אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מחפש פס"ד בדחיפות
- פותח הנושא יניב ב.
- פורסם בתאריך
יניב, זה כן נמצא באתר של העליון...
והנה הוא לפניך .... בבית המשפט העליון רע"א 4358/01 בפני: כבוד הנשיא א´ ברק כבוד המשנה לנשיא ש´ לוין כבוד השופט א´ ריבלין המבקשת: אביבה בר-אל נגד המשיב: יוסף בר-אל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 2.5.2001 בבר"ע 1534/01 שניתן על ידי כבוד השופטת ה´ שטיין בשם המבקשת: עו"ד ורדה חקלאי בשם המשיב: עו"ד נעמי חרותי-פריאל פסק-דין הנשיא א´ ברק: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה´ שטיין) בבר"ע 1534/01 מיום 2.5.01, בה דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז המרכז (כבוד השופט י´ גרניט) בתמ"ש 74413/99 מיום 27.3.01. לאחר שביקשנו את תגובת המשיב, ובהסכמת הצדדים, אנו דנים בבקשה זו כבערעור. העובדות 1. המערערת והמשיב נישאו זו לזה כדמו"י ביום 12.9.74 ולהם שלושה ילדים, מהם שניים קטינים. כעת מתנהלים ביניהם הליכים הקשורים לפירוק התא המשפחתי בבית-המשפט לענייני משפחה במחוז המרכז. המערערת הגישה תביעה לחיוב המשיב במזונותיה ובמזונות הילדים הקטינים (תמ"ש 74410/99), תביעה להחזקת הילדים הקטינים (תמ"ש 74411/99) וכן תביעה (תמ"ש 74412/99) בה ביקשה המערערת פירוט לגבי נכסיו הכלכליים של המשיב על-פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג1973- (להלן: חוק יחסי ממון בין בני זוג). המשיב הגיש תביעה מטעמו לפירוק השיתוף בדירת המגורים של בני הזוג (תמ"ש 74413/99). הדירה רשומה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים. בדירה זו מתגוררים המערערת וילדי בני הזוג, ואילו המשיב אינו מתגורר שם עוד מחודש אוקטובר 1999. 2. בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט י´ גרניט) קיים דיון במסגרת קדם משפט במכלול התובענות בין בני הזוג ביום 27.3.01. בו ביום קבע כי אין מניעה להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני הזוג. על-פי מצוות סעיף 40א´ לחוק המקרקעין, התשכ"ט1969- (להלן: חוק המקרקעין) הורה בית המשפט על עיכוב הפירוק עד להבטחת מדור המערערת וילדי בני הזוג הקטינים. בית-המשפט קבע כי שאר העניינים התלויים ועומדים בין בני הזוג ידחו להמשך טיפולו. על החלטת בית המשפט להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים, הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה´ שטיין). ביום 2.5.01 דחה בית המשפט, לאחר שהחליט לדון בבקשה כבערעור, את ערעורה. הוא קבע כי אין הכרח, בנסיבות העניין, להמתין לישוב המחלוקות הרכושיות בין בני זוג לפני מתן החלטה בדבר פירוק דירת המגורים, וכי ניתן להורות על פירוק השיתוף ללא קשר לאיזון המשאבים בין הצדדים מכוח חוק יחסי ממון. הטענות בפנינו 3. על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה המערערת, לאחר קבלת רשות, ערעור זה. בבקשתה היא טוענת כי לא היה מקום להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלב המקדמי של הדיון בבית-המשפט לענייני משפחה, וזאת מבלי שהתקבלה תמונה מלאה יותר לגבי כלל הרכוש המשותף והתמונה הכוללת של הסכסוך. אם בית-המשפט, טוענת המערערת, היה ממתין ולא מורה על פירוק השיתוף, ייתכן כי היה מגלה שחלקה של המערערת במשאבי בני הזוג מייתר את הצורך לפרק את השיתוף בדירה. המשיב לעומתה טוען כי המערערת נהנית לבדה מהחזקת הדירה, ומנסה לעכב את פירוקה ממניעים