מחפשת עידוד...

מחפשת עידוד...

שלום. אני בת 35 וגרה מזה חודשיים עם בן הזוג שלי (שהוא גרוש+2). אנחנו יחיד כבר שנתיים. עד שעברנו לגור יחד היו הרבה עליות ומורדות. אנחנו - בכלל - אלופי דרמה, שנינו, וטמפרמנטים מאד. בשנה + שהיינו יחד בטרם עברנו לגור נפרדנו וחזרנו פעמיים ( פעם ביוזמתי ופעם ביוזמתו, כל פעם מי שנפרד - התחרט וחזר). הוא לא קל ויש לו נטייה להיות בוטה מאד. מאז שאנחנו גרים יחד - כל כמה זמן מתעורר ריב גדול - בעיקר בשל הבוטות שלו...הוא למשל טוען חזור וטעון שהוא עושה הכל בבית ( מה שממש לא נכון) וכל זה, בדרך כלל דווקא ביום שהכל ממש טוב ורומנטי - כאילו יש לו איזה יצר הרס עצמי... יש לי ידידים שטוענים שצריך לעזוב הכל... אני מרגישה שאין לי כוח לפרק עכשיו ושדווקא התקופה הזו שאנחנו רק כמה חודשים יחד בבית היא תקופת הסתגלות .. לא יודעת... לעתים אני אוהבת מאד - לעתים בכלל לא... אתמול היה לנו ריב קשה - זאת אומרת הוא דיבר לא יפה - אני נפגעתי... אבל בערב - הוא חיבק חיבוק עז וטוב כזה והתנצל מאד... הוא טוב בלהתנצל... יש גם קטע שאם אני אומרת שנמאס לי הוא נכנס למגננה ואומר - טוב אז תלכי - אולי מגיע לך מישהו יותר טוב.. אין לי כוחות וככה... ואני יודעת, מהכרות איתו - שזה לא משום שהוא לא נלחם אלא משום שהוא מתגונן... מה דעתכם?
 

seeyou

New member
תקופת הסתגלות ?../images/Emo8.gif

מה דעתי? לא קל להתחיל את החיים בגיל 35 עם גבר +2 על בסיס חלומות של גיל 18+! את בחרת בו בגלל אילוצים בשטח ולא "אהבה"... גם מצידו זאת יותר "עיסקה" מאשר מערכת יחסים - זוגיות לשם גידול ילדים והזדקנות ביחד(יד ביד) נכון לא קל לך לקום וללכת ולהתחיל מהתחלה מצד שני אני לא צופה שינוי מקצה לקצה ביחס שלו אליך ב-20 השנים הקרובים אז אם יש זמן....יתכן שיהיו גם ניסים... פתגם ישן אומר במקום חברה לא טובה יותר טוב לבד.... ברור שלכול מצב יש +/-..............
 
לא ממש מסכימה

לא היו לי מעולם חלומות של גיל 18... אנחנו אוהבים מאד, והקשר מורכב בשל הגיל והמצב של כל אחד. כל מערכת יחסים היא עיסקה...ואצלינו בחרנו להיות יחד - ועובדה שאנחנו חוזרים כל הזמן... אני מאמינה בשינויים בבני אדם...מדוע אתה פסימי . ???
 

seeyou

New member
מדוע אני פסימי . ???-../images/Emo22.gif

לפני שעניתי לך עברתי פעם שלישית על מכתב המקורי... רק כמה דוגמאות... עד שעברנו לגור יחד היו הרבה עליות ומורדות אנחנו - בכלל - אלופי דרמה, שנינו, וטמפרמנטים מאד. בשנה + שהיינו יחד בטרם עברנו לגור נפרדנו וחזרנו פעמיים .... מי שנפרד - התחרט וחזר . הוא לא קל ויש לו נטייה להיות בוטה מאד . מאז שאנחנו גרים יחד - כל כמה זמן מתעורר ריב גדול ... יש לו איזה יצר הרס עצמי... ...יש לי ידידים שטוענים שצריך לעזוב הכל ... אני מרגישה שאין לי כוח(??!!) לפרק עכשיו .. לא יודעת... לעתים אני אוהבת מאד - לעתים בכלל לא... יש גם קטע שאם אני אומרת שנמאס לי הוא נכנס למגננה ואומר - טוב אז תלכי -... ......... ........... אז איפה האור בקצה המנהרה?
 
האמונה ? הנה היא כאן...

