כיוון
לרוברט וויאט יש כמה דברים שהם די בקטע ה"קודר", rock bottom, לפי דעתי, השם שלו מעיד עליו הרבה... יש תחושה של צלילה לעומק של עולם שקט, מיסתורי ואיטי עם הרבה יצורים צבעוניים מוזרים בכל מיני צורות... כמו כן גם האלבומים: dondestan ו cucooland החדש, גם הם מכניסים אותך למצב של צלילה מסויימת... בכלל, רוברט וויאט משתמש הרבה במשחק בתחושות האלה, משהו עם הכלי נשיפה המעוותים שלו שנשמעים כמו איזה חית פרא פצועה שזועקת מתוך יער אפל... מהפנט כזה... גורם לך להרגיש חוסר שליטה מסויים, כאילו משהו קשה קורה, והוא קורה בצורה יפה מאוד... אולי זה רק אני, אבל בummagumma של פינק פלויד יש משהו מאוד קודר לדעתי, אולי אני מערבבת בין קודר למיסתורי, אבל ummagumma הוא ללא ספק יותר "אפל" מ the darkside of the moon...
לרוברט וויאט יש כמה דברים שהם די בקטע ה"קודר", rock bottom, לפי דעתי, השם שלו מעיד עליו הרבה... יש תחושה של צלילה לעומק של עולם שקט, מיסתורי ואיטי עם הרבה יצורים צבעוניים מוזרים בכל מיני צורות... כמו כן גם האלבומים: dondestan ו cucooland החדש, גם הם מכניסים אותך למצב של צלילה מסויימת... בכלל, רוברט וויאט משתמש הרבה במשחק בתחושות האלה, משהו עם הכלי נשיפה המעוותים שלו שנשמעים כמו איזה חית פרא פצועה שזועקת מתוך יער אפל... מהפנט כזה... גורם לך להרגיש חוסר שליטה מסויים, כאילו משהו קשה קורה, והוא קורה בצורה יפה מאוד... אולי זה רק אני, אבל בummagumma של פינק פלויד יש משהו מאוד קודר לדעתי, אולי אני מערבבת בין קודר למיסתורי, אבל ummagumma הוא ללא ספק יותר "אפל" מ the darkside of the moon...