מחפשות את האביר על הסוס?
האביר על הסוס - כך מוצאים אהבה באמת "איזה בעל אני מחפשת?" חזרה הבחורה על השאלה שנשאלה. "טוב, אני רוצה מישהו שהוא טוב לב, פיקח, אך לא יותר מדי טוב שנותן לאחרים לדרוך עליו, וגם לא מדי פיקח, שלא יעלה לו לראש, מישהו שלא כל היום הראש שלו בספרים: כלומר חברותי ומעורב, מנהיג, הרוח החיה במסיבה, אך לא מישהו מעצבן. הייתי רוצה שיהיה יפה אך לא מתנשא. רוצה ש..." היא הסתכלה על הרב שהיה ישוב מאחורי מכתבתו. חיוכו היה רחב ועיניו קרצו. "נשמע כאילו את רוצה להתחתן עם יותר מאדם אחד". סיפרתי את הסיפור הזה לעצמי ולכל מי שרוצה להקשיב עשרות פעמים. אינני יודע מה שמה של הגברת שבסיפור. מכל מקום, אני יודע את שמה של הגברת בסיפור הבא: קוראים לה חנה שרפשטיין. הנה הסיפור שלה. חנה היתה בחורה צעירה בבוסטון בשנות החמישים המוקדמות. אביה הביא את משפחתו לשם משטוקהולם. לא עבר זמן רב והוא נרצח באכזריות בשעה שחזר לביתו מבית הכנסת בליל שבת. באותה תקופה, מקרים כאלה זעזעו את השכנים כולם. חנה תספר לכם, שאחרי מות אביה הרבי אימץ אותה. שישה חודשים אחרי הרצח היא עמדה לפני מכתבתו של הרבי. "מדוע עדיין לא התחתנת?", שאל הרבי. "עדיין לא מצאתי את האדם הנכון", ענתה. "כיצד ייראה האדם הנכון?", המשיך הרבי ושאל. מתוך דמיונה של חנה, צעד אביר על סוס לתוך השיחה... הרבי צחק במלוא הפה. "את קוראת יותר מדי ספרי רומן", אמר הרבי כשבת צחוק עדיין מרחפת על פניו אך לאחר מכן הרצינו פניו. "ספרי רומן אינם חיים אמיתיים אלא דמיון. הם מלאים רומנטיקה ואהבה עיוורת. אהבה עיוורת אינה אמיתית, היא אינה אהבה". "האהבה היא חיים", המשיך הרבי. "היא גדלה על ידי פעולות קטנות של שני אנשים החיים יחד. עם הזמן הם אינם יכולים לדמיין חיים זה בלעדי זה". אהבה עיוורת זה משהו שנופלים לתוכו. אהבה אמיתית זה משהו שנבנה. ואהבה – הברומטר של נישואין מוצלחים – תלויה 20% באדם שאיתו מתחתנים ו- 80% בדרך שאנו מתחתנים עמו מדי יום. "ויבנו בית בישראל", אמר הרבי בברכה אותה שלח לאשתי חיה ולי ליום נישואינו. והכוונה לבית במובן של פנים הבית, חום, אווירה, שאינו אותו הדבר כמו בית – נכס נדל"ן (שבנייתו דווקא מהווה את אחד האתגרים הגדולים בחיי הנישואין). יהי רצון שכולנו נתברך בבניית בית נאמן בישראל – הזוגות הצעירים ואלה שחוגגים יובל ויותר לנישואיהם. בנו את ביתכם על ידי פעולות קטנות המצטרפות זו לזו. עם הזמן. מאת הרב שמעון פוזנר, מנהל בית חב"ד ברנצ'ו מירז', קליפורניה.
האביר על הסוס - כך מוצאים אהבה באמת "איזה בעל אני מחפשת?" חזרה הבחורה על השאלה שנשאלה. "טוב, אני רוצה מישהו שהוא טוב לב, פיקח, אך לא יותר מדי טוב שנותן לאחרים לדרוך עליו, וגם לא מדי פיקח, שלא יעלה לו לראש, מישהו שלא כל היום הראש שלו בספרים: כלומר חברותי ומעורב, מנהיג, הרוח החיה במסיבה, אך לא מישהו מעצבן. הייתי רוצה שיהיה יפה אך לא מתנשא. רוצה ש..." היא הסתכלה על הרב שהיה ישוב מאחורי מכתבתו. חיוכו היה רחב ועיניו קרצו. "נשמע כאילו את רוצה להתחתן עם יותר מאדם אחד". סיפרתי את הסיפור הזה לעצמי ולכל מי שרוצה להקשיב עשרות פעמים. אינני יודע מה שמה של הגברת שבסיפור. מכל מקום, אני יודע את שמה של הגברת בסיפור הבא: קוראים לה חנה שרפשטיין. הנה הסיפור שלה. חנה היתה בחורה צעירה בבוסטון בשנות החמישים המוקדמות. אביה הביא את משפחתו לשם משטוקהולם. לא עבר זמן רב והוא נרצח באכזריות בשעה שחזר לביתו מבית הכנסת בליל שבת. באותה תקופה, מקרים כאלה זעזעו את השכנים כולם. חנה תספר לכם, שאחרי מות אביה הרבי אימץ אותה. שישה חודשים אחרי הרצח היא עמדה לפני מכתבתו של הרבי. "מדוע עדיין לא התחתנת?", שאל הרבי. "עדיין לא מצאתי את האדם הנכון", ענתה. "כיצד ייראה האדם הנכון?", המשיך הרבי ושאל. מתוך דמיונה של חנה, צעד אביר על סוס לתוך השיחה... הרבי צחק במלוא הפה. "את קוראת יותר מדי ספרי רומן", אמר הרבי כשבת צחוק עדיין מרחפת על פניו אך לאחר מכן הרצינו פניו. "ספרי רומן אינם חיים אמיתיים אלא דמיון. הם מלאים רומנטיקה ואהבה עיוורת. אהבה עיוורת אינה אמיתית, היא אינה אהבה". "האהבה היא חיים", המשיך הרבי. "היא גדלה על ידי פעולות קטנות של שני אנשים החיים יחד. עם הזמן הם אינם יכולים לדמיין חיים זה בלעדי זה". אהבה עיוורת זה משהו שנופלים לתוכו. אהבה אמיתית זה משהו שנבנה. ואהבה – הברומטר של נישואין מוצלחים – תלויה 20% באדם שאיתו מתחתנים ו- 80% בדרך שאנו מתחתנים עמו מדי יום. "ויבנו בית בישראל", אמר הרבי בברכה אותה שלח לאשתי חיה ולי ליום נישואינו. והכוונה לבית במובן של פנים הבית, חום, אווירה, שאינו אותו הדבר כמו בית – נכס נדל"ן (שבנייתו דווקא מהווה את אחד האתגרים הגדולים בחיי הנישואין). יהי רצון שכולנו נתברך בבניית בית נאמן בישראל – הזוגות הצעירים ואלה שחוגגים יובל ויותר לנישואיהם. בנו את ביתכם על ידי פעולות קטנות המצטרפות זו לזו. עם הזמן. מאת הרב שמעון פוזנר, מנהל בית חב"ד ברנצ'ו מירז', קליפורניה.
