מחקר המוכיח לאורך 34 שנה שאפשר לנצח את המחלה
- פותח הנושא stalinnnn
- פורסם בתאריך
אני חייבת וידוי קטן
קודם כל אני יכולה להבין איך הנחת שגישתו היתה מזלזלת ע"י בחירתו במילים אבל אולי הוא באמת משתאה.
גם אני בעבר התקשיתי להבין איך אנשים לא מוכנים לשנות את אורחות חייהם גם אם זה אומר שזה עשוי לשפר או לרפא אותם ממחלות קשות
יש לי קרובת משפחה שחולה במחלה קשה. הבאתי לה הוכחות שידיד שלי הבריא מאותה מחלה בזכות שינוי תזונתי בעיקר אבל היא סירבה לשמוע והודתה שהיא מכורה לאוכל שלה ולחיים הקלים עם התרופות, הגם שהיא סובלת מתופעות לוואי והמחלה רק מתקדמת.
למרות שכואב לי על האמונה של אנשים ברופאים ותרופות במקום בעצמם וביכולת הריפוי הטבעי, אין מה לעשות. כל אחד בנוי אחרת, לכל אחד יש את האישיות והתובנות שלו, ומי אני שאצקצק בלשוני.
כל מה שאני יכולה לעשות זה לספר את הסיפור שלי. אני עושה את זה בכל מקום שאני יכולה, עם אנשים זרים ובסיטואציות שונות, ואני עושה את זה תמיד בחיוך ובעיניים מלאות אור אבל בלי הטפה וניסיון שכנוע.
אמנם טרם הבראתי לגמרי אך גם אם הייתי מראה לאנשים מ.ר.י נקי לגמרי, הגם שזה לא הדבר היחידי שמעיד על ריפוי, זה גם עשוי היה לא לשנות להם.
כל אחד עושה מה שהוא יודע ויכול.
קודם כל אני יכולה להבין איך הנחת שגישתו היתה מזלזלת ע"י בחירתו במילים אבל אולי הוא באמת משתאה.
גם אני בעבר התקשיתי להבין איך אנשים לא מוכנים לשנות את אורחות חייהם גם אם זה אומר שזה עשוי לשפר או לרפא אותם ממחלות קשות
יש לי קרובת משפחה שחולה במחלה קשה. הבאתי לה הוכחות שידיד שלי הבריא מאותה מחלה בזכות שינוי תזונתי בעיקר אבל היא סירבה לשמוע והודתה שהיא מכורה לאוכל שלה ולחיים הקלים עם התרופות, הגם שהיא סובלת מתופעות לוואי והמחלה רק מתקדמת.
למרות שכואב לי על האמונה של אנשים ברופאים ותרופות במקום בעצמם וביכולת הריפוי הטבעי, אין מה לעשות. כל אחד בנוי אחרת, לכל אחד יש את האישיות והתובנות שלו, ומי אני שאצקצק בלשוני.
כל מה שאני יכולה לעשות זה לספר את הסיפור שלי. אני עושה את זה בכל מקום שאני יכולה, עם אנשים זרים ובסיטואציות שונות, ואני עושה את זה תמיד בחיוך ובעיניים מלאות אור אבל בלי הטפה וניסיון שכנוע.
אמנם טרם הבראתי לגמרי אך גם אם הייתי מראה לאנשים מ.ר.י נקי לגמרי, הגם שזה לא הדבר היחידי שמעיד על ריפוי, זה גם עשוי היה לא לשנות להם.
כל אחד עושה מה שהוא יודע ויכול.
תודה על ההסבר
אכן הפריעה לי בחירת המילים הכל כך "משתאות" של הבחור...
כל הכבוד לך שאת מבינה שהטפה לא תעזור ואף תעורר אנטגוניזם, כיוון שאף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות לגבי עצמו.
