אז הנה... המכתב../images/Emo10.gif
לבודה, מלשונו של שוטה מנוסה שוודאי מעדיף להיות מתלונן מסורס, אינפנטילי. את המכתב הזה די קל להבין. כל האזהרות מ-101 הכיוונים של הפאנק רוק במהלך השנים, מאז היכרותי הראשונית עם - בוא נאמר - המוסר הכרוך בעצמאות ובבחירת הקהילה שלך, הוכחו כנכונות מאוד. כבר שנים רבות לא חשתי בהתרגשות שבהקשבה למוזיקה וביצירתה, כמו גם בקריאה ובכתיבה. אני מרגיש אשם במידה שאני לא יכול לתאר במלים בגלל הדברים האלה. למשל, כשאנחנו מאחורי הקלעים והאורות כבים ושאגת הקהל האדירה מתחילה, זה לא משפיע עלי באופן שזה השפיע על פרדי מרקורי, שנראה כי הוא אוהב, מתענג על האהבה וההערצה של הקהל, שזה דבר שאני לגמרי מעריץ ומקנא בו בגללו. העובדה היא שאני לא יכול לשטות בך, באף אחד מכם. זה פשוט לא הוגן כלפיך או כלפי. הפשע הגרוע ביותר שאני יכול לחשוב עליו יהיה לסחוב אנשים על ידי זיוף והעמדת פנים שאני נהנה במאה אחוז. לפעמים אני מרגיש שאני צריך שיהיה לי מין שעון שייתן לי אגרוף בזמן, בכל פעם לפני שאני עולה לבמה. ניסיתי כל מה שביכולתי להעריך את זה (ואני מעריך, אלוהים מאמין לי שאני מעריך, אבל זה לא מספיק). אני מוקיר את העובדה שאני ואנחנו השפענו ובידרנו הרבה אנשים. אני חייב להיות אחד מהנרקיסיסטים האלה שמעריכים דברים רק כאשר הם אינם. אני רגיש מדי. אני צריך להיות מעט רדום על מנת להשיב את ההתלהבות שהיתה לי פעם כילד. בשלושת סיבובי ההופעות שהיו לנו הערכתי יותר את כל האנשיםשהכרתי באופן אישי וכמעריצים של המוזיקה שלנו, אבל עדיין איני יכול להתגבר על התסכול, על האשמה ועל האמפתיה שאני רוכש לכולם. יש טוב בכל אחד מאיתנו ואני חושב שאני פשוט אוהב אנשים יותר מדי, אוהב כל כך שזה עושה אותי יותר מדי עצוב, לעזאזל. העצוב מעט רגיש, לא מעריך, מזל דגים, בן אדם. למה אתה לא נהנה מזה וזהו? אני לא יודע! יש לי אשה אלילה שמרעיפה עלי אמביציה ואמפתיה ובת שמזכירה לי יותר מדי את מי שהייתי, מלאת אהבה ושמחה, מנשקת כל אדם שהיא פוגשת משום שכולם טובים ולא יפגעו בה. וזה מפחיד אותי כל כך עד שאני בקושי יכול לתפקד. איני יכול לשאת את המחשבה שפרנסס תיהפך לאומללה, סובלת מהרס עצמי, רוקרית מוות שאני בעצמי הפכתי להיות. היה לי טוב ואני מודה על כך, אבל מאז גיל שבע הפכתי להיות שונא כל בני האדם באופן כללי. רק משום שנראה שכל כך קל לאנשים להסתדר ולהיות אמפתיים. רק משום שאני אוהב ומצטער יותר מדי בשביל אנשים, כנראה. תודה לכולכם מבור הבערה שלי, בטני מתהפכת ממכתביכם ודאגתכם במהלך השנים שעברו. אני יותר מדי מעורער, מצוברח, תינוק! אין לי את הלהט יותר, אז זכרו, טוב יותר להישרף מאשר להתפוגג. שלום, אהבה, אמפתיה, קורט רוביין פרנסס וקורטני, אני אהיה על המזבח שלכן. בבקשה המשיכי הלאה קורטני, בשביל פרנסס. בשביל חייה, שיהיו כל כך הרבה יותר שמחים בלעדיי. אני אוהב אותך, אני אוהב אותך! ------------------------------------- קורט קוביין התאבד ב4 במאי 1994. בודה הוא חבר דמיוני שהמציא קוביין בילדותו