פסולים. מוסיף המשיב וטוען כי הדין תומך בפירוק מהיר של השיתוף בדירת המגורים גם בעניינם של בני זוג. לבסוף, טוען המשיב כי גם לאחר איזון המשאבים בין הצדדים, אין זה כלל וודאי כי תיוותר המערערת עם דירת המגורים, ולכן לא תצמח תועלת ממשית למערערת מהעיכוב האמור. המסגרת הנורמטיבית 4. מהי הגישה הראויה בה צריך לנקוט בית המשפט לענייני משפחה כאשר הוא מתבקש להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני זוג המתדיינים בפניו? ודוק: אנו עוסקים בבני זוג הרשומים כבעלים שווים בדירת המגורים, ואין מתעוררת בעניין זה שאלה הקשורה לזכויות מי מבני הזוג בדירת המגורים מכוח חזקת השיתוף, והיחס בין זכויות אלה להסדר איזון המשאבים בין בני זוג מכוח חוק יחסי-ממון בין בני-זוג (ראו ע"א 1915/91 יעקובי נ´ יעקובי, פ"ד מט(3) 529 (להלן: פרשת יעקובי)). 5. סעיף 37 לחוק המקרקעין מקים את היכולת לשותף במקרקעין "בכל עת לדרוש פירוק השיתוף". סעיף זה משקף את העיקרון כי כל שותף במקרקעין יכול, ברצונו, להביא לפירוק השיתוף (ראו רע"א 1017/97 רידלביץ נ´´ מודעי, פ"ד נב(4) 625, 632; י´ ויסמן דיני קנין: בעלות ושיתוף (תשנ"ז) 227, 278; השוו עם ח´ דגן "שיתוף במקרקעין-מוסד חברתי רצוי?" משפטים כז (תשנ"ו-תשנ"ז) 493). השאלה בה אנו עוסקים היא זו: בהינתן אותו עיקרון ביחס לשותפים "רגילים" במקרקעין, יהיו גבולותיו אשר יהיו, מה דינם של שותפים שהם בני זוג המבקשים לפרק השיתוף בדירת המגורים שלהם במסגרת הליכי פירוק הקשר ביניהם? עמדתה של הפסיקה הייתה כי הלכות פירוק השיתוף חלות גם על בני זוג כאמור (ראו ע"א 288/71 מרדכי נ´ מרדכי, פ"ד כו(1) 393; פרשת יעקובי, בע´ 618; ע"א 803/93 כליפא נ´ כליפא (לא פורסם); כן ראו ד´ פלפל "פירוק שיתוף במקרקעין בדירת מגורים של בני זוג" הפרקליט לט (תשנ"א) 488). דברים מפורשים ברוח זו פסק השופט א´ גולדברג באומרו: "פירוק שיתוף של בני-זוג בדירת מגוריהם, שאינו כרוך בתביעת גירושין, כמוהו כפירוק כל שיתוף אחר במקרקעין, וגם על פירוקו של שיתוף כזה יחולו הוראותיו של חוק המקרקעין..." (ע"א 2626/90 ראש חודש נ´ ראש חודש, פ"ד מו(3) 205, 210 (להלן: פרשת ראש חודש)). יחד עם זאת, אין המדובר בשותפים רגילים. מדובר בבני זוג המתגוררים בדירה מושא הפירוק. מדובר במשפחה המתגוררת בה. על רקע זה המשיך השופט א´ גולדברג וקבע בפרשת ראש חודש: "אין בית המשפט רשאי, שעה שהוא מחליט על ביצוע פירוק השיתוף בדירת מגורים של בני-זוג (להבדיל מהחלטתו על עצם הפירוק), להתעלם מפן נוסף של ההליך שלפניו. דהיינו, כי אין המדובר בשותפים הזרים זה לזה, אלא בבני-זוג אשר חלים עליהם גם דיני המשפחה." [ההדגשה במקור] (שם, בע´ 211). אכן, גם אם לבן הזוג שמורה הזכות לדרוש את פירוק השיתוף בדירת המגורים מכוח ההוראות הכלליות של חוק המקרקעין, אין לפנינו פירוק שיתוף רגיל. במקרים רבים דירת המגורים היא הנכס המרכזי העומד לרשות בני הזוג. פירוק מיידי ומהיר עלול להותיר אחד מהם ללא מדור נאות. בנוסף, יש להתחשב במקרים רבים גם באינטרסים של ילדי בני הזוג הנקלעים למאבק בין הוריהם המסיימים את קשר הנישואין ביניהם. נראה כי גם המחוקק ראה את סוגיית פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני זוג כמצדיקה הוראה מיוחדת שתתווסף לחוק המקרקעין. ואמנם, חוק המקרקעין (תיקון מס´ 17), התשנ"ה1995- הוסיף את סעיף 40א´ לחוק הקובע: "40א.(א) החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאימים לצרכיהם, לתקופה שיקבע."