האור בקצה המנהרה הוא מעצם העובדה שדרך כל הדרמות והמשברים - שנינו עדיין כאן - מתקשרים ומנסים... לפרק זה לעתים הפתרון הקל, לא ?
 

seeyou

New member
../images/Emo140.gif-עם אמונה שבלב אפשר הכול!

באמת אני מעריך אותך על הרצון ליצור מסגרת חיים משותפים טובה לשני הצדדים! בהצלחה! Keep smiling יוסי
 
דרמה

ציינת כי שניכם "אלופי דרמות". אני משערת כי היה מעניין עבורך לבדוק מה חלקך בדרמות האלה ולמה הן נחוצות לך. אני מבינה כי ההסתגלות קשה לשניכם והאינטימיות שונה כאשר חיים יחד ויתכן ולשניכם קשה להסתגל למצב החדש וכל אחד מגיב מההגנות המוכרות לו. דרכך הוא נשמע כמישהוא המפחד להינטש ולכן הוא "מתפטר לפני שיפוטר" דרך הדרמות שהוא מיצר וכל איום שלך בנטישה אותו רק מעודד את ההגנות הישנות. אני משערת שבדיקה שלך את עצמך ואת מוכנותך לקשר הזה תועיל.
 
דרמה

אורנה, תודה על מכתבך. כן, הוא סובל מפחד נטישה עצום - לא ציינתי שהוא סוחב באמתחתו אימוץ מינקותו - (הוא המאומץ) וגודל על ידי זוג הורים שאיבדו כל אחד משפחה בשואה...פחד הנטישה הוא גורם רציני פה, וכן, הוא בהחלט מפחד - ולכן כשעולה העניין - הוא תמיד מעביר את הכדור אלי...שאני אחליט... הדרמות אצלי הן דרך לאשש את החרדות שלי...לקח לי כמה שנים בטיפול להבין את זה...או שהן נועדו ליצור NOISE מסויים... אני מניחה גם שרגישות היתר שלי באה מהמקום שמייצר דרמות - ואילו בוטות היתר שלו באה מהמקום שבוחן את מי שמולו... הוא בעצמו טוען שרמת יכולת הספיגה שלי אותו מפתיעה אותו מחדש ( אני עם סף ספיגה גבוה יחסית). למדתי לאט לאט ששיחות רציניות צריך לעשות בעיתות רגיעה ולא בשלהי ריב - כשכל אחד מאיתנו ב'עידנא ד-ריתחא' שלו ומעורר מייד את כל ההגנות הישנות שלו... בסך הכל טוב לנו יחד - ואני דווקא רואה (להבדיל ממי שענה לי בתגובה הקודמת) שזה שאנחנו חוזרים כל פעם - זה כי מעל הכל קיימת אהבה בינינו. לי לא קל, כי אף אחד לא מכין אותנו לקשיים בחיים זוגיים...בסרטים הכל ורוד... אני מודה לך על ההקשבה...
 

s h o o s h a

New member
ריענון ודעה

לפני כחצי שנה נפרדת מחברך בקול סערה רמה (ראי סיפורך בפורום פרק שני) וזאת על הרקע של רצונך בזוגיות מלאה ואי רצונו בכך מאידך. הווה אומר - התניית המשך היחסים : או חיים משותפים כזוג לכל דבר או כל אחד לדרכו. ואז, לפני חצי שנה, בכאב עצום, בישרת על הפרדה והכאב העצום שאת חשה. לא יודעת מה קרה מאז ועד היום אבל את מספרת שאתם כבר חודשיים יחד. מניחה שזה מתוך החלטה משותפת לעשות את הצעד ומתוך רצון אמיתי שלו ואהבה אמיתית שלו אליך לנסות ו"למסד" את הקשר ביניכם. אלא מאי? רצונות לחוד ומעשים לחוד. פחד - שמעת עליו? האם ייתכן שחברך פוחד כרגע ממחויבות כזו או אחרת? ולמרות שהחליט לחיות אתך יש בו תחושות של טעות נוראית שעשה והוא פוחד אפילו להודות בה בפני עצמו, לא כל שכן בפניך (מה שאת קוראת לו הגנות/מגננות אני רואה כפחד). לדעתי, אם מדובר בחצי שנה שבין פרדה וחזרה, חזרה אשר בכללם מגורים משותפים, הקשר הזה הוא כמו חבל דק עליו מהלכים להטוטנים. אלא שהם מאומנים לא ליפול ממנו (ובמקרה הגרוע, קשורים ברתמת ביטחון למנוע חבטה בקרקע) ואילו אתם שניכם ממש חובבנים (סליחה מראש, מקווה שהכוונה מובנת) ואם לא תשכילו ללמוד את רזי הצעידה על החבל, שיווי משקל, רשת ביטחון וכל מה שנדרש כדי להלך בבטחה על החבל, מהר מאד תמצאו את עצמכם על הקרשים. שבו ודברו כל אחד על כאביו ומצוקותיו וראו לאן זה יוביל ובכל מקרה - אל תובילו אחד את השני להרס עצמי ואל תכאיבו לא זו הדרך, לא זו השיטה בהצלחה
 
