bennyfromabba
New member
מחפש הארה
שלום. לפני מספר ימים, בעקבות פגיעה קשה שחוללה ידועתי בציבור לרכבה של אמי (פתחה את הדלת תוך שאוטובוס עובר והדלת נתלשה), כדי להמנע מתשלום על הנזק היא החליטה לקחת את בתנו בת ה-שנתיים ו-8 חודשיים ולקבוע שבזאת היא מסיימת את יחסה איתי ואת יחסי עם הילדה. במשך 6 השנים שאנחנו ביחד סבלתי מאלימות מילולית קשה מידי, אלימות מילולית שגם הילדה נחשפה אלי. ובכל זאת, בחרתי להמשיך להשאר בבית, כדי להמשיך להיות בקשר יומיומי עם הילדה. בדר"כ היא מטפלת בילדה יפה מאוד והיא קשורה אליה היטב. יחד עם זאת, יש לה נטיה להתפרצויות זעם קיצוניות שהיו גורמות לי חלחלה כשהיו מופנות כלפי הילדה. היא נוטה לנקוט במילים מעליבות ולאיים. בסך הכל, אני חושב שיש טוב בזה שאיננו חיים ביחד והילדה איננה חשופה לצעקות שלה כלפי. בתקופה האחרונה הילדה החלה להגיד "אבא ילד רע" מרוב שהצעקות היו תכופות. שני דברים בכל זאת מציקים לי: 1. הייתי מאוד קרוב לילדה מלידתה ובחודשים הראשונים למעשה הייתי ההורה המתפקד היחיד שלה, כשהאם סבלה מדיכאון שלאחר לידה (לפי הבנתי). מאז, מידי יום הקדשתי לה שעות. אני הייתי זה שעושה לה אמבטיה לפני השינה ומשכיב אותה לישון. קשה לי מאוד לקבל את הפרידה החדה ממנה, ללא התייעצות, ללא חלוקה מוסכמת של ימי משמורת. היא החליטה שאראה את הילדה פעמיים בשבוע, ללא שתשן אצלי ופעם אחת בסוף שבוע, כשהיא מביאה אותי מאוחר בלילה והיא ישנה אצלי ונמצאת אצלי עד הצהריים למחרת. אין לי אפשרות לדבר איתה, מאחר שכל דיבור שלי מתפרש בעיניה כקללה (היא אומרת שהקול שלי מזכיר לה את כל השנים ש"בזבזה עלי") והיא מגיבה בחריפות. 2. אני חושש כיצד הפרידה ממני תשפיע על הילדה. היא עדיין איננה מבינה שהוריה אינם ביחד. כשאני מוסר אותה לאמה היא אומרת "אני הולכת לטיול עם אמא". היא מתייחסת לבית שלי, הבית בו ישנה עד לפני כמה ימים כ"הביתה" ואיננה מבינה שלמעשה הבית הקבוע שלה הוא בית הסבתא. היא אף שאלה אותי "אבא, אתה אוהב אותי?" שאלה שהיא מעולם לא שאלה כשהיינו ביחד. אינני רואה כיצד היא יכולה לקבל את זה כשהדמות הדומיננטית בחייה כמעט שאיננה קיימת. נוסך לך, היא הייתה מרבה לקרוא "רק לאבא" כשאמה הייתה מפגינה כלפיה יחס קשה וכעת אין לה למי לקרוא. הדברים האלה מאוד מעציבים ומטרידים אותי ואני חושש שחלקם הגדול לא יכול לקבל מענה בבית המשפט.
שלום. לפני מספר ימים, בעקבות פגיעה קשה שחוללה ידועתי בציבור לרכבה של אמי (פתחה את הדלת תוך שאוטובוס עובר והדלת נתלשה), כדי להמנע מתשלום על הנזק היא החליטה לקחת את בתנו בת ה-שנתיים ו-8 חודשיים ולקבוע שבזאת היא מסיימת את יחסה איתי ואת יחסי עם הילדה. במשך 6 השנים שאנחנו ביחד סבלתי מאלימות מילולית קשה מידי, אלימות מילולית שגם הילדה נחשפה אלי. ובכל זאת, בחרתי להמשיך להשאר בבית, כדי להמשיך להיות בקשר יומיומי עם הילדה. בדר"כ היא מטפלת בילדה יפה מאוד והיא קשורה אליה היטב. יחד עם זאת, יש לה נטיה להתפרצויות זעם קיצוניות שהיו גורמות לי חלחלה כשהיו מופנות כלפי הילדה. היא נוטה לנקוט במילים מעליבות ולאיים. בסך הכל, אני חושב שיש טוב בזה שאיננו חיים ביחד והילדה איננה חשופה לצעקות שלה כלפי. בתקופה האחרונה הילדה החלה להגיד "אבא ילד רע" מרוב שהצעקות היו תכופות. שני דברים בכל זאת מציקים לי: 1. הייתי מאוד קרוב לילדה מלידתה ובחודשים הראשונים למעשה הייתי ההורה המתפקד היחיד שלה, כשהאם סבלה מדיכאון שלאחר לידה (לפי הבנתי). מאז, מידי יום הקדשתי לה שעות. אני הייתי זה שעושה לה אמבטיה לפני השינה ומשכיב אותה לישון. קשה לי מאוד לקבל את הפרידה החדה ממנה, ללא התייעצות, ללא חלוקה מוסכמת של ימי משמורת. היא החליטה שאראה את הילדה פעמיים בשבוע, ללא שתשן אצלי ופעם אחת בסוף שבוע, כשהיא מביאה אותי מאוחר בלילה והיא ישנה אצלי ונמצאת אצלי עד הצהריים למחרת. אין לי אפשרות לדבר איתה, מאחר שכל דיבור שלי מתפרש בעיניה כקללה (היא אומרת שהקול שלי מזכיר לה את כל השנים ש"בזבזה עלי") והיא מגיבה בחריפות. 2. אני חושש כיצד הפרידה ממני תשפיע על הילדה. היא עדיין איננה מבינה שהוריה אינם ביחד. כשאני מוסר אותה לאמה היא אומרת "אני הולכת לטיול עם אמא". היא מתייחסת לבית שלי, הבית בו ישנה עד לפני כמה ימים כ"הביתה" ואיננה מבינה שלמעשה הבית הקבוע שלה הוא בית הסבתא. היא אף שאלה אותי "אבא, אתה אוהב אותי?" שאלה שהיא מעולם לא שאלה כשהיינו ביחד. אינני רואה כיצד היא יכולה לקבל את זה כשהדמות הדומיננטית בחייה כמעט שאיננה קיימת. נוסך לך, היא הייתה מרבה לקרוא "רק לאבא" כשאמה הייתה מפגינה כלפיה יחס קשה וכעת אין לה למי לקרוא. הדברים האלה מאוד מעציבים ומטרידים אותי ואני חושש שחלקם הגדול לא יכול לקבל מענה בבית המשפט.