אין לי את הלינק
של האתר שממנו שאבתי את המידע הזה,אז אני אסכם לך בקצרה את מה שכתוב שם. גם אותי עיצבן המושג הערטילאי "קצר חשמלי במוח", אז חפרתי עמוק יותר. אז ככה: המוח שלנו מורכב ממליוני נוירונים(=תאי העצב). בתוך הנוירונים,המסר מועבר בצורה חשמלית,יונים,אלקטרונים חופשיים וכו'. אבל. בין הנוירונים יש מרווחים שנקראים סינפסות,שבהם המסר בצורה כימית,ואם לדייק יותר, קיום ההעברה מווסת כימית. ז"א, יש לי מסר שעובר מנוירון א' לנויריון ב'.באמצע יש רווח. ברווח הזה יש חומרים כימיים שקובעים האם להמשיך ולהעביר את המסר לנוירון ב' או לא, באיזה קצב להעביר, וכו'. כך הם מנווטים את התנועה של המסרים במוח,כמו שוטר בצומת. לחומרים האלה קוראים נוירוטרנסמיטורים. יש כאלה שמשפעלים, ויש מעכבים (ע"ע GABA, שבטוח שמעתם עליו). וזו בדיוק הבעיה. בהתקף אפילפטי יש בעיה עם הנוירוטרנסמיטורים המעכבים, קרי,אלה שמונעים מעבר מסרים. ז"א, לתא אחד יכולים להיכנס אלפי מסרים, שיורו לו לעשות פעולות שונות. התא יתבלבל, ויתחיל לעשות "שטויות",ולהתפרע.וזה מה שגם אנחנו נראה בבן אדם, תנועות לא רצוניות ולא הגיוניות, שנובעות מתגובה של תאים לעשרות ומאות הוראות שמתקבלות. כמובן,שבהתקפים שונים,הנוירוטרנסמיטורים שאחראיים לזה הם שונים, והמנגנונים גם, אבל זה הרעיון בכללי. אם את רוצה, אני יכולה לרדת איתך לרמה יותר עמוקה, של תעלות נתרן וסידן,אבל זה ידרוש ממני כמה ימים בסיפרייה. מקווה שעזרתי, מרינה