והנה הוא לפניך .... בבית המשפט העליון רע"א 4358/01 בפני: כבוד הנשיא א´ ברק כבוד המשנה לנשיא ש´ לוין כבוד השופט א´ ריבלין המבקשת: אביבה בר-אל נגד המשיב: יוסף בר-אל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 2.5.2001 בבר"ע 1534/01 שניתן על ידי כבוד השופטת ה´ שטיין בשם המבקשת: עו"ד ורדה חקלאי בשם המשיב: עו"ד נעמי חרותי-פריאל פסק-דין הנשיא א´ ברק: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה´ שטיין) בבר"ע 1534/01 מיום 2.5.01, בה דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז המרכז (כבוד השופט י´ גרניט) בתמ"ש 74413/99 מיום 27.3.01. לאחר שביקשנו את תגובת המשיב, ובהסכמת הצדדים, אנו דנים בבקשה זו כבערעור. העובדות 1. המערערת והמשיב נישאו זו לזה כדמו"י ביום 12.9.74 ולהם שלושה ילדים, מהם שניים קטינים. כעת מתנהלים ביניהם הליכים הקשורים לפירוק התא המשפחתי בבית-המשפט לענייני משפחה במחוז המרכז. המערערת הגישה תביעה לחיוב המשיב במזונותיה ובמזונות הילדים הקטינים (תמ"ש 74410/99), תביעה להחזקת הילדים הקטינים (תמ"ש 74411/99) וכן תביעה (תמ"ש 74412/99) בה ביקשה המערערת פירוט לגבי נכסיו הכלכליים של המשיב על-פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג1973- (להלן: חוק יחסי ממון בין בני זוג). המשיב הגיש תביעה מטעמו לפירוק השיתוף בדירת המגורים של בני הזוג (תמ"ש 74413/99). הדירה רשומה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים. בדירה זו מתגוררים המערערת וילדי בני הזוג, ואילו המשיב אינו מתגורר שם עוד מחודש אוקטובר 1999. 2. בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט י´ גרניט) קיים דיון במסגרת קדם משפט במכלול התובענות בין בני הזוג ביום 27.3.01. בו ביום קבע כי אין מניעה להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני הזוג. על-פי מצוות סעיף 40א´ לחוק המקרקעין, התשכ"ט1969- (להלן: חוק המקרקעין) הורה בית המשפט על עיכוב הפירוק עד להבטחת מדור המערערת וילדי בני הזוג הקטינים. בית-המשפט קבע כי שאר העניינים התלויים ועומדים בין בני הזוג ידחו להמשך טיפולו. על החלטת בית המשפט להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים, הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה´ שטיין). ביום 2.5.01 דחה בית המשפט, לאחר שהחליט לדון בבקשה כבערעור, את ערעורה. הוא קבע כי אין הכרח, בנסיבות העניין, להמתין לישוב המחלוקות הרכושיות בין בני זוג לפני מתן החלטה בדבר פירוק דירת המגורים, וכי ניתן להורות על פירוק השיתוף ללא קשר לאיזון המשאבים בין הצדדים מכוח חוק יחסי ממון. הטענות בפנינו 3. על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה המערערת, לאחר קבלת רשות, ערעור זה. בבקשתה היא טוענת כי לא היה מקום להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלב המקדמי של הדיון בבית-המשפט לענייני משפחה, וזאת מבלי שהתקבלה תמונה מלאה יותר לגבי כלל הרכוש המשותף והתמונה הכוללת של הסכסוך. אם בית-המשפט, טוענת המערערת, היה ממתין ולא מורה על פירוק השיתוף, ייתכן כי היה מגלה שחלקה של המערערת במשאבי בני הזוג מייתר את הצורך לפרק את השיתוף בדירה. המשיב לעומתה טוען כי המערערת נהנית לבדה מהחזקת הדירה, ומנסה לעכב את פירוקה ממניעים פסולים. מוסיף המשיב וטוען כי הדין תומך בפירוק מהיר של השיתוף בדירת המגורים