מחפשת הכוונה

[marryw]

מחפשת הכוונה

שלום למנהל וחברי הפורום.. אני מתלבטת עם עצמי מה יכול לעזור לי ולתת לי כלים לצאת מהתסבוכת שנכנסתי אליה. אני ובן זוגי יצאנו בחצי שנה האחרונה ממצב של חוסר עבודה בשל סיבות אשיות למצב טוב של שגשוג.. בעיקר בן זוגי שחזר לתחומו לאחר מס' שנים , כבר הינו בדרך הנכונה למעלה , הן כלכלית והן מבחינה אישית וכבר השגנו מס' מטרות שרצינו להשיג אךלמרות זאת אני , בחורה בת 26 עוד לא ממש מוצאת את עצמי במקום קבוע למרות הרצון העז להתקבע במקום עבודה, להיותמקצועית ולדעת שאני מתקתקת עניינים בצורה הכי טובה שיש.אני מרגישה שאני מסתובבת סביב נקודה ולא מגיעה לסיפוק מעבודותי .התחלתי לעבוד לפני כמה חודשים בחברה שנראתה לי מקום טוב, תפקיד שאתגר אותי והשקעתי מרץ וזמן יקר בעבודתי (התשלום לא משקף זאת ), ביקשתי ללמוד עוד ועוד ולאחר תקופה התפטרתי מסיבה שהמערכת קורסת ויש אדםשעבד בצמוד אלי שמחבל במתכוון בעבודתי ועבודת המחלקות אחרות ובלתי אפשרי לעבוד בצורה כזו.. נתתי לזה כמה צ'אנסים וניסיתי לפתור את הבעיה בדרך יצירתית תוך התיעצות עם גורמים ממונים עלי במערכת אך לשוא. הבחור מקבל גיבוי ממנהל המקום למרות שרבים מתלוננים על הצורה בו הוא עובד ,בינהם גם מנהל המחלקה הממונה עלי וכשכלוםלא עזר והגעתי לבוי סתום התפטרתי, יחד עם הבוס הישיר שלי שנתן לי גיבוי מלא..כמו כן גם היועצת הארגונית בחברה עוזבת עכשיו וגם עוד רבים וטובים..כולם מאותה סיבה. אני מפרטת את כל זה משום שאני מאשימה את עצמי ללא הרף שאולי לא היתי צריכה לקום ולעזוב, העבודה הזו ביחוד אותו בחור נכנסו לי בבטן,סיוטים בלילה ,קמה בוכה ומזיעה ..אבל אני צריכה את הכסף ועכשיו אני לא יודעת למה אני עוברת מס' ראיונות ובסוף משהו נדפק..באתי מתוך מומנטום חיובי מתוך תמיכה שאני מצליחה ומקצועית ושעשיתי את עבודתי בצורה טובה ביותר אבל למה אני נותנת לעבודה הזו כל כך הרבה משקל גם היום,סה"כ 4 חודשים בתפקיד . אני מוצאת את עצמי מפרטת בראיונות למה עזבתי ואני יודעת שלא צריך כל כך הרבה פירוט.. אבל אני מרגישה שחוקרים לי את הנשמה , למה?? איך להתמודד עם זה ??אני יודעת את האמת שלי ומה אני שווה ומה עשיתי וכו' אבל איך להציג זאת בצורה הכי עניינית ושלא יחקרו אותי מכל כיוון? אני יודעת /שיש לי נסיון וקליטה מהירה, אני יודעת מה אני שווה ומה רמת האינטליגנציה שלי אבל אני מנסה להבין איפה אני יכולה להציל את הראיונות עבודה .. למה אחרי מיונים שונים ומשונים בסוף משהו נדפק .. שלחתי את קו'ח למשרות גם הרבה פחות מצפיותי וממה שכבר עשיתי וכלום.. אין תשובה .. אני שואלת את עצמי ללא הרף איפה אני דפוקה , האם אני עד כדי כך לא בסדר?? אני משתדלת כל יום לקחת אוויר ,לחשוב חיובי , לדמיין דברים טובים ולהחזיר לעצמי את התחושה ביום שעזבתי , שיש לי גיבוי מהממונים עלי ושאני אכן טובה ומקצועית אני משתדלת לא להכנס למרה שחורה אבל מוצאת את עצמי חסרת אנרגיות וכאובה בכל הגוף. רוב עיסוקי בשנים האחרונות הוא אדמיניסטרציה ושירות ובמקביל למדתי חינוך מיוחד ולא סימתי את הלמודים לאחר תהליך שהבנתי שאיני מעונינת במקצוע זה למרות אהבתי הגדולה לילדים בעלי צרכים מיוחדים וסבלנותי וכן אני שלמה עם זה. אני מוצאת את עצמי כל הזמן מתנצלת , על למה עזבתי ולמה עשיתי וכל שאני רוצה זה למצות את הפוטנציאל שלי ..אני לא מבינה איפה א ני דופקת את הכל . יש לי בטחון עצמי אבל למרות זאת אני נראית חסרת בטחון אני מניחה בגלל עצם הדיבור המתנצל והרצון לפרט כל דבר .איך אני יכולה להיות עניינית וממוקדת יותר ?? מאיפה להתחיל?? אשמח לקבל כלים והכוונה, מרי נ.ב רציתי לפנות לפסיכולוג לקבל הכוונה אך לצערי את לי את הכסף , כמו כן כמעט נרשמתי ללימודי תעודה (בתחום אגב שאינו קשור כלל לאדמיניסטרציה) ולצערי זה שוב נדחה כי אין לי את היכולת הכלכלית