בסופו של דבר ברור שכל אחד בוחר מה מתאים לו ומה נכון לו, וזו האווירה שחשוב לי שתהיה כאן. כל דרך מתאימה לאחד ואולי לא לאחר, ואנחנו לא באים ממקום מזלזל או מטיף.
אני שמחה מאד שמצאת את הדרך שהכי טובה לך
אכן הפריעה לי בחירת המילים הכל כך "משתאות" של הבחור...
כל הכבוד לך שאת מבינה שהטפה לא תעזור ואף תעורר אנטגוניזם, כיוון שאף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות לגבי עצמו.
בסופו של דבר ברור שכל אחד בוחר מה מתאים לו ומה נכון לו, וזו האווירה שחשוב לי שתהיה כאן. כל דרך מתאימה לאחד ואולי לא לאחר, ואנחנו לא באים ממקום מזלזל או מטיף.
אני שמחה מאד שמצאת את הדרך שהכי טובה לך
אנטגוניזם? תמוה.
אפשרות אחת: להמשיך להיות חולים ולקחת תרופות.
אפשרות שניה: להיות בריאים בלי תרופות.
מצטער שהתמיהה שלי מעוררת בך אנטגוניזה.
מה אני יכול לעשות? זה תמוה בעיני שאנשים מעדיפים להמשיך להיות חולים ולקחת תרופות(שלחלקן תופעת הלוואי האפשרית היא סרטן) כשהפתרון למחלה כל כך פשוט.
אפשרות אחת: להמשיך להיות חולים ולקחת תרופות.
אפשרות שניה: להיות בריאים בלי תרופות.
מצטער שהתמיהה שלי מעוררת בך אנטגוניזה.
מה אני יכול לעשות? זה תמוה בעיני שאנשים מעדיפים להמשיך להיות חולים ולקחת תרופות(שלחלקן תופעת הלוואי האפשרית היא סרטן) כשהפתרון למחלה כל כך פשוט.
"בריאים" זה עניין של הגדרה
ופלורליזם זה ערך חשוב, שכשאתה כל כך "תמהה" איך לא מסכימים איתך מייד, זה נשמע כאילו אתה "מרחם" על האנשים הטיפשים שלא מסכימים עם הדרך שלך. זה מאד מתנשא.
כל אחד יכול לבחור את הדרך שעובדת עבורו. מה שעובד עבורך לא עובד עבור כל אחד.
אז תאלץ לחיות עם זה שיש אנשים שדרך ההתבטאות שלך מעוררת בהם אנטגוניזם, כמו שאני אאלץ לחיות עם ההערות שלך.
העיקר שכולם ירגישו טוב, לפי אמות המידה שלהם למה זה "להרגיש טוב".
ופלורליזם זה ערך חשוב, שכשאתה כל כך "תמהה" איך לא מסכימים איתך מייד, זה נשמע כאילו אתה "מרחם" על האנשים הטיפשים שלא מסכימים עם הדרך שלך. זה מאד מתנשא.
כל אחד יכול לבחור את הדרך שעובדת עבורו. מה שעובד עבורך לא עובד עבור כל אחד.
אז תאלץ לחיות עם זה שיש אנשים שדרך ההתבטאות שלך מעוררת בהם אנטגוניזם, כמו שאני אאלץ לחיות עם ההערות שלך.
העיקר שכולם ירגישו טוב, לפי אמות המידה שלהם למה זה "להרגיש טוב".
או, סוף סוף משהו שיש לי מה לתרום בו 
הנושא הזה באמת מאד מורכב. זה לא פשוט.