גם בעניינם של בני זוג. לבסוף, טוען המשיב כי גם לאחר איזון המשאבים בין הצדדים, אין זה כלל וודאי כי תיוותר המערערת עם דירת המגורים, ולכן לא תצמח תועלת ממשית למערערת מהעיכוב האמור. המסגרת הנורמטיבית 4. מהי הגישה הראויה בה צריך לנקוט בית המשפט לענייני משפחה כאשר הוא מתבקש להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני זוג המתדיינים בפניו? ודוק: אנו עוסקים בבני זוג הרשומים כבעלים שווים בדירת המגורים, ואין מתעוררת בעניין זה שאלה הקשורה לזכויות מי מבני הזוג בדירת המגורים מכוח חזקת השיתוף, והיחס בין זכויות אלה להסדר איזון המשאבים בין בני זוג מכוח חוק יחסי-ממון בין בני-זוג (ראו ע"א 1915/91 יעקובי נ´ יעקובי, פ"ד מט(3) 529 (להלן: פרשת יעקובי)). 5. סעיף 37 לחוק המקרקעין מקים את היכולת לשותף במקרקעין "בכל עת לדרוש פירוק השיתוף". סעיף זה משקף את העיקרון כי כל שותף במקרקעין יכול, ברצונו, להביא לפירוק השיתוף (ראו רע"א 1017/97 רידלביץ נ´´ מודעי, פ"ד נב(4) 625, 632; י´ ויסמן דיני קנין: בעלות ושיתוף (תשנ"ז) 227, 278; השוו עם ח´ דגן "שיתוף במקרקעין-מוסד חברתי רצוי?" משפטים כז (תשנ"ו-תשנ"ז) 493). השאלה בה אנו עוסקים היא זו: בהינתן אותו עיקרון ביחס לשותפים "רגילים" במקרקעין, יהיו גבולותיו אשר יהיו, מה דינם של שותפים שהם בני זוג המבקשים לפרק השיתוף בדירת המגורים שלהם במסגרת הליכי פירוק הקשר ביניהם? עמדתה של הפסיקה הייתה כי הלכות פירוק השיתוף חלות גם על בני זוג כאמור (ראו ע"א 288/71 מרדכי נ´ מרדכי, פ"ד כו(1) 393; פרשת יעקובי, בע´ 618; ע"א 803/93 כליפא נ´ כליפא (לא פורסם); כן ראו ד´ פלפל "פירוק שיתוף במקרקעין בדירת מגורים של בני זוג" הפרקליט לט (תשנ"א) 488). דברים מפורשים ברוח זו פסק השופט א´ גולדברג באומרו: "פירוק שיתוף של בני-זוג בדירת מגוריהם, שאינו כרוך בתביעת גירושין, כמוהו כפירוק כל שיתוף אחר במקרקעין, וגם על פירוקו של שיתוף כזה יחולו הוראותיו של חוק המקרקעין..." (ע"א 2626/90 ראש חודש נ´ ראש חודש, פ"ד מו(3) 205, 210 (להלן: פרשת ראש חודש)). יחד עם זאת, אין המדובר בשותפים רגילים. מדובר בבני זוג המתגוררים בדירה מושא הפירוק. מדובר במשפחה המתגוררת בה. על רקע זה המשיך השופט א´ גולדברג וקבע בפרשת ראש חודש: "אין בית המשפט רשאי, שעה שהוא מחליט על ביצוע פירוק השיתוף בדירת מגורים של בני-זוג (להבדיל מהחלטתו על עצם הפירוק), להתעלם מפן נוסף של ההליך שלפניו. דהיינו, כי אין המדובר בשותפים הזרים זה לזה, אלא בבני-זוג אשר חלים עליהם גם דיני המשפחה." [ההדגשה במקור] (שם, בע´ 211). אכן, גם אם לבן הזוג שמורה הזכות לדרוש את פירוק השיתוף בדירת המגורים מכוח ההוראות הכלליות של חוק המקרקעין, אין לפנינו פירוק שיתוף רגיל. במקרים רבים דירת המגורים היא הנכס המרכזי העומד לרשות בני הזוג. פירוק מיידי ומהיר עלול להותיר אחד מהם ללא מדור נאות. בנוסף, יש להתחשב במקרים רבים גם באינטרסים של ילדי בני הזוג הנקלעים למאבק בין הוריהם המסיימים את קשר הנישואין ביניהם. נראה כי גם המחוקק ראה את סוגיית פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני זוג כמצדיקה הוראה מיוחדת שתתווסף לחוק המקרקעין. ואמנם, חוק המקרקעין (תיקון מס´ 17), התשנ"ה1995- הוסיף את סעיף 40א´ לחוק הקובע: "40א.(א) החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאימים לצרכיהם, לתקופה שיקבע."
