מחלת המטפל
לתמר, תודה על תשובתך האמפטית,אלא שאני לחוצה ביותר מהסיטואציה שאני מתעתדת להגיע אליה מחר בעת פגישתי עם המטפל. האיש כלל וכלל אינו רואה את עצמו כמי שסיים את עבודתו אתי. לאחר שהוא היה רדום לגמרי משך כעשרים דקות וכבר כתבתי שהערתי אותו באמצעות שעון מעורר(כדי למנוע הבכתו אם תגיע עובדת הסיעוד שלו לאספו), פלטתי משהו כמו שכשם שהאשה הכי יפה אינה יכולה לתת יותר ממה שיש לה, כך גם המטפל הכי מושלם אינו יכול.הדר' שאל כנגד מה הדברים אמורים ועניתי לו שכנגד זה שהוא ישן לאחרונה. הוא אמר שלא ישן ועניתי לו שכך היה בעשרים הדקות האחרונות, ואז הוא המשיך בשאלה לשלום אחותי ולשלומי ושאל למועד פגישתנו הבאה כי בגלל החגים וכו'- ו-קבענו(למחר,בעצם להיום). כבר היה לנו עימות בעבר סביב טענתי שהטיפול אינו אפקטיבי בגלל ההתנמנמויות והוא ענה ש"זה תקופתי", אולי התכוון לחולף. אז הוא נאחז במחלת אחותי וממה שאמר יצא שאני עדיין אצא נשכרת מהקשר אתו מכיוון שהוא מכיר אותי "לפני ולפנים". עניתי לו שגם לי קשה להנתק ויתכן שצריך להעמיד את משך הפגישות לחצי שעה כי זו היכולת שיש לו עכשיו לשמור על קשב ואז אשלם עבור חצי שעה ולא עבור שלושת רבעי שעה,הוא לא ענה לי על כך.נראה לי שזה מה שאציע לו מחר בתור תקופת ביניים לקראת סיום.כעת עולות בי מחשבות מדוע בכלל אני זקוקה לטיפול לאחר תקופה כה ארוכה. מה זה להעדיף את הקשר אתו על פני קשרים אחרים, לא שיש לי רבים אבל בשנה האחרונה רמסתי ברגל גסה כמה מהקשרים,אולי הקלתי כך על עצמי כדי להתפנות לפגישות ולטיפולים של אחותי, אבל בפירוש ראיתי את זאת כרווח מישני עבורי. כבר שנים רבות שאני מסתירה מאנשים את העובדה שאני בטיפול, פרט לאחותי ולעוד חברה, יתכן שאני זקוקה להסתרה סימלית למגבלותי הפיזיות שהן גלויות.אני מספרת למטפל פכים קטנים מחיי,מספרת לו על התלבטויות שיש לי סביב החלטות בעינינים שונים אלה אינם עינינים שלא הייתי יכולה לחלוק עם אחותי ואולי עם חברה. , אבל אני איכשהו מתעקשת שלא לחלוק אתה דבר וחצי דבר. במערך המשפחתי שלנו- אבי ואחותי היו "זוג" כנגד אמי ואנוכי. כדי לרצות את אמי ולבסס את מעמדי הייתי מספרת לה מעלילותיהם כדי לפרנס את תלונותיה כלפיהם. לזכותה של אמי יאמר שלאחר מותו של אבי- הדפוס הזה כבר לא עבד אצלה לטובתי...עם זאת- לאחרונה התחלתי לחשוב על זה שכשאני מרבה להתלונן על התנהגויות שונות של אחותי בפני המטפל, אני משחזרת דפוס קדום של אינטראקציה עם אחר משמעותי,ואחת המושכות(על משקל חוזקות) של המטפל בשבילי היא שהוא מייצג משהו שיש לי משלי כנגד הברית שהייתה לאחותי עם אבינו.אני מהרהרת מה יהיה עם הפסקת הקשר עם המטפל, אני אתקשה מאד שלא לספר לו על חיפושי אחר מטפל אחר כמו שאיני מתכוונת לספר לו על פנייתי אליך. סוד!....לילה טוב וסליחה על הטרטור.
