מחלת הלפסוס

[Joe the wolf]

מחלת הלפסוס

קראתי במאמרך נעם את כרוניקת דברי ימי הרדיו לשנת תשס"ג. חן חן. אתה עושה עבודה מצוינת...חולה רדיו אמיתי. סיפרת שם על הקריינים החביבים שמירה אימבר (בנעורי הייתי מפנטז בלילות ובימים עליה) גבי ינון ונוספים שהושעו בגלל לפסוסים. ואם בארזים נפלה שלהבת מה אני אגיד אזוב קיר קטן שכמותי... יש למישהו מכם איזה טיפ אנטי לפסוס? חוץ מלהתאמן עם אגוזים בפה? כמו קוני למל? אני לא מאמין שיש אבל אם כן...מוכן לעשות הכל תמורת טיפ טוב. מודה - כשאני שומע הקלטות שלי משדר-מקריין זה הדבר העיקרי שמפריע לי (יש עוד דברים אבל זה העיקרי). thanks

 

[עופר להב Gרר]

לפסוסים...

קודם כל חשוב רק לזכור שבהקראת חדשות הדרישה לקריאה רהוטה גבוהה הרבה יותר מאשר בשידור רגיל. ועדין לא מזיק לעבוד על זה. בהקשר הזה יש להבחין בין שידור בעל אופי יותר ספונטני, כלומר כשמשוחחים שיחה חופשית וכו' לבין שידור שבו ניתן לתכנן מראש את הדברים. לגבי שידור ספונטני אין לי ניסיון ולכן אין לי משהו שאני יכול לתרום. לגבי שידור שבו ניתן לתכנן מה אתה הולך להגיד מראש (אפילו תוך כדי) - הנוסחא הבדוקה היא לעשות "חזרה". ממש כמו בהצגה. נניח שאתה משדר מוזיקה. אתה יודע מה השיר שמתנגן. אתה יודע מה השיר הבא. כל זמן שהמוזיקה רצה יש לך מספיק זמן לחשוב מה אתה רוצה להגיד ואפילו - להגיד את זה פעם אחת לעצמך לפני. ממש לעשות "חזרה". יש כאלו שרושמים. אני מעדיף להגיד את זה בראש. אם יש לך קצת זמן - הכי טוב להשמיע את האינטרו ב-FPL ולהגיד את הטקסט על הרקע של המוזיקה. ככה אתה גם יודע באיזה קצב להגיד את הדברים ואם זה נכנס באינטרו או שצריך להתחיל לפני. ותתפלא - אבל זה מונע ליפסוסים. החזרה הקטנה הזאת של פעם פעמים - מצליחה למחוק אחוז לא קטן של לפסוסים. זה אגב גם מתחבר לנושא הקודם שדיברנו עליו: כשאתה פותח מיקרופון אחרי כל שיר - אתה הרבה יותר לחוץ וקצת יותר קשה להספיק לעשות את החזרות האלו. כי שיר זה 3 דקות ועד שמכוונים פה ומכוונים שם כבר חצי שיר הלך. כשאתה מדבר כל 2-3 שירים יש לך מספיק זמן לעשות את החזרה הגנרלית הזאת. כל זה אמור לגבי טקסטים שאתה מביא מעצמך. טקסטסים שאתה לא ממציא אלא קורא מהכתב - חובה לקרוא את הטקסט לפחות פעם אחת קודם (אפילו פעמיים) ולסמן אותו. אין צורך לנקד את כל האותיות אלא רק את אותם מקומות שהם בעייתיים. כמו למשל ו' שבקיאה מהירה אתה יכול להתבלבל בין O ל-U. העשירית שניה הזאת שהמח מתעכב - גורמת ללפסוס. וכנ"ל כל מקרה שבקריאה הראשונה נתקעת לרגע כדי לפענח משהו. יש נטיה לחשוב אה אוקיי עכשיו אני יודע זה U אבל בשידור - זה פתאום יחזור שוב. ככה זה. אז לא לוותר לעצמך: נתקעת על משהו בקריאה ראשונה - סמן אותו. מומלץ מאד גם לסמן בבירור פסיקים ונקודות. יש לזה סימנים מוסכמים אבל זה באמת כבר שטויות. מה שחשוב זה שתהיה בהחנה מאד ברורה בין נקודה לפסיק. בפיסוק הרגיל קשה מאד לעין להבחין במהירות בין הסימנים הללו ולכן נקודה בדרך כלל מסמנים בקו אנכי מאורך לכל אורך השורה ואז אי אפשר לפספס את זה. אלו הטיפים המרכזיים שאפשר לתת: טקסט מאולתר - תעשה חזרה. תקסט כתוב - תקרא לפני ותסמן. ואם כבר קרה לך לפסוס אין צורך להתעכב יתר על המידה או להגיד "אופס סליחה" או משהו שרק מעצים את הטעות. אם זה ממש יצא לא ברור תחזור על המילה עוד פעם. אם לא - תמשיך הלאה. לא יקרה שום דבר. כל עיכוב או השתהות מגבירים את חוסר הביטחון ורק גורמים לעוד יותר בעיות בהמשך הדיבור/הקריאה. טיפ אחרון: מאד חשוב להרגיש באולפן בנוח. מספיק שהכסא לא הכי נוח לך או משהו אחר - וזה לוקח את תשומת הלב שלך ויכול לגרום לטעויות או לפסוסים. תשתדל להרגיש מאד מאד נוח באולפן ולעשות כל מה שרק ניתן כדי לשפר את הנוחות שלך.