חלק ב´ ...
סעיף ברוח זו הוסף גם לחוק המיטלטלין, התשל"א1971- (סעיף 10א´). בדברי ההסבר להצעת חוק המקרקעין (תיקון מס´ 16) (דירת מגורים), התשנ"ד1994- ה"ח 553 נאמר: "התיקון המוצע בא להבטיח כי בן הזוג יהיה רשאי לדרוש את מכירת הדירה כפנויה, ובלבד שהובטח לבן הזוג השני ולילדי בני הזוג המתגוררים בדירה, סידור מתאים אחר למגוריהם, לרבות סידור זמני, הכל כפי שיקבע בית-המשפט." הנה כי כן מצא לנכון המחוקק לייחד הוראת חוק המיוחדת לפירוק שיתוף בדירת מגורים בה מתגוררים בני הזוג, המסמיכה את בית-המשפט הדן בעניינם של בני הזוג לעכב את מימוש הפירוק עד למציאת סידור מגורים אחר המניח את דעתו. התיקון, שנחקק לפני חקיקתו של בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה1995- (להלן: חוק בית המשפט לעניני משפחה), מכיר ביכולתו של בן הזוג לדרוש את פירוק השיתוף, אך מטיל על מימוש הפירוק מגבלות הנובעות מהנסיבות המיוחדות של פירוק שיתוף מעין זה. 6. בעקבות חקיקת חוק בית המשפט לענייני משפחה מצאו עצמם בתי-המשפט לענייני משפחה נדרשים להחליט גם בשאלות של פירוק השיתוף בדירות המגורים של בני הזוג המתדיינים בפניהם. עיון בגוף ההלכה של בתי-המשפט השונים שעסקו בסוגיה זו מגלה כי קיימות גישות שונות לעניין זה בפסיקתם. כך, פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (סגן הנשיא השופט ח´ פורת) בעמ"מ (תל-אביב-יפו) 25/97 פלוני נ´ פלונית (לא פורסם) כי התביעה לפירוק השיתוף היא תביעה קניינית לפי חוק המקרקעין, ובענין זה "היותם של הצדדים בני זוג לא מעלה ולא מורידה" (פסקה 3 לפסק-הדין). בית-המשפט (שם) דחה את הטענה כי צריך לחול שינוי בהלכה לאור חקיקת חוק בית המשפט לעניני משפחה. הנמקתו הייתה כי החוק קובע בעיקרו "סמכויות ועקרונות דיון בעניני משפחה ולא בענינים מהותיים, כגון היחסים הקנייניים בין בני הזוג" (פסקה 4 לפסק-הדין; ראו גם תמ"ש (תל-אביב) 1251/00 ש´ ל´ נ´ ע´ ל´ (לא פורסם)). מנגד מצויים אלה האוחזים בדעה כי יש לשנות את הגישה לסוגייה מבסיסה. כך פסק השופט גייפמן כי על בית המשפט לעניני משפחה להימנע מלתת החלטה על פירוק השיתוף קודם לשמיעת הוכחות במכלול התביעות שהוגשו בפניו, ואין לפצל הדיון בין התביעות השונות המתנהלות בין בני הזוג (תמ"ש 20950/96 (תל-אביב-יפו) גלילי נ´ גלילי (לא פורסם) פסקאות 12 - 13 לפסק הדין; ראו גם ד´ ארבל וי´ גייפמן "חוק בית-המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה1995-" הפרקליט מג (תשנ"ז) 431, 451). 7. מהי הגישה הראויה בה יש ללכת בסוגייה בה אנו עוסקים? עם חקיקתו של חוק בית המשפט לעניני משפחה חל שינוי משמעותי בתובענות שעילתן סכסוך בתוך המשפחה. תכלית החוק טמונה ביכולת לפתור את מגוון הסכסוכים בתא המשפחתי תחת קורת הגג של בית משפט אחד (ראו רע"א 6558/99 חבס נ´ חבס, פ"ד נד(4) 337). בבואו לדון בסכסוך שלפניו מתעוררות, מטבע מהותו של בית המשפט לענייני משפחה, שאלות משפטיות מתחומים שונים. הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לבית-המשפט מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המתדיינים בפניו. מכאן המסקנה כי בית-המשפט לענייני משפחה יכול, בנסיבות המתאימות, לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני הזוג אם ברצונו להגיע למצב בו כל עניינם של בני הזוג יוסדר באופן כולל. יתרונותיה של הגישה האמורה הינם ברורים, ונראה כי אלה שימשו כיסוד לעמדתו של השופט א´ מצא בציינו: "אילו נוכחתי שבני הזוג מצויים לפני מהלך שיוביל, בתוך זמן לא רב, לאיזון משאביהם, נוטה הייתי להיעתר לבקשה [לעכב את