קודם כל, הייתי שם. ניסיתי כבר המון דברים מאז שאובחנתי. הרבה מאד שיטות תזונה. עשיתי קינגסטון, והייתי צמחונית, וטבעונית, וקראתי את הספר של בן אורי ואת שיטת שלטון, וסוואנק, וג'לינק (שזה סוואנק בגירסא אוסטרלית מודרנית של רופא בן ימינו לא משהו מלפני 60 שנה). ואני עדיין שוקלת אם לנסות פליאו. ועשיתי עוד דברים. באמת שעשיתי מחקר מאד יסודי ומעמיק על תזונה לחולי טרשת נפוצה. למרות שאני כמובן רק חולה ולא נתורופתית ולא רופאה. בעיני האישיות תזונה מאד עוזרת. אמצתי חלק מההרגלים וחלק לא. אגב, זה לא ממש חוכמה להגיד שתזונה עוזרת. ברור לכולם שעדיף לאכול הרבה ירקות על פני הרבה שוקולד. אבל איזה תזונה בדיוק עוזרת? אולי בכלל פליאו יותר טוב מאשר ג'לינק? הרי יש את הסיפור המדהים של ד"ר וואלאס. זה דיון מאד ארוך ומעמיק, ותכף אגיד מה דעתי. אבל מה שחשוב להבין זה שהמצב הנפשי מאד חשוב. אם אתה לוקח את התזונה כמשהו שיש סיכוי טוב שיעזור לך, וזה ויתור שאתה עושה מתוך רצון ואופטימיות, למרות שהוא לא קל, אז מצוין. אם הויתור על התזונה נתפס בעיניך כויתור מאד קשה (אגב, הוא באמת מאד קשה), ומכניס אותך לדיכאון אז זה לא יעזור באותה מידה. אם למשל מישהו ממש אוהב לעשות מנגל, כל שבוע מארח את כל החבר'ה על הדשא אצלו בבית, הוא המומחה לבשר וכל החיים החברתיים שלו סביב זה, יהיה לו קשה מאד לותר על זה. זה לא אומר שלא כדאי לו לנסות, אבל יהיה לו קשה. ואם זה נתפס בעיניו כמשהו שיהרוס לו את החיים, לדעתי זה יניב תוצאות חלקיות אם בכלל. מה גם שסביר שהוא לא יצליח לעמוד בזה. צריך לקחת בחשבון שמה שמשפיע על המצב הרפואי חוץ מהתרופות הוא לא רק תזונה. מצב נפשי, רגיעה ודרך ההתייחסות למחלה לא פחות חשובים. ואם אתה רגוע ושמח עם דרך חיים מסוימת, עדיף שתשאר בה ולא תעבור לתזונה סופר בריאה שעושה אותך עצוב ומדוכא. או שתעשה ויתורים חלקיים (למשל לותר רק על דברים שברור שהם לא בריאים - למשל שומנים מוקשים, צבעי מאכל, חומרים משמרים).
עכשו בקשר לדרך. קראתי את המאמרים המקוריים של סוואנק. ויש לי את הספר שלו בבית, וקראתי גם לא מעט את ג'לינק (שווה לכולם אגב לקרוא, יש קבוצה בפייסבוק. לא חייבים לאמץ את הכל. חלק גם טוב). פייר, נראה ממש מעניין ואני גם מיישמת את הרוב. אבל. הרופא שלי בקליפורניה בשנתיים האחרונות, מנהל מחלקת טרשת נפוצה בבית החולים סטנפורד, שהוא מומחה לכל הדיעות, חלק על דעתי שהתזונה של סוואנק משמעותית. מה שמעניין הוא שזה רופא מאד מאד מנוסה, עם המון ניסיון כנוירולוג מומחה לטרשת נפוצה, שקיבל אליו את רוב החולים של סוואנק אחרי שסוואנק הפסיק לטפל בחולים. סוואנק טיפל בפורטלנד שבצפון אורגון והרופא הזה טיפל בסיאטל שבוושינגטון. זה לא רחוק אז יצא שהחולים עברו אליו. הוא אומר שמבחינה מחקרית, המחקרים שסוואנק עשה עשה לא תקפים. הוא מכיר אותם לעומק. הוא אומר שהמחקר של סוואנק התבסס על מימצאים שבצפון איטליה, במקום שיש בו יותר גבינות שמנות ומוצרים עם שומן רווי יש יותר מקרים של טרשת מאשר בדרום איטליה. הוא אומר שאחר כך הוא עשה עוד בדיקות והגיע למסקנות דומות לגבי נורבגיה וצפון ודרום שבדיה. סוואנק הסיק שהגורם לטרשת הוא שומן רווי. אבל מסתבר שבדיעבד היום מייחסים את ההבדלים בתחלואה להבדלים בכמות השמש שהאנשים קיבלו בדרום לעומת הצפון ולכן ברמת הויטמין D בדם (הוא מאמין גדול בויטמין די). אז אני לא אומרת שסוואנק לא צודק. רק שיש עדויות מדעיות גם לדברים אחרים.
