אני יכולה לספר מה אני עשיתי.
ההתחלה היתה נורא קשה. אמנם ידעתי ספרדית על בוריה והחזקתי בדרכון גרמני, אבל במדריד לא הכרתי אף אחד. הבאתי אתי מהארץ את החסכונות שהיו לי- כ-10.000 יורו- והשתמשתי מתוכם ב-4.000 כדי לרכוש מכונית יד שניה. בהתחלה גרתי אצל מכר שעבדתי בחנות שלו, אבל כעבור חודש הבנתי שהוא סתם מנצל אותי ועזבתי; באותו חודש הכרתי מישהו, ספרדי, שהציע לי להיות שותפה בדירה איתו, בכפר מרוחק כשעה מהעיר. הסכמתי, ובאותו כפר מצאתי עבודה זמנית כמלצרית במלון; כעבור חודשיים השתגעתי משיעמום בכפר ועברתי לדירת שותפים במדריד, אחרי שמצאתי דרך אתר האינטרנט INFOJOBS עבודה במוקד טלפוני של חברת ליסינג מקומית. עבדתי שם שנה וחצי כמעט, ובזמן הזה החלפתי כחמש דירות (עם שותפים- שזה ממש סיוט בעיניי, אפילו כשהשותפים חברים שלי; אבל ממש לא היתה ברירה כי המשכורת לא הספיקה לשכ"ד לבד). בינתיים גם הכרתי אנשים, יצרתי קשרים, והתחלתי לתת שיעורים פרטיים באנגלית. פה יש לזה הרבה דרישה, (באנגליה ודאי שלא) ואני גם מורה מוסמכת (בישראל לימדתי בבתי"ס תיכוניים) כך שאני יודעת איך ללמד. את התלמידים הראשונים מצאתי דרך תליית מודעות ברחוב, והשאר הגיעו אליי אחרי שהשם הטוב שלי התחיל לעבור מפה לאוזן... ההכנסה הנוספת הזו איפשרה לי מרחב נשימה, התחלתי לחפש דירה שכורה לבד- וכל התקופה הזו לא הפסקתי לעדכן את קורות החיים, לחפש הצעות עבודה אטרקטיביות בעיתונים ובאינטרנט, ולשלוח קו"ח לאן שרק אפשר. והנה למזלי, יומיים לאחר שמצאתי דירה חמודה עם בעל-בית נוח, מצאתי גם מקום עבודה חדש שאיפשר לי לשלב את העבודה הרשמית עם השיעורים הפרטיים כי אני עובדת בסופי שבוע ולפעמים גם במשמרות לילה, העבודה משרדית והשכר טוב יחסית. זה לא הסוף, כי כעת קיבלתי עוד הצעת עבודה בחברה גדולה אחרת, כמזכירת הנהלה. הרבההה יותר כסף, ואני כנראה אקבל את ההצעה (שגם אליה הגעתי דרך אותו אתר- INFOJOBS)..