מחפשת רעיונות

[agur]

מחפשת רעיונות

מה עושים עם כל העבודות שהם מביאים מהגן? מאוד קשה לי לזרוק חלק מהציורים והעבודות, ומצד שני התיק שייעדתי לכך מפוצץ!!! למישהו יש רעיון?

 

[עירית ל]

אני זורקת

חלק באמת יפה בעיני, אז אני שומרת. ציורים בצבעי מים אני גם לרב שומרת וחלק מעבודות היצירה וההדבקות. אבל ציורים בטושים וצבעים הוא מייצר בכמויות אדירות בבית ובגן ואז בלי סנטימנטים זה נזרק. דרך אגב, לדעתי בגן של בני מראש מסננים ולא הכל מגיע הביתה.

 

[לאה_מ]

גם אני זורקת חלק.

יש ציורים שלא מעוררים בי התרגשות (למשל, דף עם שני קווים בצבע - התרגשתי כשזה היה בפעם הראשונה, אבל עכשיו זה לא ממש מרגש אותי), ובאמת אין לי מקום לשמור את כל הציורים והעבודות של 3 ילדים (ומה עם ההדבקות המפלצתיות של 3 קרטונים של קורנפלקס עם קרטון ביצים, קופסת נס קפה וחמישה גלילים ריקים של ניר טואלט???

). יש לי תיקיה לכל ילד, ואני שומרת עבודות נבחרות. אם יש המון דברים שנראים לך נבחרים, תשאירי בינתיים ותסתכלי על זה שוב בעוד שנה-שנתיים

 

[לאה_מ]

אפשרות אחרת ../images/Emo8.gif

לקנות מקום אחסון בבית הארכיב ולהעביר לשם פעם בשנה את שמונת הארגזים עם העבודות מאותה שנה...

 

[agur]

איך לא חשבתי על זה קודם../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif../images/Emo140.gif

 

[Shellylove]

לתת מתנה לסבתות ../images/Emo3.gif

טוב, לא להפיל עליהן הכל, אבל חלק כן. ואפשר גם להביא לחברים, משפחה - כמתנה לחג/יום הולדת מהילדה.

 

[ליאת +]

שמעתי על מישהי שמצלמת ומעבירה

למחשב את יצירות הפאר של בתה. טוב לבעלי זמן פנוי. כשאני אתפנה למיין את הערמה המתגבהת של ציורים (מייד אחרי שאני אסדר את התמונות באלבום

) אז נשמור ציור שניים מכל שלב בהתפתחות. אני אזרוק את כל מה שהוא תלת מימדי (הדבקות של חתיכות קלקר על קרטונים) או עושה לי צמרמורת (ציורי גיר על קרטונים שחורים

).

 

[dorit0]

אני מצלמת במצלמה דיגיטלית

את העבודות הגדולת שקשה לשמור. את הקטנות, עוד אין לי הרבה, אז זה לא חכמה, אבל יהיה לי קשה לזרוק.

 

[דליה.ד]

אני שומרת רק את התיק של סוף השנה

כל השאר עף לפח ללא נקיפות מצפון. יש לי חמישה ילדים ואין לי מקום לכל הזבל (כן, זבל, לא כל קשקוש הוא יצירת אמנות).

 

[dorit0]

הערה קטנה

לא כל קשקוש הוא יצירת אומנות, אבל, העבודות שהילדים עושים הן לא זבל. קצת קשה לי לקרוא מה שכתבת, מאחר ואני רואה בעבודות של הילדים חלק מהם, ומאחר וכך - משהו שיש להתיחס אליו בכבוד, כמו שאני מתיחסת לילדות שלי בכבוד. זה אחרת מלזרוק חלק מהעבודות בגלל בעיית חוסר מקום, תוך בחירה ותוך התחשבות בתגובת הילד. כדאי לחשוב איזה מסר הילד קולט מהמעשה הזה של סינון עבודות: מה שעשיתי הוא זבל ולא שווה את המאמץ וההנאה הכרוכה בעשייתו, או מסר אחר: מה שאני עושה הוא בעל משמעות. אי לכך, כנראה שאני אדם בעל משמעות. עבודתי מוערכת, ובכך אני מקבל משוב חיובי ותמיכה ביכולת שלי ובהנאה שלי מהעשייה. חלק לא נשמר כי אין מקום, אבל חלק כן!

 

[לאה_מ]

אני מסכימה עם דורית, ויש שיר מקסים

(שכחתי של מי, סליחה, אבל אני אנסה לבדוק בבית) שמדבר על ילד שצייר ציור והראה לאמא והיא אמרה מקסים ותלתה על המקרר, אבל בערב הוא ראה את הציור שלו בפח...

 

[vered4]

שמחת היצירה

הרבה פעמים ילד מאוד נהנה מהיצירה, מהקשקוש והשרבוט, ניסיונות הצביעה וכו´, הרבה יותר מאשר מהעבודה המוגמרת. הילד עצמו- לא מתייחס אחר כך לדף המצויר כמשהו בעל ערך. אז אפשר להפריד בין ציורים שחשובים לילד, לבין כאלה שלא. (ואפשר לראות את זה בהתיחסות שלו אליהם).

