מחפשת חומר על התעללות פיזית ונפשית

kafkaeat

New member
מחפשת חומר על התעללות פיזית ונפשית

הסתכלתי,מוזר יש פה פורום לזכויות דולפינים, לזכויות חתולים, ואין פורםו לזכויות ילדים שעברו התעללות, אנשים שעוברים התעללות נפשית בתוך המשפחה במסגרת המגמה לעמוד באור ולא בצל, לסלק את מסך הערפל ולנסות לעמת ילדים שעוברים או עברו התעללות נפשית בבית, ופיזית, שדינן לדעתי זהה, מי שכבר איננו ילד ועדין נאלץ לגור עם ההורים, המתעללים, שלא חדלים להתעלל בו גם כשהוא גדול מספיק להגן על עצמו? לאן ילכו? הביטוח הלאומי? מדובר באנשים שלמדו להיות סגורים ולהסתיר, לשקר והורגלו להאהבה מותנית, כלומר, ברגע שיספרו שהם במצוקה, יקבלו מכות ויהפכו בלתי ראויים ובלתי נאהבים- יש כזה סעיף בביטוח הלאומי? לא נראה לי שמישהו שאינו יכול לספר לחבריו הטובים שהוא חווה זוועה נוראה כזו ומסתובב ברחובות מאימה ומצער, ואין לו מקלט, לא נראה לי שאדם כזה יוכל לדבר עם עובדת סוציאלית אטומה של הביטוח הלאומי, שעיינינו בעיקר כיצד לסלק מעליו את אלה שזקוקים לביטוח, ובוודאי לביטחון. אם היה פורום לאנשים שגדלים בתוך הכאב הזה, מילדות, וכיוון שנתקעו מקצועית, כי כך קורה לילדים שחוו ילדות מזוועת, הם נאלצים להיזקק לשירותי הגג של הכלא הזה, שאמנם שם גג מעל ראשם, אבל באותה מידה, מעל ראשם מונחת החרב. קשה, קשה שבת שלום אני
 

ל ו ל י ת

New member
וואו !!!!! (תשובה ארוכה)

חשבתי שרק לי זה עובר בראש, הנושא הזה. אני מסכימה ומכירה מקרוב את רוב דברים שדיברת עליהם (מלבד הקטע של מכות פיזיות) ויצא לי להכיר אם במסגרת עבודתי ואם מהיכרות אישית (שלא מהעבודה) אנשים שעוברים בבית התעללות נפשית או מסכת סבל נפשי מהקרובים להם שאמורים לדאוג להם. אותם אנשים סובלים סותמים את הפה. אף אחד לא לימד אותם שמותר להם לדבר. החיים לימדו אותם שאין להם זכויות ושהם לפעמים נמצאים בעולם שבו אין להם הכוחות להיות עצמאיים ואין לקרובים להם את הכוחות או המוטיבציה לדחוף אותם לעצמאות. אני מאמינה שהקרובים לא פעם פועלים לא מתוך רוע אלא מתוך הרבה חוסר כוחות שלהם, חוסר מודעות לכך שאפשר לשנות את המצב של "ילד גדול בבית" חוסר טוטאלי באמונה שמצבו של בן משפחתם יכול להשתנות וחוויה ארוכת שנים ש"החיים בזבל ואין מה לעשות". קשה לי וצר לי (אלה מילים קטנות לעומת מה שאני מרגישה בתוכי) על המצב של אנשים אלה שעוברים את ההתעללות. ואת יודעת מה? בתור "אחות של" אני חושבת שלא רק הם עוברים את ההתעללות אבל משהו אצלם נשבר, בין היתר סביב ההתעללות הזו. לעיתים שואלת את עצמי איך מישהו שם למעלה בוחר - מי מאיתנו ישתגע ומי יצליח לעמוד בפרץ התקשורת המשוגעת הזו. (ולא, אני לא מנסה לומר כאן שכל מי שחולה זה דווקא בעקבות התעללות נפשית בבית. ממש לא. אני יכולה מבחינה זו לדבר רק על מה שאני מכירה מהבית שלי ומהחוויה שלי ששם זה לדעתי פרץ אולי גם מגנטיקה אבל די ברור שגם כתוצאה של תקשורת משוגעת בבית). גם אני שואלת את עצמי, והמון, מה עושים? איך בכלל עושים שעובדת סוציאלית תגיע לשם? נכון, גם אליה צריך לדבר וזה לא קל עבור אותו אדם, אבל תחשבי על זה שצריך שהיא תגיע קודם. כדי שהיא תגיע צריך לפתוח תיק וצריך שהיא תכנס הביתה ותראה באילו תנאים פיזיים ונפשיים חי אותו אדם. האם תמיד תסכים המשפחה לפתוח תיק?! האם זה לא כתם נוראי על משפחה שכזו?! למה שהם יסכימו אם הם חושבים שהם מתמודדים עם מצבו של בן משפחתם בצורה הולמת? למה שהם יסכימו שגורם זר יכנס הביתה ויציץ? והאדם הסובל מאותה התעללות, למה שיפתח את הפה? אולי הוא חושש ממה שעלול לקרות לו אחר כך בבית? אולי הוא חושש (ולעיתים בצדק) שאם יוציאו אותו מהבית (שם לפחות יש לו אולי פינה משלו, אוכל שהוא אוהב, ומצב של סטטוס קוו), יעבירו אותו למקום שבו עוד יותר ימחקו זכויותיו כאדם? אני מסכימה איתך בהרבה ממה שכתבת. כמוך (ואולי לא) איני יודעת מה אפשר לעשות. עבורי זה שמצאתי עכשיו עוד אדם שמאד עסוק בזה, מהווה קרן אור. לפחות זה לא אני לבד שחושבת על זה ומה אפשר לעשות. מעניין אותי אם גם אחרים עסוקים בזה.
 
למעלה