פירוק השיתוף בדירת המגורים]. לא משום סיכוייו של הערעור, שבעיניי אינם גדולים, אלא מתוך התחשבות באינטרס של המבקשת להסדר רכושי כולל. אף עליי מקובל שכל אימת שהנסיבות מאפשרות את הדבר, ראוי לדון בפירוק השיתוף בדירתם של בני זוג לא כעניין נפרד אלא במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות השנויות ביניהם במחלוקת" (ע"א 1692/97 גולדברג נ´ גולדברג (לא פורסם) להלן: פרשת גולדברג). כדי להשיג התכלית האמורה, יש לאפשר לבית המשפט לעניני משפחה לעכב את מימוש דרישת אחד מבני הזוג לפרק את השיתוף בנסיבות המתאימות. יחד עם זאת, אין משמעות הדברים כי יש לנקוט כאן גישה דיונית נחרצת, האוסרת על בית המשפט לענייני משפחה להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלבים מוקדמים של הדיון שלפניו. לעיתים, ובמיוחד כאשר התדיינות בפני בית המשפט עלולה להיות מורכבת וארוכה, יהיה מקום להורות על פירוק השיתוף באופן מהיר. כך, למשל, ציין הנשיא מ´ שמגר: "...ההסדר הרצוי הוא הסדר המאפשר לבן-הזוג החפץ בהפרדות זכויותיו ברכוש המשותף עוד בטרם ניתן פסק הגירושין, על מנת להחליש את כוח המיקוח והסחיטה של בן הזוג האחר, ועל-מנת להבטיח כי שני בני הזוג מקבלים את שהם זכאים לו כתוצאה מקשר הנישואין - להשיג את מבוקשו" [ההדגשה במקור] (פרשת יעקובי, בע´ 553). דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות. במצב שכזה טוב יעשה בית-המשפט אם יורה לפרק את השיתוף ללא עיכובים נוספים, מלבד אלה הנקובים בסעיף 40א´ לחוק המקרקעין. דיון מורכב שצפוי להימשך זמן רב יכול שיהווה שיקול המתנגד לעיכוב פירוק השיתוף בדירת המגורים (ראו פרשת גולדברג). לפעמים יכול פירוק שיתוף מהיר יחסית בדירת המגורים להסיר "אבן נגף להסדרת יתר הנושאים הנתונים במחלוקת" (ע"א 736/85 לזר נ´ לזר, פ"ד לט(4) 668, 669). לכן, גם כשקיימת יכולת לבית המשפט לעניני משפחה לעכב פירוק שיתוף בדירת המגורים של בני זוג, יהיו מקרים בהם פירוק שיתוף מהיר יהיה ראוי. מן הכלל אל הפרט 8. עיון בפרשה שלפנינו מלמד כי עניין לנו בסכסוך מורכב וטעון. זהו סכסוך שלא יבוא על פתרונו בקרוב. נראה כי טעם זה הוא העומד בבסיס החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה שלא להמתין עם פירוק השיתוף בדירת המגורים, בכפוף להוראות סעיף 40א´ לחוק המקרקעין. זו הייתה גם התרשמותו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי איזון המשאבים בין בני הזוג מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג אינו נראה באופק, היות והמערערת לא הביעה את רצונה להתגרש, אלא להיפך. המערערת תוקפת רכיב זה בבקשתה, אך אפילו כך, אין בכך כדי לשנות את מורכבות הסכסוך, ואת העובדה כי לא נראה פתרון כולל וקרוב של הסכסוך בין בני הזוג. יש עוד לציין כי המשיב מתגורר מחוץ לדירת המגורים כבר מחודש אוקטובר 1999. לאור כל אלה נראה לי כי במקרה שלפנינו אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט לענייני משפחה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, וכי ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים הייתה מוצדקת. 9. הערעור נדחה. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש´ לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופט א´ ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א´ ברק. ניתן היום, ל´ באב התשס"א (19.8.2001). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01043580.A03 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל´ 02-6750444