תשובה

תודה, שושה...אבל בואי אתקן את הפרטים. הפרידה היתה בפברואר. הוא חזר באפריל. נכנסנו לתקופת ניסיון (מבחינתי לפחות) ורק ביולי החלטנו לעבור לגור יחד. אני גם חששתי שהמיגננות הללו באו מפחד - ושהוא חושש שעשה טעות דיברנו על זה הרבה...והוא בסדר עם המגורים - וזה לא פחד ממחויבות, לא, זה פחד נטישה גדול מאד. אנחנו מתקשרים ומדברים...כל הזמן. אני מקווה לטוב...למרות שהבוקר למשל היה קטע עם הילדים שלו - שכבר אצלינו זה היום החמישי ואני קצת משתגעת מזה (אובדן פרטיות וכו) ונראה לי שגם הוא...כי למשל...מי שזוכר את הסיפור שלי מלפני חצי שנה - סיםפרתי אז שיש לו שינה קלה מאד ואני אסטמטית - ומחרחרת בלילות...אבל פתרנו את הבעיה ויש לנו חדר נוסף עם מיטת אורחים - ואז אם מי מאיתנו חש בלילה שהוא (או היא9 לא יכולים להירדם...הוא פורש לחדר השני ומתאחדים לקראת הבוקר. הלילה ישנו יחד ובכיף כל הלילה - וכנראה שבבוקר אני נחרתי מאד חזק (אני מצוננת להפליא) והוא ניסה להעיר אותי ולא הצליח אז יצא, אבל מה - הילדים שלו הם אלה שבחדר השני - טוב אז הוא הלך לסלון - וכנראה שבשלב כלשהוא הם התעוררו והדליקו טלוויזיה בקולי קולות - אז הואהלך לישון בחדר השני. הם ברוך השם מאד פעילים וחסרי כל רסן וכל הזמן העירו אותו. נכנסתי אליו לשאול אם הוא בסדר - הוא אמר שנוח לו שם ושאניח לו. הנחתי לו...אבל עכשיו אני מוקפת חרדות..שאולי יכעס עלי...למרות שזה לגמרי קטע שלי... החרדות... סך הכל - שושה....גם אני מלאה חרדות ולפעמים לא שותקת במקומות שהשתיקה יפה להם כי אולי גם אני מעוררת דרמות?
 

adam33

New member
מרגיש

אני מרגיש שאני מאמין לו ומצד שני גם מאמין לך הכיצד שניכם נמצאים כל אחד במשבצת אחרת הוא עושה מנקה מפרגן ואוהב ואת כנל הבעיה ששניכם מרגישים שבעצם זה טוב ונכון מה שבן הזוג עושה אבל בעצם את רוצים משהו אחר ממנו יכול להיות שאת אוהבת שהוא מנקה ועוזר אבל את משתגעת כשהוא אומר למשל שהוא יודע הכל ומצד שני הוא אוהב אותך ועושה המון אבל רוצה ממך שלשם שינוי את תגיעי אליו בלילה ותקקימי יחסים איתו ולא שהוא יבקש ממך כל פעם אז תלוי היכן כל אחד מביט וחשוב לו ולכן שניכם צריכים לדבר אבל בצורה שונה לכתוב באמת מה שמפריע לכם ולומר את זה לבן זוג ויכול להיות שכל אחד מכם יגיד לבן זוגו " מה? אתה מתעצבן מזה? " אבל בעצם זה כלום וזה שטויות תביט על הדברים האחרים" זה הסוד שלפעמים מה שלנו לכאורה ניראה הכי זניח אצל השני זה דבר מאוד חשוב ועקרוני.. אז קדימה..
 
למעלה