אני אישית גם חושבת שגלוטן לא טוב. סוואנק לא אמר את זה. ג'לינק כותב בפירוש שהוא לא מצא עדויות שזה לא טוב. אבל לי, בוודאות, לא לאכול גלוטן עושה הרגשה יותר טובה. ואני לא מצליחה כל הזמן לעשות את זה. כי לא לאכול אף פעם עוגה, או לחם ממש טעים, זה ויתור גדול מדי בשבילי. חלק מהשאלה מה זה חיים טובים זה איך אתה מגדיר אותם. יכול להיות שאם הייתי חולה במצב יותר קשה הייתי מתאמצת יותר עם התזונה (בטוח בעצם). כרגע, כמו שאני מרגישה, אני עושה את השיקולים שלי בבחירת מה שאני אוכלת, מורידה את כמות הגלוטן משמעותית, מורידה מוצרי חלב ובשר (אגב, כן משאירה ביצים ודגים, כי זה מה שהחלטתי שטוב לי) וזה עושה לי טוב.
ושנהיה כולנו בריאים
הנושא הזה באמת מאד מורכב. זה לא פשוט.
קודם כל, הייתי שם. ניסיתי כבר המון דברים מאז שאובחנתי. הרבה מאד שיטות תזונה. עשיתי קינגסטון, והייתי צמחונית, וטבעונית, וקראתי את הספר של בן אורי ואת שיטת שלטון, וסוואנק, וג'לינק (שזה סוואנק בגירסא אוסטרלית מודרנית של רופא בן ימינו לא משהו מלפני 60 שנה). ואני עדיין שוקלת אם לנסות פליאו. ועשיתי עוד דברים. באמת שעשיתי מחקר מאד יסודי ומעמיק על תזונה לחולי טרשת נפוצה. למרות שאני כמובן רק חולה ולא נתורופתית ולא רופאה. בעיני האישיות תזונה מאד עוזרת. אמצתי חלק מההרגלים וחלק לא. אגב, זה לא ממש חוכמה להגיד שתזונה עוזרת. ברור לכולם שעדיף לאכול הרבה ירקות על פני הרבה שוקולד. אבל איזה תזונה בדיוק עוזרת? אולי בכלל פליאו יותר טוב מאשר ג'לינק? הרי יש את הסיפור המדהים של ד"ר וואלאס. זה דיון מאד ארוך ומעמיק, ותכף אגיד מה דעתי. אבל מה שחשוב להבין זה שהמצב הנפשי מאד חשוב. אם אתה לוקח את התזונה כמשהו שיש סיכוי טוב שיעזור לך, וזה ויתור שאתה עושה מתוך רצון ואופטימיות, למרות שהוא לא קל, אז מצוין. אם הויתור על התזונה נתפס בעיניך כויתור מאד קשה (אגב, הוא באמת מאד קשה), ומכניס אותך לדיכאון אז זה לא יעזור באותה מידה. אם למשל מישהו ממש אוהב לעשות מנגל, כל שבוע מארח את כל החבר'ה על הדשא אצלו בבית, הוא המומחה לבשר וכל החיים החברתיים שלו סביב זה, יהיה לו קשה מאד לותר על זה. זה לא אומר שלא כדאי לו לנסות, אבל יהיה לו קשה. ואם זה נתפס בעיניו כמשהו שיהרוס לו את החיים, לדעתי זה יניב תוצאות חלקיות אם בכלל. מה גם שסביר שהוא לא יצליח לעמוד בזה. צריך לקחת בחשבון שמה שמשפיע על המצב הרפואי חוץ מהתרופות הוא לא רק תזונה. מצב נפשי, רגיעה ודרך ההתייחסות למחלה לא פחות חשובים. ואם אתה רגוע ושמח עם דרך חיים מסוימת, עדיף שתשאר בה ולא תעבור לתזונה סופר בריאה שעושה אותך עצוב ומדוכא. או שתעשה ויתורים חלקיים (למשל לותר רק על דברים שברור שהם לא בריאים - למשל שומנים מוקשים, צבעי מאכל, חומרים משמרים).