סעיף ברוח זו הוסף גם לחוק המיטלטלין, התשל"א1971- (סעיף 10א´). בדברי ההסבר להצעת חוק המקרקעין (תיקון מס´ 16) (דירת מגורים), התשנ"ד1994- ה"ח 553 נאמר: "התיקון המוצע בא להבטיח כי בן הזוג יהיה רשאי לדרוש את מכירת הדירה כפנויה, ובלבד שהובטח לבן הזוג השני ולילדי בני הזוג המתגוררים בדירה, סידור מתאים אחר למגוריהם, לרבות סידור זמני, הכל כפי שיקבע בית-המשפט." הנה כי כן מצא לנכון המחוקק לייחד הוראת חוק המיוחדת לפירוק שיתוף בדירת מגורים בה מתגוררים בני הזוג, המסמיכה את בית-המשפט הדן בעניינם של בני הזוג לעכב את מימוש הפירוק עד למציאת סידור מגורים אחר המניח את דעתו. התיקון, שנחקק לפני חקיקתו של בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה1995- (להלן: חוק בית המשפט לעניני משפחה), מכיר ביכולתו של בן הזוג לדרוש את פירוק השיתוף, אך מטיל על מימוש הפירוק מגבלות הנובעות מהנסיבות המיוחדות של פירוק שיתוף מעין זה. 6. בעקבות חקיקת חוק בית המשפט לענייני משפחה מצאו עצמם בתי-המשפט לענייני משפחה נדרשים להחליט גם בשאלות של פירוק השיתוף בדירות המגורים של בני הזוג המתדיינים בפניהם. עיון בגוף ההלכה של בתי-המשפט השונים שעסקו בסוגיה זו מגלה כי קיימות גישות שונות לעניין זה בפסיקתם. כך, פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (סגן הנשיא השופט ח´ פורת) בעמ"מ (תל-אביב-יפו) 25/97 פלוני נ´ פלונית (לא פורסם) כי התביעה לפירוק השיתוף היא תביעה קניינית לפי חוק המקרקעין, ובענין זה "היותם של הצדדים בני זוג לא מעלה ולא מורידה" (פסקה 3 לפסק-הדין). בית-המשפט (שם) דחה את הטענה כי צריך לחול שינוי בהלכה לאור חקיקת חוק בית המשפט לעניני משפחה. הנמקתו הייתה כי החוק קובע בעיקרו "סמכויות ועקרונות דיון בעניני משפחה ולא בענינים מהותיים, כגון היחסים הקנייניים בין בני הזוג" (פסקה 4 לפסק-הדין; ראו גם תמ"ש (תל-אביב) 1251/00 ש´ ל´ נ´ ע´ ל´ (לא פורסם)). מנגד מצויים אלה האוחזים בדעה כי יש לשנות את הגישה לסוגייה מבסיסה. כך פסק השופט גייפמן כי על בית המשפט לעניני משפחה להימנע מלתת החלטה על פירוק השיתוף קודם לשמיעת הוכחות במכלול התביעות שהוגשו בפניו, ואין לפצל הדיון בין התביעות השונות המתנהלות בין בני הזוג (תמ"ש 20950/96 (תל-אביב-יפו) גלילי נ´ גלילי (לא פורסם) פסקאות 12 - 13 לפסק הדין; ראו גם ד´ ארבל וי´ גייפמן "חוק בית-המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה1995-" הפרקליט מג (תשנ"ז) 431, 451). 7. מהי הגישה הראויה בה יש ללכת בסוגייה בה אנו עוסקים? עם חקיקתו של חוק בית המשפט לעניני משפחה חל שינוי משמעותי בתובענות שעילתן סכסוך בתוך המשפחה. תכלית החוק טמונה ביכולת לפתור את מגוון הסכסוכים בתא המשפחתי תחת קורת הגג של בית משפט אחד (ראו רע"א 6558/99 חבס נ´ חבס, פ"ד נד(4) 337). בבואו לדון בסכסוך שלפניו מתעוררות, מטבע מהותו של בית המשפט לענייני משפחה, שאלות משפטיות מתחומים שונים. הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לבית-המשפט מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המתדיינים בפניו. מכאן המסקנה כי בית-המשפט לענייני משפחה יכול, בנסיבות המתאימות, לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני הזוג אם ברצונו להגיע למצב בו כל עניינם של בני הזוג יוסדר באופן כולל. יתרונותיה של הגישה האמורה הינם ברורים, ונראה כי אלה שימשו כיסוד לעמדתו של השופט א´ מצא בציינו: "אילו נוכחתי שבני הזוג מצויים לפני מהלך שיוביל, בתוך זמן לא רב, לאיזון משאביהם, נוטה הייתי להיעתר לבקשה [לעכב את פירוק השיתוף בדירת המגורים]. לא