לתמר, תודה על תשובתך האמפטית,אלא שאני לחוצה ביותר מהסיטואציה שאני מתעתדת להגיע אליה מחר בעת פגישתי עם המטפל. האיש כלל וכלל אינו רואה את עצמו כמי שסיים את עבודתו אתי. לאחר שהוא היה רדום לגמרי משך כעשרים דקות וכבר כתבתי שהערתי אותו באמצעות שעון מעורר(כדי למנוע הבכתו אם תגיע עובדת הסיעוד שלו לאספו), פלטתי משהו כמו שכשם שהאשה הכי יפה אינה יכולה לתת יותר ממה שיש לה, כך גם המטפל הכי מושלם אינו יכול.הדר' שאל כנגד מה הדברים אמורים ועניתי לו שכנגד זה שהוא ישן לאחרונה. הוא אמר שלא ישן ועניתי לו שכך היה בעשרים הדקות האחרונות, ואז הוא המשיך בשאלה לשלום אחותי ולשלומי ושאל למועד פגישתנו הבאה כי בגלל החגים וכו'- ו-קבענו(למחר,בעצם להיום). כבר היה לנו עימות בעבר סביב טענתי שהטיפול אינו אפקטיבי בגלל ההתנמנמויות והוא ענה ש"זה תקופתי", אולי התכוון לחולף. אז הוא נאחז במחלת אחותי וממה שאמר יצא שאני עדיין אצא נשכרת מהקשר אתו מכיוון שהוא מכיר אותי "לפני ולפנים". עניתי לו שגם לי קשה להנתק ויתכן שצריך להעמיד את משך הפגישות לחצי שעה כי זו היכולת שיש לו עכשיו לשמור על קשב ואז אשלם עבור חצי שעה ולא עבור שלושת רבעי שעה,הוא לא ענה לי על כך.נראה לי שזה מה שאציע לו מחר בתור תקופת ביניים לקראת סיום.כעת עולות בי מחשבות מדוע בכלל אני זקוקה לטיפול לאחר תקופה כה ארוכה. מה זה להעדיף את הקשר אתו על פני קשרים אחרים, לא שיש לי רבים אבל בשנה האחרונה רמסתי ברגל גסה כמה מהקשרים,אולי הקלתי כך על עצמי כדי להתפנות לפגישות ולטיפולים של אחותי, אבל בפירוש ראיתי את זאת כרווח מישני עבורי. כבר שנים רבות שאני מסתירה מאנשים את העובדה שאני בטיפול, פרט לאחותי ולעוד חברה, יתכן שאני זקוקה להסתרה סימלית למגבלותי הפיזיות שהן גלויות.אני מספרת למטפל פכים קטנים מחיי,מספרת לו על התלבטויות שיש לי סביב החלטות בעינינים שונים אלה אינם עינינים שלא הייתי יכולה לחלוק עם אחותי ואולי עם חברה. , אבל אני איכשהו מתעקשת שלא לחלוק אתה דבר וחצי דבר. במערך המשפחתי שלנו- אבי ואחותי היו "זוג" כנגד אמי ואנוכי. כדי לרצות את אמי ולבסס את מעמדי הייתי מספרת לה מעלילותיהם כדי לפרנס את תלונותיה כלפיהם. לזכותה של אמי יאמר שלאחר מותו של אבי- הדפוס הזה כבר לא עבד אצלה לטובתי...עם זאת- לאחרונה התחלתי לחשוב על זה שכשאני מרבה להתלונן על התנהגויות שונות של אחותי בפני המטפל, אני משחזרת דפוס קדום של אינטראקציה עם אחר משמעותי,ואחת המושכות(על משקל חוזקות) של המטפל בשבילי היא שהוא מייצג משהו שיש לי משלי כנגד הברית שהייתה לאחותי עם אבינו.אני מהרהרת מה יהיה עם הפסקת הקשר עם המטפל, אני אתקשה מאד שלא לספר לו על חיפושי אחר מטפל אחר כמו שאיני מתכוונת לספר לו על פנייתי אליך. סוד!....לילה טוב וסליחה על הטרטור.