הומניטריות בעירבון מוגבל
במקום להפנות אצבע מאשימה כלפי משטר הקסאמים, מאשימים את ישראל ואת ארה"ב בהרעבת האוכלוסייה הפלשתינית נטולת האשמה הציונות כלל לא צריכה להכנס לדיונים מורעלים מסוג זה. משום ש"לא הצדק" ינצח אלא האג'נדה של בעלי העוצמה המשאב החשוב והזמין ביותר לניצול על ידי משטרים מהפכניים, משטרי טרור רודניים, הוא העם הפשוט שאותו מתיימר המשטר להנהיג. משטרים כאלה נוטים להגיע חדשות לבקרים למשברים כספיים חמורים, אשר מאיימים על יציבותם ואפילו על קיומם. הו חיזיון מוכר מהמשטרים המרקסיסטיים שהגיעו לשלטון באפריקה, למשל, בדור האחרון. כדי להמשיך לממן את המשטר המושחת, לקנות נשק ולתחזק את הכוחות המזוינים למיניהם - הם נוהגים לייצר רעב באזורים שלמים של מדינותיהם, תוך רכיבה על תנאי מזג אוויר עונתיים. ואז, כשהעולם שומע על רעב באתיופיה, בסומליה, בצ'אד, במוזמביק או באנגולה - מיד מתארגן סיוע בינלאומי, עם נופך של זוהר מצפוניסטי מבית היוצר של בוב גלדוף, והסיוע הזה כמובן מתקשה להגיע ליעדו. הוא הופך לסחורה בשוק שחור כזה או אחר וכשמדובר בכסף הוא מגיע כדי לשמן מחדש את גלגלי משטר הטרור. זה פחות או יותר מה שקרה בעקבות החרם על משטר החמאס ברשות הפלשתינית. המשטר הזה, כמו משטר ערפאת שקדם לו, ראה את האזרחים הפלשתינים רק כמשאב של סבל לתצרוכת תקשורתית וכמאגר של פצצות חיות – ואחר כך מתות. החמאס הוא שאחראי למה שנקרא עכשיו בתקשורת "המשבר ההומניטרי". מי שאץ לעזרת משטר הטרור הזה הם כמובן ארגוני "זכויות האדם", שבמקום להפנות אצבע מאשימה כלפי משטר הקסאמים, מאשימים את ישראל ואת ארה"ב בהרעבת האוכלוסייה הפלשתינית נטולת האשמה; את הקמפיין המתוזמר היטב הזה מלווה התקשורת בצילומים מתאימים, ושרת החוץ סופקת כפיה: אי אפשר לעמוד מול תמונה של ילד מחטט באשפה. אלא שהמשבר היזום הינו הזדמנות פז, והעיתוי עדיין קיים, לפנות באופן חד לאופציה הריאלית ביותר – כן, האופציה הירדנית. מה שהמשבר הזה מלמד הוא, שהרשות הפלשתינית כפי שהיא – וכפי שהיתה ב-12 השנים האחרונות – היא עוד מדינת נפל, מסוגן של אותן מדינות ידועות בעולם שאינן ממלאות בשום צורה את הדרישות המינימליות של האוכלוסיות שלהן. את כספי המיסים שישראל מחזיקה בהם כעת, ואת כל סכומי העתק של "המימון הבינלאומי" לרשות הפלשתינית אפשר היה בהזדמנות זו של "משבר הומניטרי" למסור לממשלת ירדן. שהרי גם המוסדות והקרנות הבינלאומיות המתמחים בנושא הפלשתיני נגועים בשחיתות ובשיתוף פעולה עם החמאס, כולל מוסדות האיחוד האירופי והאו"ם. הדרך הנכונה היא לנצל את התדרדרות הרשות הפלשתינית כדי להפוך אותה סופית לקליפה ריקה ולהכניס פנימה – לשם שלטון משותף עם ישראל - את גורמי הממלכה ההאשמית. שהם יקבלו את הכסף ואת התקציבים ויזרימו אותם לתושבי יש"ע הפלשתינים, על פי הבנתם. כך תוכל ישראל לסמן כיוון מציאותי לטובת האינטרסים האמיתיים של האזרחים הפלשתינים. מה שישראל עושה עכשיו הוא חזרה אווילית על מהלכי הפייסנות מבית מדרשה של מפלגת העבודה: הזרמת כסף למתונים (פת"ח, גדודי אל-אקצה) בראשות אבו-מאזן, ופתיחת מו"מ איתו; ומנגד, לשם שינוי, הזרמת כספים למשטר החמאס, בשל "שיקולים הומניטריים". ביטוח כפול לטרור.