מחסום רגשי

[קארין29]

מחסום רגשי

לאחרונה הגעתי להכרה שיש לי בעיה ביצירת והבעת רגשות כלפי הזולת, גם כלפי הקרובים לי ביותר (בני, בעלי). אני מרגישה שאני אכן אוהבת אותם, אבל רק לעתים רחוקות אני מרגישה את הרגש החם הזה עולה וממלא את נשמתי. כאילו יש לי איזה מחסום שעוצר אותי מלהרגיש. כלפי בעלי - האהבה שלי אליו התפתחה בעיקר בעקבות זה שהוא תמך בי והראה כלפי אכפתיות רבה. לא הייתי "מאוהבת" בו אלא יותר הרגשתי תחושות של חרדה בתחילת ההיכרות בינינו, פחד מאיך שהקשר יתפתח.כיום (8 שנים יחד) האהבה הפכה לקשר חברי - אני נהנית מהחיבוק איתו ומהמגע המיני (אין לי בעיות במיניות שלי, להיפך - בשבילי זו דרך להתחבר ולהביע רגש - כמעט הדרך היחידה). כלפי בני זה לקח זמן אפילו רב עד שהרגשתי שאני באמת אוהבת אותו בצורה עמוקה - כ-8 חודשים אחרי הלידה, וגם - ברב הזמן זו מין הרגשה ש-אוקיי, הוא הילד שלי ואני דואגת לו, והוא חי איתי בבית, אבל אני לא "נמסה" עליו. בנוסף - יש לי קושי בהתחברות עם אנשים חדשים - גם נשים - איני מרגישה צורך בהרבה חברות בחיי - שתיים מספיקות לי, וגם זה דורש ממני השקעה עצומה והרבה פעמים אני מרגישה כשאני איתן - שמספיק לי ואני מעדיפה לחזור הביתה - לעשות דברים שאני אוהבת לעשות לבד. מה תוכל לייעץ לי? האם מה שתיארתי כלפי התפתחות של רגש והבעת רגש כלפי אחרים נורמלי או לא? האם מדובר במנגנון בלתי רצוני שקורה לנו אם אנו פוגשים באנשים מסויימים שמעניינים אותנו באופן מיוחד, או שבכל מקרה יש צורך בהשקעה מודעת של משאבים נפשיים ורצון לפיתוח רגש כדי שיווצר קשר?

 

[גרא.]

מחסום רגשי, כפי שאת מכנה אותו,

ליתר דיוק מחסומים רגשיים, הם בדרך תולדה של טראומה בעברך,שהשפעתה עולה וחוזרת מדי פעם,ומונעת ממך את העומק הרגשי הרגשי לו את מצפה בכליון נפש. יותר מזה, לעיתים מחסום כזה הוא תוצאה של כשלון בהדדיות, כלומר בדרך כלל התחברות רגשית צריכה להיות לא כלפי ,אלא עם.כלומר משהוא שצומח ההדדית.לא לחינם,מדברים תמיד על ה"קליק" ההדדי הנוצר בין גבר ואשה,כפתיח להכרות. ומכאן כדאי להבין, שלעיתים, הנכונות, הפתיחות הרגישות והצורך הרב שלך לאינטימיות והתחברות רגשית, פוגש במחסום רגשי של נשוא אהבתך,ואז,כמקודם אין הדדיות. צד אחד רוצה לתת ולקבל, השני חסום רגשית ומתקשה בכך..ומאומה כמעט לא קורה..מכאן שהדרך הנכונה כדי להתמודד עם קשיי יצירה והבעת רגשות כלפי היקרים לך, היא ללכת לטיפול פסיכולוגי.יתכן פסיכואנליזה, יתכן רק פסיכוטראפיה. הבנת המחסומים,והתמודדות רגשית/חוויתית עימם, עשוייה להקל עלייך לסלקם,או למזער את השפעתם על למינימום..לעיתים יש מקום גם לטיפול זוגי,למשל נוסח וירגיניה סטיר,שיתמקד לאו דווקא בסבות, אלא בסמפטומים עצמם..בכל מקרה, התפתחות רגש והבעת רגשות כלפי אחרים,היא מאד אינדיודואלית. אין חוקים,ואין נורמה..אחדים זקוקים לאנשים רבים סביבם. אחרים לבודדים.יש בעייה כאשר אנשים אינם מסוגלים כלל להתחבר עם אחרים, אבל זו אינה הבעייה שלך.בדרך כלל,כפי שציינתי קודם, אפשר ליצור קשר עם אנשים אחרים, בתנאי שהוא הדדי. כלומר, יש צורך שגם זזו או זה שמענינים אותך במיוחד, ימצאו גם הם עניין בך. אם וכאשר זה קורה, דומה שאין צורך בהשקעת משאבים נפשיים מיוחדים..אלא הקשר שנוצר מתפתח בקצב ובדינמיקה משלו..תלוי בסבות ובנסיבות.