מחסום גנטי

[GNews78]

תודה רבה!

זה בהחלט מה שאעשה. עם גבול של זמן. תודה רבה! ובהצלחה לך. מקווה שילך טוב.. תעדכני?

 

[GNews78]

מחסום גנטי

הי. אתמול התבשרתי שככל הנראה אין דרך אחרת להפוך לאמא מלבד תרומת ביצית מכיוון שאני כבר לא מייצרת ביציות. אני בשוק ועדיין מעכלת את הנתונים וכל הזמן חושבת על כך שבמידה ואעשה זאת אז גם הביצית וגם הזרע יהיו מתורם אחר (אני יחידנית ). מתנצלת מראש על השאלה הקטנונית אבל מה שאני בעצם שואלת זה איך מתגברים על הנושא הגנטי? כל כך חוששת מלהסתכל על הילד ולחשוב כל הזמן שהוא לא שלי..

 

[איילת ר]

ברוכה הבאה

אם תסתכלי מספר פוסטים למטה תראי דיון בנושא.
לי אישית לקח זמן לעבד את זה, להתאבל על האובדן הגנטי. קראתי מאמרים על אפיגנטיקה (נמצאים בהודעות הנבחרות בסרגל למעלה בכלים ומידע)
היום שאני אמא יחידנית לבת שנתיים פלוס יכולה להגיד לך שהיא לגמרי שלי!
אני זוכרת שהעליתי את אותה התהייה בפני הפסיכולוגית שלי כשהייתי בהריון ועד היום אזכור את התשובה: אם היא לא שלך אז של מי היא? למי היא שייכת?
איילת

 

[GNews78]

תודה על התשובה

אני בהחלט בשלב האבל. שבורה לגמרי. כואבת. עצובה. ממש לא תופסת את זה ואיך זה יכול להיות. כל הזמן מהדהד לי בראש העניין הגנטי, עולה יורד, לפעמים מציק ולפעמים מתקבל. אולי זה עניין של זמן ועבודת עיבוד? אני מדברת עם הפסיכולוג שלי גם בטלפון בזמן הזה עד לפגישה הבאה. מעדכנת משתפת. הוא מנחם מבין מקשיב מנחה ומנסה להקל. אבל איך בכלל מרימים את הראש אחרי בשורות כאלו? מה את/ן עשית/ן שעזר לכן?

 

[יש לי שאלה9]

אצלי זה אחרת

לא יודעת להסביר, אבל אף פעם לא הטריד אותי העניין הגנטי. אצלי הפוקוס תמיד היה אני רוצה ילד ואיך אני מגיעה לשם - הייתי פתוחה גם לאימוץ (לא אפשרי כיחידנית). תקופת האבל היחידה שהיתה לי כשחשבתי שגם תרומה לא תעבוד ואז כל האופציות נסגרות (הצליח רק בנסיון ה7)
אולי יעזור לך לחשוב על התוצאה הסופית ולא מה מרכיב אותה

 

[איילת ר]

אני זיהיתי שאני בדיכאון קליני
היו כל עוד סיבות לכך
מה שעזר לי היה גם טיפול תרופתי. בנוסף כשהבנתי שזאת הדרך היחידה שלי כרגע להפוך לאמא. הרצון היה כל כך עז שכבר לא יכלתי לעצור....
אני לא יודעת כמה זמן את מרגישה ככה, איזה טיפולים עברת, בת כמה את וכו'
איילת

 

[GNews78]

עוד קצת פרטים

אני בת 38. התחלתי מתהליך של הקפאת ביציות ועשיתי פרוטוקול אחד שלא הייתה תגובה ולא נראו ביציות. אפילו לא אחת. הוחלט לרדת מהקפאה ופשןט לעבור להפריה אלא שגם אחרי שהחליפו לי זריקה ניסו עוד כמה ימים ושוב לא נראתה תגובה. כלומר ככל הנראה שאין יותר. זה תפס אותי מאד לא מוכנה כי בשנה וחצי האחרונות הייתי על גלולות אבל לפני כן מחזור סדיר. פרופיל הורמונלי מלפני שנתיים היה תקין וכל שאר המדדים נראו טובים לפני ההתחלה.. הם חושבים עכשיו שזה אולי עניין תורשתי כי לאמא שלי הפסיק המחזור סביב גיל 36 אחרי שאבא שלי נפטר (היא תמיד יחסה את זה לזה והשפעה הרגשית ולא לבעיה פיזיולוגית ). כרגע זה המצב. השחלות לא מגיבות להורמונים.. ואני מרוסקת שבורה לרסיסים. ברור לי שכדי לעבור לשלב הזה אני צריכה להתגבר על השלב הזה. פשוט לא יודעת עוד איך עושים את זה

