לחץ וספרנים.
כבר 10 + שנים שאני ספרנית ועבדתי בכל מיני ספריות, לרוב אקדמאיות. לא הרגשתי הרבה סטרס בעבודה שלי, להיפך, רגוע ומעניין, עבודה מגוונת, למרות שלפעמים משעממת, נהניתי גם מול קהל וגם מול מחשב. עד שהכל השתנה. בעבודה הנוכחית שלי הספריה משתרעת ל3 קומות. הקומה הראשונה היא קומת הכניסה, ושתי הקומות התחתיות מאחסנות ספרים, כתבי עת וכו'. אני עובדת בספריה אונבירסיטאית. לפני חודשיים בערך בא מישהו (אני עדיין מתקשה להבין מי) והכריז שהם רוצים לחלק את הספריה לשניים, ולקחת לנו קומה שלמה. ומאז אנחנו מה זה בלחץ!!! עבודת דילול הכי גדולה והכי מהירה והכי מייגעת שרק יכולה להיות. אני כל הזמן על הרגליים - לעבור על המדפים, לראות איזה ספרים לבטל, לקחת אותם על העגלה, להעביר אותם במחשב, לארוז אותם בקופסאות ולשלוח אותם לאיזו חברה ש"התנדבה" לקחת לנו את הספרים (ולמכור אותם ולנו מגיע 15% רווח!!!). בקיצור, אם לא ידעתם שעבודה בספריה יכולה להיות מלחיצה, הנה הדוגמא. כמובן שהם רוצים לעשות פה שיפוצים ובשביל זה הם רוצים שנזיז את הספרים שנשארים לנו ואת המשרדים וכל השאר ממקום למקום כדי שהם יעשו שיפוצים, וכיוון שאנחנו כל-כך מעט אנשים בזמן כל-כך מעט (הרי הספריה נשארת פתוחה תוך כדי! למרות שלאחרונה אנחנו פותחים רק לחצאי ימים), אנחנו עושים את זה לאט, והם אומרים לנו: אתם לא עושים את זה מספיק מהר, אתם מעקבים אותנו! וכו'. שוב, לא יודעת מי זה "הם". יכול להיות שזה נשיא האוניברסיטה, יכול להיות מישהו אחר, זה לא משנה. הסיכום הוא כזה: למרות שאנחנו ספרנים, אין לנו שום שליטה על מה שנעשה כאן. אמרו לנו לעשות את זה, ואחר כך משהו אחר, ואחר כך שוב את זה. זה מרגיש יותר כמו מחנה עבודה לעבריינים מאשר עבודה בספריה. שכחתי לציין שכל הספרים שאנחנו צריכים לעבור עליהם, מלאים אבק, עכבישים מתים וכל שאר דברים נעימים כאלה. ברור שכשהכל ייגמר, האוסף ייראה נהדר - כל הספרים יהיו חדשים ונוצצים ויהיה כיף להיות בספריה המשופצת, אבל כמות המקום שמשאירים לנו לא תאפשר קניית הרבה ספרים חדשים, כי פשוט לא יהיה מקום... מה שמביא, כמובן, לשאלה הבאה: כמה אנשים יהיו נחוצים פה על מנת לנהל את הספריה המצומצמת הזאת? והנה עוד מקור לחץ: מתי יתחילו לפטר אותנו? עידכונים בהמשך.
