זה מה שמעכב אותי וזה מה שאני אותר עליו. ויתור על השיכחה הוא ויתור על אי-התמודדות (למרות שתמיד אפשר למצוא דרכים יצירתיות לברוח...). דבר נוסף המעכב אותי - פחד, מהנ"ל ומדברים אחרים, לא ברורים.
יש כמה דברים שמעכבים אותי, אבל אני לא רואה אותם בתור עיכוב ממשי, זה השביל שמוביל אותי, ישנם שלבים שאני עוברת אותם שבכל שלב יש מעין עיכוב מסויים שצריכים לפתור ולהמשיך הלאה. להיות חלק ממשפחה יכול להקרא עיכוב, אבל מצד שני זה מביא אותי למצוא פתרונות מקוריים שאחרת לא הייתי מגיעה אליהם. מציאת שביל הזהב בין להיות שותפה לחיים לאדם שאני אוהבת וחשוב לי מה הוא מרגיש/חושב לבין ילדיי שאני רואה את עצמי בתור "מנחה לחיים" לבין עצמי. הרצון להרמוניה למצב שכולם יהיו מרוצים מקשה עלי ולפעמים מעכב את ההתפתחות האישית שלי. הדבר שהכי מעכב אותי להיום זאת אני, מצב של frozen קפואה במרכז הצומת, רואה הרבה שבילים מסביב ולא מצליחה להגיע למצב של להזיז את עצמי. בילבול מבולבל שהייתי רוצה לשים לו קץ.