 

[רותי פסיכולוגית]

מחפשת הכוונה

מרי שלום. ממה שכתבת (ורק ממה שכתבת!) , אני מבינה את הדברים הבאים- למדת חינוך מיוחד וגילית שאת לא אוהבת את המקצוע למרות אהבתך הגדולה לילדים בעלי צרכים מיוחדים. אהבת את העבודה, רצית ללמוד והשקעת אבל התפטרת אחרי 4 חדשים. (בואי נעזוב לרגע את הבחור המציק). זה נראה, שאת מתחילה דברים אהובים ורצויים ומפסיקה אותם מסיבה זו או אחרת.ייתכן גם שהסיבה לפירוט הרב לסיבות לפיטורין שלך בראיונות עבודה קשורה בכך- למנוע מסיבה כזו או אחרת מעצמך להצליח.. את כותבת עוד, שאת נראית חסרת ביטחון ומרגישה שאת דופקת את הכל. אולי יש לך גם סיבות סוביקטיביות כלשהן להרגשה הזו שמה שקרה עם הבחור רק העצים את התחושה (הקימה בלילה וכו'). והדגיש אותה? האם את מקנאת בהצלחה של בן זוגך? קשה לי לדעת רק על פי מה שכתבת ובודאי קשה לי להתחייב ולנתח מה גורם לכך. בדקי זאת עם עצמך או עם מישהו קרוב. אני מרגישה, שוב אך ורק מתוך מה שכתבת, שישנו פער בין הצד המנתח והחושב אצלך, שיודע איך צריך להתראיין, מהו ביטחון עצמי, איך לחפש עבודה וכו' לבין צד אחר, אולי הצד הרגשי שחושש, שמתוסכל וכו'. בדקי גם את זה עם מישהו קרוב. ובהקשר אחר- ניתן לקבל סיוע בלשכה הפסיכולוגית באיזור מגוריך, השייכת לעיריה ומאפשרת ייעוץ במחירים מוזלים. עצה נוספת- הפרידי במכוון גם אם הדבר קשה בין האופן שבו כדאי לך לחפש עבודה או להתראיין לבין האמוציות שהנושא מעורר. לחיפוש עבודה ישנן דרכים שונות- חברות השמה, עיתון, אינטרנט, חברים ועוד. איך להתראיין- זה גם כן משהו שניתן ללמוד. טפלי בכך בצורה עניינית בלי קשר להתייחסות שהצעתי קודם לכן לנושא האמוציונלי הכרוך בכך. זהו, עד כאן ייעוץ און ליין... אין לי, כאמור, אפשרות לתת ייעוץ יותר מעמיק. שיהיה רק טוב, רותי אבישי- פסיכולוגית עסקית.

 

[לביאה בפעולה]

היי ../images/Emo140.gif

אני אתייחס למה שרשמת בנקודות:

בחורה בת 26 עוד לא ממש מוצאת את עצמי במקום קבוע למרות הרצון העז להתקבע במקום עבודה- היום אין מצב של מקום עבודה קבוע אלא אם כן את עובדת במקום ממשלתי. מה שחשוב זה לצבור ניסיון במקומות עבודה. ללמוד לימודים אקדמאים והרבה מזל, אינטיליגנציה ויחסי אנוש.