משום סיכוייו של הערעור, שבעיניי אינם גדולים, אלא מתוך התחשבות באינטרס של המבקשת להסדר רכושי כולל. אף עליי מקובל שכל אימת שהנסיבות מאפשרות את הדבר, ראוי לדון בפירוק השיתוף בדירתם של בני זוג לא כעניין נפרד אלא במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות השנויות ביניהם במחלוקת" (ע"א 1692/97 גולדברג נ´ גולדברג (לא פורסם) להלן: פרשת גולדברג). כדי להשיג התכלית האמורה, יש לאפשר לבית המשפט לעניני משפחה לעכב את מימוש דרישת אחד מבני הזוג לפרק את השיתוף בנסיבות המתאימות. יחד עם זאת, אין משמעות הדברים כי יש לנקוט כאן גישה דיונית נחרצת, האוסרת על בית המשפט לענייני משפחה להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלבים מוקדמים של הדיון שלפניו. לעיתים, ובמיוחד כאשר התדיינות בפני בית המשפט עלולה להיות מורכבת וארוכה, יהיה מקום להורות על פירוק השיתוף באופן מהיר. כך, למשל, ציין הנשיא מ´ שמגר: "...ההסדר הרצוי הוא הסדר המאפשר לבן-הזוג החפץ בהפרדות זכויותיו ברכוש המשותף עוד בטרם ניתן פסק הגירושין, על מנת להחליש את כוח המיקוח והסחיטה של בן הזוג האחר, ועל-מנת להבטיח כי שני בני הזוג מקבלים את שהם זכאים לו כתוצאה מקשר הנישואין - להשיג את מבוקשו" [ההדגשה במקור] (פרשת יעקובי, בע´ 553). דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות. במצב שכזה טוב יעשה בית-המשפט אם יורה לפרק את השיתוף ללא עיכובים נוספים, מלבד אלה הנקובים בסעיף 40א´ לחוק המקרקעין. דיון מורכב שצפוי להימשך זמן רב יכול שיהווה שיקול המתנגד לעיכוב פירוק השיתוף בדירת המגורים (ראו פרשת גולדברג). לפעמים יכול פירוק שיתוף מהיר יחסית בדירת המגורים להסיר "אבן נגף להסדרת יתר הנושאים הנתונים במחלוקת" (ע"א 736/85 לזר נ´ לזר, פ"ד לט(4) 668, 669). לכן, גם כשקיימת יכולת לבית המשפט לעניני משפחה לעכב פירוק שיתוף בדירת המגורים של בני זוג, יהיו מקרים בהם פירוק שיתוף מהיר יהיה ראוי. מן הכלל אל הפרט 8. עיון בפרשה שלפנינו מלמד כי עניין לנו בסכסוך מורכב וטעון. זהו סכסוך שלא יבוא על פתרונו בקרוב. נראה כי טעם זה הוא העומד בבסיס החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה שלא להמתין עם פירוק השיתוף בדירת המגורים, בכפוף להוראות סעיף 40א´ לחוק המקרקעין. זו הייתה גם התרשמותו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי איזון המשאבים בין בני הזוג מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג אינו נראה באופק, היות והמערערת לא הביעה את רצונה להתגרש, אלא להיפך. המערערת תוקפת רכיב זה בבקשתה, אך אפילו כך, אין בכך כדי לשנות את מורכבות הסכסוך, ואת העובדה כי לא נראה פתרון כולל וקרוב של הסכסוך בין בני הזוג. יש עוד לציין כי המשיב מתגורר מחוץ לדירת המגורים כבר מחודש אוקטובר 1999. לאור כל אלה נראה לי כי במקרה שלפנינו אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט לענייני משפחה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, וכי ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים הייתה מוצדקת. 9. הערעור נדחה. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש´ לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופט א´ ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א´ ברק. ניתן היום, ל´ באב התשס"א (19.8.2001). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01043580.A03 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל´ 02-6750444
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.