עכשו בקשר לדרך. קראתי את המאמרים המקוריים של סוואנק. ויש לי את הספר שלו בבית, וקראתי גם לא מעט את ג'לינק (שווה לכולם אגב לקרוא, יש קבוצה בפייסבוק. לא חייבים לאמץ את הכל. חלק גם טוב). פייר, נראה ממש מעניין ואני גם מיישמת את הרוב. אבל. הרופא שלי בקליפורניה בשנתיים האחרונות, מנהל מחלקת טרשת נפוצה בבית החולים סטנפורד, שהוא מומחה לכל הדיעות, חלק על דעתי שהתזונה של סוואנק משמעותית. מה שמעניין הוא שזה רופא מאד מאד מנוסה, עם המון ניסיון כנוירולוג מומחה לטרשת נפוצה, שקיבל אליו את רוב החולים של סוואנק אחרי שסוואנק הפסיק לטפל בחולים. סוואנק טיפל בפורטלנד שבצפון אורגון והרופא הזה טיפל בסיאטל שבוושינגטון. זה לא רחוק אז יצא שהחולים עברו אליו. הוא אומר שמבחינה מחקרית, המחקרים שסוואנק עשה עשה לא תקפים. הוא מכיר אותם לעומק. הוא אומר שהמחקר של סוואנק התבסס על מימצאים שבצפון איטליה, במקום שיש בו יותר גבינות שמנות ומוצרים עם שומן רווי יש יותר מקרים של טרשת מאשר בדרום איטליה. הוא אומר שאחר כך הוא עשה עוד בדיקות והגיע למסקנות דומות לגבי נורבגיה וצפון ודרום שבדיה. סוואנק הסיק שהגורם לטרשת הוא שומן רווי. אבל מסתבר שבדיעבד היום מייחסים את ההבדלים בתחלואה להבדלים בכמות השמש שהאנשים קיבלו בדרום לעומת הצפון ולכן ברמת הויטמין D בדם (הוא מאמין גדול בויטמין די). אז אני לא אומרת שסוואנק לא צודק. רק שיש עדויות מדעיות גם לדברים אחרים.
אני אישית גם חושבת שגלוטן לא טוב. סוואנק לא אמר את זה. ג'לינק כותב בפירוש שהוא לא מצא עדויות שזה לא טוב. אבל לי, בוודאות, לא לאכול גלוטן עושה הרגשה יותר טובה. ואני לא מצליחה כל הזמן לעשות את זה. כי לא לאכול אף פעם עוגה, או לחם ממש טעים, זה ויתור גדול מדי בשבילי. חלק מהשאלה מה זה חיים טובים זה איך אתה מגדיר אותם. יכול להיות שאם הייתי חולה במצב יותר קשה הייתי מתאמצת יותר עם התזונה (בטוח בעצם). כרגע, כמו שאני מרגישה, אני עושה את השיקולים שלי בבחירת מה שאני אוכלת, מורידה את כמות הגלוטן משמעותית, מורידה מוצרי חלב ובשר (אגב, כן משאירה ביצים ודגים, כי זה מה שהחלטתי שטוב לי) וזה עושה לי טוב.
ושנהיה כולנו בריאים
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.