אני מרגישה שאני מסתובבת סביב נקודה ולא מגיעה לסיפוק מעבודותי - את צריכה לחשוב "איך לא להסתובב סביב נקודה? ומה יגרום לך לסיפוק מעבודתך?" אולי עבודה בתחום אחר? אולי לימודים אחרים? את בחורה אינטיליגנטית ויש לך יכולות, תנתבי אותן למקומות שאת רוצה. אך זאת תוכלי לעשות תוך כדי עבודה במקום שמבחינתך מראש תחליטי שהוא זמני. במהלך התקופה שתעבדי במקום הזה. תתפתחי בלימודים בניסיון וכו' ואז בשקט בלי לחץ תחפשי מקום אחר. אל תתפטרי, גם אם רע לך, לפני שאת מוצאת מקום אחר.

אני מפרטת את כל זה משום שאני מאשימה את עצמי ללא הרף שאולי לא היתי צריכה לקום ולעזוב, העבודה הזו ביחוד אותו בחור נכנסו לי בבטן,סיוטים בלילה ,קמה בוכה ומזיעה .. - את לפי דעתי אכן לא היית צריכה לעזוב כי את זקוקה לכסף. אבל אין טעם לבכות על חלב שנישפך. החלטת החלטה, תעמדי מאחוריה

אל תחשבי מה היה יכל להיות, תחשבי מה הלאה

אני בטוחה שכשיהיה לך מקום חדש תפסיקי לחשוב על המקום הקודם. אז תשנסי מותניים ותחפשי בשצף קצף ללא לאות.

. אני מוצאת את עצמי מפרטת בראיונות למה עזבתי ואני יודעת שלא צריך כל כך הרבה פירוט.. אבל אני מרגישה שחוקרים לי את הנשמה , למה?? איך להתמודד עם זה ??אני יודעת את האמת שלי ומה אני שווה ומה עשיתי וכו' אבל איך להציג זאת בצורה הכי עניינית ושלא יחקרו אותי מכל כיוון? - OK. אז את יודעת מה לא, ובכל זאת את מוצאת את עצמך אומרת דברים לא מתאימים בראיון. קודם כל את חייבת לתרגל ראיון ביבש עם בן זוגך או עם חברות. הן ישאלו אותך שאלות, את תעני להן, ואז תתקנו את מה שאמרת ביחד. ככל שתעשי יותר תירגולים, תמצאי את עצמך מיומנת יותר, תגלי תובנות חדשות ותשפרי את כושר ההתבטאות שלך המהלך ההתרגשות של ראיון עבודה. אם ישאלו אותך בראיון למה עזבת תאמרי כי החברה לקראת סגירה, והקדמת רפואה למכה כי את מחפשת מקום יציב. כך לא תצתרכי לעמוד בחקירות של למה? ואיך להתמודד?

בסוף משהו נדפק .. שלחתי את קו'ח למשרות גם הרבה פחות מצפיותי וממה שכבר עשיתי וכלום.. אין תשובה .. אני שואלת את עצמי ללא הרף איפה אני דפוקה , האם אני עד כדי כך לא בסדר?? אני משתדלת כל יום לקחת אוויר ,לחשוב חיובי , לדמיין דברים טובים ולהחזיר לעצמי את התחושה ביום שעזבתי , שיש לי גיבוי מהממונים עלי ושאני אכן טובה ומקצועית - השוק עכשיו התעורר, תשלחי את קורות החיים שלך בלי פרטים מזהים לפורום "מחפשי עבודה" והם יתנו לך טיפים כיצד לשפר אותן. תמיד בתקופות קשות של יריה אנחנו נוטים לחשוב על עצמינו מחשבות לא טובות, כי הביטחון העצמי שלנו יורד. ברגע שתעלי על המסלול הנכון, המחשבות האלו יעלמו. אני מציאה לך ללכת לסדנת יחסי אנוש, שם תקבלי פידבקים מחברי הסדנא שיעזרו לך בחיים.

מעונינת במקצוע זה למרות אהבתי הגדולה לילדים בעלי צרכים מיוחדים וסבלנותי וכן אני שלמה עם זה. אני מוצאת את עצמי כל הזמן מתנצלת , על למה עזבתי ולמה עשיתי וכל שאני רוצה זה למצות את הפוטנציאל שלי ..אני לא מבינה איפה א ני דופקת את הכל . יש לי בטחון עצמי אבל למרות זאת אני נראית חסרת בטחון אני מניחה בגלל עצם הדיבור המתנצל והרצון לפרט כל דבר .איך אני יכולה להיות עניינית וממוקדת יותר ?? מאיפה להתחיל?? - כפי שאמרתי, תירגול עם בן זוגך וחברותייך, סדנאת תקשורת/ יחסי אנוש. כל אילו יעזרו לך להשתפר.