שלום יוסי ../images/Emo13.gif
בס"ד צר לי לשמוע על מחלתך. אני בטוח כי אם תפרסם את שמך ושם אימך, חברים נוספים בפורום ישמחו ללמוד ולהתפלל לרפואתך השלמה בעזרת ה'. הרבי מלכוביץ' זצ"ל אמר: בשעה שהרפואים מייאשים את האדם במחלתו, והוא מתחזק ושם כל בטחונו בה'- אז נפתחים בפניו שערי רפואה וישועה. מצד אחד, בוודאי קשה הבשורה על מחלתך. אך מצד שני, קיבלת מתנה- מתנה נפלאה, שהרבה עוברים את חייהם בלעדיה- מתנה כה חיונית. מופיע ב'תנא דבי אליהו', שנכתב על ידי אליהו הנביא (פרשה יח): "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני זקן אחד, אמר לי: רבי, מפני מה בעלי בתים של ישראל נעצרים על הבנים מהיות להן? אמרתי לו: בני, מפני שהקב"ה אוהבן אהבה גמורה ושמח בהן ומצרפן, כדי שירבו רחמים לפניו". ההבנה הבסיסית שלנו בדרך ה' בעולם היא, שדרך זו גבהה משכלנו, ולא אנחנו שנברר אותה לוגית. אין לנו טענות מדוע דבר הוא כך ולא אחרת. אך הקב"ה בעצמו הודיע לנו דרך תורתו כי "טוב ה' לכל", ובכל מציאות שהיא, חייב להתגלות טוב. ברגע שאנחנו מתחילים לחפש את טוב ה' אנו מוצאים הרבה טובות שלא תמיד שמנו לב אליהן, אך מצד שני אנו גם שמים לב לחסרונות. בוודאי שהטוב מרובה תמיד, כדברי חז"ל- "מרובה מידה טובה ממידת פורענות". אמנם, כבר התורה גילתה את המפתח הבסיסי בהבנת הייסורים- "כי את אשר ה' יאהב, ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה". מטרת היסורים לעורר את האדם לתקן את מעשיו. אמנם, קיימים יסורים מסוימים השונים מיסורים רגילים. קיימים חסרונות רבים, שעל אף שהם כואבים, הם לא עוצרים את האדם לחלוטין. אולי הוא חסום בתחום אחד, אבל בתחמים אחרים עדין הוא מתפקד כראוי. אך קיימים יסורים מיוחדים, אותם הגדירו חז"ל שהאדם חשוב כמת: מי שאין לו בנים, עיוור, מצורע ועני. בסתם יסורים אנו יכולים לראות בחוש את טוב ה' שמתגלה על ידי ההערה-הארה שקיבלנו משמים. איזה טוב מתגלה ביסורים כה כבדים, שעוצרים את כל חיות האדם, עד שקיימת בו בחינה מסוימת של מיתה? מה בעצם רוצה הקב"ה לגלות לאדם, בשעה שהוא מגביל את כל חיותו באופן כה מצומצם, באופן שהוא מצד עצמו חסר כל ישועה, ובדרך הטבע לא תיתכן ישועה? את השאלה הזו שאל אותו זקן את אליהו הנביא- מדוע לפעמים מועמד האדם בצורה כה חסרת ישועה? איזה לימוד מיוחד נמצא ביסורים שכאלו? עונה לו אליהו הנביא: "בני, מפני שהקב"ה אוהבן אהבה גמורה, ושמח בהן, ומצרפן, כדי שירבו רחמים לפניו". התורה אומרת כי ההתגלות האלוקית הקרובה ביותר לאדם נמצאת בתפילה. כאשר אדם שם את כל בטחונו בה', ונושע- אז הקב"ה מתגלה אליו בצורה כה קרובה, של אב החפץ בקיום בנו. לא כל אדם זוכה לכך, ואף אם זוכה- לא בצורה כה קרובה. והקב"ה, בחסדו הגדול, בוחר לו אנשים מסוימים. עד היום הם לא היו קרובים להתגלות אלוקית בחייהם. כדי שיכירו במלוא עומקה, הוא מכניס אותם למצב בו הטבע לא משחק תפקיד. כל תחושה של קיום אובדת כאן. אין לי בעצם כלום. ומהמקום הזה, פונה אדם לאלוקיו. כאן הוא מתוודע לבשורה אותה הודיע משה רבינו בדבריו האחרונים: "אשריך ישראל, מי כמוך עם נושע בה'". עם ישראל הוא העם שזוכה לקבל את ישעו, את קיומו- מהקב"ה. עלינו לשים לב ללשון הפסוק- לא נאמר שעם ישראל מקבל ישועות מהקב"ה. נאמר שהישועה של עם ישראל נמצאת בקב"ה בעצמו. כלומר- כאשר הם נענים בתפילתם, מלבד שמחתם על בקשתם שהתמלא, הם שמחים עוד יותר על כך שהקב"ה- המציאות העליונה ביותר- בחרה להתגלות אליהם. היא אפשרה להם את הקשר הזה, שמבסיסו כלל אינו פשוט- הרי "האלוקים בשמים ואתה על הארץ". את הגילוי הזה, גילוי הישועה, בוחר הקב"ה להודיע לכל מי שחפץ בכך. אמנם, יש שאינם מתעוררים מעצמם לבקש אותו. במצב הזה הקב"ה מכניס אותם למצב זה- מצב של חוסר ישועה, כדי ששם יפנו אל ה'. משם הם יתקרבו אליו, ואהבתו תתגלה אליהם. הייתי מציע לך לשנן בעל פה את המילים הכל כך מתוקות של התנא דבי אליהו: מפני שהקב"ה אוהבן אהבה גמורה, ושמח בהן, ומצרפן. אהבה גמורה- לא משנה מי ומה היית, ומה היו מעשיך. ושמח בהן- הוא רואה כי אתה מוכשר להתגלות זו, ובכלל- הוא רוצה את התקרבותך לדרכו. ומצרפן- כמו צירוף הזהב מכל בדיליו, הוא מצרף אותך מכל רע. אסיים בדברי ר' קלונימוס שפירא, הי"ד: ...איתא (מופיע) בשמות רבה (פ"א): "אמר רבי יהושע בן לוי: למה הדבר דומה? למלך שהיה בא בדרך, והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה, מלך, מלך, הצילני מיד הלסטים! שמע המלך והצילה. לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה, היה רוצה שתדבר עמו ולא היתה רוצה. מה עשה המלך? גירה בה הלסטים [שודדים] כדי שתצעק וישמע המלך, עכ"ל הק'. את הנמשל בטח אתה מעצמך מבין. הנפש שלך בת מלכים, רוצה הקב"ה לישא אותה, כלומר שתתקרב ותתיחד בקדושתו, וצריכה לדבר ולהתפלל אליו. כי על ידי התפילה הפנימית הבאה מקירות הלב, הנפש מתעוררות משנתה, הומה ומתייחדת במלך- מלכו של עולם.
