אצלנו קצת שונה-
משכורת אחת לא מספיקה, אלא אם כן המשכורת ממש גבוהה. בגדים לובשים גם בבית, אוכלים גם בבית (כמו האוכל בבית הספר), הנסיעות הם מינוריות. ההוצאות של מבוגר שעובד- זה בד"כ בטל בשישים, מה עוד שמקום העבודה משתתף לעיתים קרובות בנסיעות, אוכל וכד'. הוצאות שאפשר לוותר עליהם- זה לא קשור לחינוך ביתי. ככלל, חינוך ביתי לא "חוסך" כסף. מבחינת החוק- הרבה תלוי ברשות המקומית ובזה שאחראי על החינוך הביתי- קב"ס. המצב הזה עומד להשתנות, וקב"ס לא יהיה אחראי על חינוך ביתי (כי אם נחשוב על זה- זה ממש לא תפקידו). אבל כל עוד הוא עוסק בזה- זה תלוי בו, בשעות העבודה שלו וברצונו. באופן עקרוני- אין דבר כזה "עברו דירה בלי להודיע". הנתונים מגיעים ממשרד הפנים, לא מהרשות המקומית. קב"ס עם זמן ויוזמה ימצא את כל אלו הרשומים ויעבור ממחוז למחוז עד שימצא (והיו דברים מעולם). כמו בכל מקום, אם יש קשרים לא צריך פרוטקציה. משפחה עם קשרים לא צריכה אישור מאף אחד ולא צריכה להגיש אישור לאף אחד. כאמור, זה תלוי ברשות המקומית. החוק הוא שביר בנושא. רק השנה עברו ל"אישור לחינוך ביתי". עד שנה שעברה החוק היה "פטור מחינוך חובה". היום לקב"ס יש השפעה רבה על החלטת הועדה והועדה בד"כ לא מחליטה לפי מקרים פרטניים אלא לפי הלך הרוח הכללי שלה. (כלומר, ועדה ממחוז מסוים לא נותנת אישורים לאף אחד, ועדה אחרת מאשר לכולם). לגבי "איך עושים את זה". לשיקולך. מותר לעבוד במקביל לבית הספר. אפשר לקבל תכנית לימודים ולעבוד לפיה, אפשר לבקש מבית הספר הקרוב שיתוף פעולה ולהשתתף בטקסים, הצגות ושעורים מיוחדים אפשר לקחת מורים מקצועיים בכל שלב ואפשר גם לא. בצבא לא יודעים איך "לאכול" חינוך ביתי ונדמה לי שנכון להיום בוגרי חיונך ביתי מקבלים קבא נמוך במיוחד כמו אחרים שלא למדו בתיכון.