה, או לשבת עם עצמך ועם המחשבות שלך ולנסות להבין את הדברים. ואם את לא יודעת מה לעשות עם עצמך גם זה בסדר. יגיעו רגעים שבהם תדעי טוב יותר. אני מניחה שמחר התחושות יתחדדו מאליהן. אני יודעת כמה שזה קשה ובמיוחד בשנה הראשונה. קשה להבין ולהאמין אבל הזמן טס ולצערנו מרחיק אותנו מהרגע שבו איבדנו את היקר לנו. שולחת לך מכאן המון חיבוקים חמים, ספרי לנו מחר איך את מרגישה במהלך היום.
 

sivosh

New member
הכל כל כך מסובך... פתאום עכשיו זה מתחיל להיות

קשה.. ועוד ריב עם אמא ועוד צעקות, וזה שהחברות שלי לא יהיו איתי.... כל הזכרונות שוב עולים
 

eshkolit32

New member
לא מפתיע

שיש מריבות לקראת יום השנה הראשון. יש הרבה מתח ועצבים לקראת זה וזה מתבטא לדעתי גם במריבה הזאת שלכן גם אם היא נראית לא קשורה לענין. בקשר לזה שהחברות לא יהיו איתך, מניסיוני שום דבר לא ממש עוזר להקהות את הכאב כשנמצאים בבית הקברות....חוץ מזה תוכלי כשתחזרי הביתה לדבר איתן בטלפון. הזכרונות עולים ומציפים איתך, אני מבינה שקשה לך מותק, תהיי חזקה, מבטיחה לך שיהיה בסדר. אחרי שתעברי את האזכרה אני מאמינה שתרגישי סוג של הקלה. מקווה מאד בכל אופן. אוהבת אותך
 

A GIFT OF LOVE

New member
/tapuzforum/images/emo201.gif

כן, הזמן עובר כל כך מהר... וזה עצוב.. שנה בלעדיו.... אני מקווה שתעברי את היום הזה בקלות... איתך...
 
למעלה