המילים
עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות. עוד אצניח אליך ידים. עוד אומר לך את כל המילים הטובות, שישנן, שישנן עדיין. כי ביתך העני כה חשך לעת ליל ועצוב בו ודאי לאין סוף. וחיי שכרעו בלי הגיע אליך, הוסגרו לחוצות ולתוף. אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה. את פולחת כזכר נשכח. הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה, הדממה הזאת היא שלך. נתן אלתרמן