 

[**סיגל**]

נכון, וגם - בגילאים הצעירים

ה"עבודות" הן בכלל התנסות של הילדים עם חומרים שונים. הם לא ´עובדים´ עם גירי שעווה כדי שישאר סימן על הדף - הם פשוט מתנסים איתם ובינתיים לומדים גבולות (הדף), כך שאין לציורים ממש משמעות בעיני הקטנים. הם מתיחסים אליהם בדיוק כמו שהם רואים אותנו מתיחסים....

 

[dorit0]

אני מסכימה במובן מסוים

הם מתנסים, נהנים מהעבודה, אנחנו מיחסים את המשמעות לציור הגמור, בגלל זה נכון להשקיע מחשבה במיון, ולא ההפך.

 

[דסי אשר]

דורית, אני אספתי מחברות מכל שנה...

הי, אני אספתי, עבור עצמי- וזז הנקודה האמיתית, לדעתי- מחברות של הילדה מכל כתה- כדי להשאר עם הזכרון של ההתפתחות. דליה מגדלת חמישה ילדים, בבודאי עם הילד הראשון הייתה הרבה יותר נרגשת. עם הילדים הבאים- רואים שאין ל"יצירות סוף" ואי אפשר לשמר את כולן. אני חושבת, כבת משק לשעבר, שזו השפה של דליה, להעביר את עמדותיה כלפי המושג "הרבה" שלא מעורר התרגשות אצל הילד אחרי שנעשה. נכון, מסכימה עם זו שכתבה שהם מייחסים חשיבות לתהליך, להנאה מהתהליך, ולא לאורך זמן מהתוצאה. אנחנו, שבאים אחרי הצהריים, מתפעלים מהתוצאה. ביתי , אפילו שהנה כבר גדולה מאד- עדיין לא יכולה להבין, מדוע שמרתי מחברות מכל כתה. זו הסטוריה עבורי- ההסטוירה וההתפתחות של ביתי. דסי

 

[ימימה]

מתנה לסבתות - זה באמת מה שעשיתי

ולדודים ולכל מי שאוהבים. אחרי מיון ראשוני שלי, שעליו היא לא יודעת, (בכל זאת, יש כמות מסחרית של יצירות) היא בוחרת מה היא רוצה לתת לכל אחד (עיסוק לאחה"צ שלם), ואני מוסיפה הערה ל"זוכים המאושרים", שממש לא חייבים לשמור את היצירות אחרי שאומרים תודה. למעשה, הן ממש לא מענינות אותה חמש דקות אחרי הנתינה. ושלא כמו הדודה רבקה, שבודקת עם הואזה המחרידה שהביאה לכם לפסח שעבר עדיין ניצבת במקום של כבוד בסלון, היא גם לא באה לבדוק מה סבתא עשתה עם הציורים שלה. הנתינה (והמיון, וההתעסקות בציורים) הם מה שחשובים לה. למעשה, גם אם הייתי זורקת את כולם בלי להגיד כלום, היא לא היתה שמה לב, רק לי קצת חבל, אז אני נותנת למישהו אחר לעשות את העבודה השחורה...

 

[אמא של יובל ה]

מה שאני עשיתי

הכנתי קלסר ובו חלק מהציורים שהגיעו מהגן. את העבודות הגדולות שמרנו תקופה מסוימת בחדר הילדים ואחר כך הן "נעלמו" מהבית. (אי אפשר לשמור הכל במיוחד כאשר יש יותר מילד אחד בגן).

 

[אמא של ים]

אני שומרת יצירות שמייצגות תקופות

לבת שלי היו כל מיני תקופות שבהן היו לה עבודות אופייניות, אלו שמורות וגם דברים שמצאו חן בעיני במיוחד. אצלי יש שלבים לזריקה - כשזה מגיע הביתה זה נתלה על המקרר ותולה שם עד שמגיעות עבודות חדשות. אז העבודה עולה לשבת על המקרר, לבדוק שהילדה לא קשורה אליה באופן מיוחד (לפעמים אחרי יומיים היא הייתה מתעניינת איפה העבודה וזה היה מאוד יעיל מיד להגיש לה אותה). אם אחרי שבוע בערך לא נדרשה העבודה, זרקתי או אפסנתי בתיקיה, כאמור - אם זה ייצג תקופה או מצא חן בעיני במיוחד.

 

[Kalla]

בני כבר בכיתה ג´

בערך בשנה הראשונה בגן שמרנו את כל העבודות ואח"כ בגלל חוסר מקום ובגלל שבאמת לא כל קשקוש שווה שמירה החלטנו לסנן. אז מדי פעם ביקשתי מהבן שיעבור על יצירותיו ויבחר את אלה שלדעתו שווה לשמור ואת כל היתר זרקנו. בהתחלה הוא רצה לשמור די הרבה אך בהדרגה שיקול הדעת שלו התפתח והוא באמת התחיל לשמור רק את העבודות היפות ביותר. לא חושבת שהייתי מרגישה בנוח להשמיד את עבודותיו ללא ידיעתו ואישורו.

 

[נעה גל]

אנחנו לפעמים משתמשים בציורים

לעטיפת מתנות. יוצאות עטיפות מאוד יפות. חוץ מזה, אני גם זורקת הרבה. ציורים עומדים אצלנו במקום מסוים בספריה ואחרי כמה שבועות שאני רואה שלא מתעסקים איתם יותר והם לא נתלים על המקרר או על לוח הציורים, אני זורקת.