 

[איילת ר]

האם הלכת ליעוץ נוסף?
שווה להתייעץ בפורום פוריות. יש רופאים שעושים טיפולים על בסיס טבעי ללא הורמונים כמעט, כך שייתכן ושווה להתייעץ ולחשוב לפני מעבר לתרומה.
אני התחלתי יותר מבוגרת ממך, לאחר שאמרו לי שאני צריכה לעבור לתרומה התרסקתי לגמרי, לאחר תקופה התאוששתי, הלכתי ליעוץ נוסף, הרגשתי שאני חייבת לנסות מספר טיפולים לפני שאני עוברת לתרומה ואכן עשיתי זאת.
אם תרצי להתכתב בפרטי את מוזמנת
איילת

 

[GNews78]

עדיין לא הלכתי לחוות דעת נוספת

ראשית. שוב תודה על התגובה.. אני שבורה ועוד לא אספתי את עצמי כדי לעשות את זה. הכל נורא ראשוני.. מרגישה בין דיכאון לחרדה. מקבלת מלא המלצות על מומחים ולא יודעת איך להתחיל לברר מי המתאים ביותר לי ולנתונים שלי.. מחפשת כרגע את הדרך להתחזק כדי לצעוד את הצעד הבא

 

[איילת ר]

תני לעצמך זמן לעכל, להתאבל
אבל שימי לעצמך איזה גבול, תכנית מגירה תחומת זמן. זה עוזר....

איילת

 

[שירה30001]

דבר ראשון השאלה ממש ממש לא קטנונית

גם אני יחידנית וחובקת ילד מקסים בין 9.5 חודשים גם מתרומת ביצית ותרומת זרע. אני מודה שגם לי נושא הגנטיקה היה מאוד מאוד קשה. אבל באמת גם מחקרי האפיגנטיקה עזרו לי. אני חייבת לומר לך שמהרגע שהרגשתי את תנועותיו בבטן לא חשבתי יותר על המחשבה שהוא לא שלי ואיך אתחבר אליו.
המצחיק הוא שאנשים אומרים לי שהוא דומה לי פיסית

. קחי את הזמן להתאבל - זה טבעי ביותר ולגיטימי.
אם תרצי לשוחח בפרטי או אפילו בטלפון

מאחלת לך המון המון הצלחה והשלמה

 

[GNews78]

המון תודה!

התשובות וההתייחסויות כל כך מעודדות. אני כנראה אלך לחוות דעת נוספת. אבל האבל ותחושת האובדן כבר כאן קיימים ונוכחים.. הכל כרגע נורא ראשוני. מנסה לעכל, למצוא את הדרך לאסוף את השברים, להתחזק ולחשב מסלול מחדש

 

[Mam18]

אני אם יחידנית

אני עברתי תהליך מאוד ארוך עד שהשלמתי עם זה שאין ברירה וצריך תרומת ביצית.
אני אם יחידנית לילדה ב 2.9 מביציות שלי וייבאתי מחול 12 מנות במטרה שיהיו לי 2 ילדים עם גנטיקה זהה לא העלתי על דעתי שאני זאת שיתקע את התהליך של הילד השני.
היום אני אחרי תהליך של עיבוד המצב ויודעת בוודאות שזו הדרך הכי נכונה, אני מבינה שאני צריכה לשמור על בריאותי למען ילדי.
חברה אמרה לי משהו שקצת הכניס אותי לפרופורציות היא מתייחסת לזה כמו אל תרומת דם.
למרות זאת אני עדין תקועה במחשבה שמישהי מהארץ תחלוק איתי את התרומה