 

[נועם פורר]

אני ארשה לעצמי לתטפ...

(לתטפ = לתת טיפ. בקיצור) אני לא מסכים האמירה ש"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר"! קריינים ותיקים נוהגים, לרוב, ללפסס הרבה יותר מצעירים. הסיבות לא מובנות לי. הדרכים הפשוטות ביותר בכדי להפסיק ללפסס הן: 1. פשוט לא להתרגש. להיות חסין מהתרגשות כלשהי. 2. לקרוא לאט ובטוח. קריון מהיר יוביל בקלות ללפסוס. 3. מחלות גרון, שתיה מתוקה מדי לפני קריון המהדורה או כל דבר אחר היכול להפריע לנשימה או להוצאת ההגהים מהפה - יובילו ללפסוס. 4. ללמוד את הטקסט של המהדורה. ידוע שהקריינית אורלי יניב (ראש מחלקת הקריינים של גלי צה"ל) נוהגת לסמן לעצמה כל עניין הכי קטן במהדורות החדשות שהיא מקריינת. אז אמנם לא צריך להגזים כמוה, אבל אפשר לקרוא מהדורות חדשות פעמיים לפני "שאתה פותח מיקרופון". אני מאמין שזהו...

 

[Joe the wolf]

שוב תודה..

ונסיים בסיפור הקלאסי על הקריינית שקראה בחדשות על האות שהרמטכ"ל העניק לכל קצין וחצין... למחרת היא קיבלה מכתב ממנהל הרדיו שמסר לה שהוא מתכוון לתת מכתב פיטורין לכל קרין וחריין...

 

[נועם פורר]

זאת לא הייתה נתיבה בן-יהודה?

למיטב ידיעתי, זאת הייתה נתיבה בן-יהודה שהשתמשה בביטוי הזה לראשונה: "כל קצין וחצין, כל קריין וחריין"... או כמו שאבא בן-דוד נהג להגיד: "לא להפריז בפריז" (הפ' רפויה)... פאדיחה מצחיקה שהייתה במהדורת מוצאי יום הכיפורים בגלי צה"ל עם הקריינית ענת קפלון: "מסוק של צה"ל שיגל, אהמ, כאילו, שיגר טיל לעבר מכוניתו של המבוקש הפלשתיני..."

 

[Joe the wolf]

היה פעם מקרה...

שאיזה חייל ירה בהתקפת אמוק לתוך כנסיה ביפו והקריינית (אם אינני טועה היתה זו ליאורה גושן - ה-א-ג-ד-י-ת שאמרה: באותה עת שהו בכנסיה נזירה וחומר...

 

[noam amir]

להאבק בלפסוס...יש תרופה.

גם אני בתחילת הדרך הייתי סובל מהמחלה הזו. ואז אחד הקרינים הטובים ביותר המליץ לי דבר שעליו אני מודה לו עד היום. אתה חייב להפנים את הטעויות ולא להתעלם מהן כאילו הן יעברו מעצמן- חוק ראשון אין תרוצים. דבר שני תתחיל לדבר בשפה הגבוהה גם בחייך הפרטיים זה הכי עוזר בעולם, מכמה סיבות: 1. אתה תמשיך ללבסס ולטעות אבל אז תוכל לתקן את עצמך שלא בשידור. 2.כל פעם שאתה נתקל במילה שאתה לא בטוח בה פשוט אל תאמר אותה , תחפס מילה חלופית, אתה חייב להיות "אילתורן" ברמה. 3.תתחיל מרגע זה לקרוא ספרים גם אם אתה לא אוהב, אני למשל לא מתחבר לספרים אז מצאתי ספרים שמעניינים אותי ואני קורא לפחות 40 עמודים ביום- אתה לא מבין עד כמה זה עוזר וכמה זה מוסיף. 4.גם אם אנשים מעירים לך שאתה לא בשידור ונשמע "פלצן בדיבור" תתתתעעעעללללםםםם ותעבוד קשה, זה רק יכול לקדם אותך. 5.בהצלחה.

 

[Joe the wolf]

נעם, אחלה.