מחלקה סגורה
ביקרתי היום-היא במחלקה סגורה-כבר גנבו לה כמה פרטי היגינה אישית(ככה זה שם-כל דבר צריך לשים בארון עם מפתח)-מה שעשיתי היום-... לא כמו שהיא התרגלה בפתוחה-הכול פתוח ורגוע-היא בעצם כמעט לא הייתה בסגורה-אולי שבועיים-שלוש ראשונות מתוך 4.5 חודשי אשפוז הזה...היא הפיג'מה-אתמול כל היום לא היה בסדר(כרגיל ביום ראשון)-אבל לפחות שמעה בקולי והתחילה פצע במקום אחר-קרוב לזה-שהפצע הקודם יצליח להגליד(אלו פצעים ממש קטנים-היא פשוט תוקעת משהו לא כל כך חד כמה פעמים המקום אחד-לא עד הדם)-כי לא הייתה ברירה-כשאמרתי תפסיקי בכלל-אז היא אמרה-איפה אני אעשה-על הרגל או אנסה לחנוק את עצמי-אז הבנתי שאני חייבת לבקש לעשות במקום אחר או יד אחרת שהאיסור שלי לא יביא רעיונות אחרים-יותר גרועים..אתמול גם קיבלה זריקת הרגעה.היום הייתה ממש בסדר-ודווקא אמרה שבסגורה יש הרבה אנשים ולא משעמם כמו בפתוחה...אבל יש בנות שמציקות לה-בגלל משה ושבת שלי מאוד מפחדת ממנו והיא שואלת הרבה שאילות בקשר לזה-ואז הן תפסו את זה ומציקות לה בכוונה-אבל יש גם כמה בנות שהיא ממש מתחברת עליהם(ותיקות יחסית שם)-למרות שהיא לא מרשה לי לקרוא להם חברות שלה...מי יודע אולי זה לא כל כך גרוע שהיא בסגורה-למרות שאני הרגשתי על הפנים היום כשראיתי אותה שם-כי כבר שכחנו מה זה...הרופאה התקשרה והודיעה שמוסיפים תרופה חדשה(היא אמרה לי את השם-לא זכרתי-אני אברר עוד כמה ימים)-להורדת סימפטומים שליליים שלה-אני תמיד נלחצת כשמתילחים תרופה חדשה-אבל יש גם תקווה -כי תקווה תמיד נשארת...אני בשבועות האחרונים עם מצב הרוח על הפנים-גם בגלל מצב בעבודה וגם בגללה-וגם עייפות הצתברה כי אני עובדת יותר שעות על מנת לסגור פער בשעות העבודה שפתאום לא מגיע לי להחסיר (עבדתי גם ביום שישי)...והעלבון(פרטים בהודעה הקודמת) עדיין טרי מאוד ועדיין בכלל לא התגברתי על זה ופעם ראשונה ב2.5 שנים שאני שם לא בא לי לבוא לעבודה...לגבי חיפוש משהו חדש-בנתיים הקפאתי את זה-קודם אני צריכה לסדר את הבת שלי-נתתי לעצמי עד סוף שנה-אני מקווה שעד אז כבר דברים התקדמו עם ההוסטל...ואחרי זה אני אמשיך -כי אני גם אדע איפה היא תהיה ואחפש מקום בהתאם...כי כרגע פשוט מחכים לי הרבה פגישות והתרצציות וזה לא אתאפשר במקום עבודה חדש-כאן אין לי בעיה-לצאת -לפחות בזה לא עושים לי בעיה(בנתיים)....
ביקרתי היום-היא במחלקה סגורה-כבר גנבו לה כמה פרטי היגינה אישית(ככה זה שם-כל דבר צריך לשים בארון עם מפתח)-מה שעשיתי היום-... לא כמו שהיא התרגלה בפתוחה-הכול פתוח ורגוע-היא בעצם כמעט לא הייתה בסגורה-אולי שבועיים-שלוש ראשונות מתוך 4.5 חודשי אשפוז הזה...היא הפיג'מה-אתמול כל היום לא היה בסדר(כרגיל ביום ראשון)-אבל לפחות שמעה בקולי והתחילה פצע במקום אחר-קרוב לזה-שהפצע הקודם יצליח להגליד(אלו פצעים ממש קטנים-היא פשוט תוקעת משהו לא כל כך חד כמה פעמים המקום אחד-לא עד הדם)-כי לא הייתה ברירה-כשאמרתי תפסיקי בכלל-אז היא אמרה-איפה אני אעשה-על הרגל או אנסה לחנוק את עצמי-אז הבנתי שאני חייבת לבקש לעשות במקום אחר או יד אחרת שהאיסור שלי לא יביא רעיונות אחרים-יותר גרועים..אתמול גם קיבלה זריקת הרגעה.היום הייתה ממש בסדר-ודווקא אמרה שבסגורה יש הרבה אנשים ולא משעמם כמו בפתוחה...אבל יש בנות שמציקות לה-בגלל משה ושבת שלי מאוד מפחדת ממנו והיא שואלת הרבה שאילות בקשר לזה-ואז הן תפסו את זה ומציקות לה בכוונה-אבל יש גם כמה בנות שהיא ממש מתחברת עליהם(ותיקות יחסית שם)-למרות שהיא לא מרשה לי לקרוא להם חברות שלה...מי יודע אולי זה לא כל כך גרוע שהיא בסגורה-למרות שאני הרגשתי על הפנים היום כשראיתי אותה שם-כי כבר שכחנו מה זה...הרופאה התקשרה והודיעה שמוסיפים תרופה חדשה(היא אמרה לי את השם-לא זכרתי-אני אברר עוד כמה ימים)-להורדת סימפטומים שליליים שלה-אני תמיד נלחצת כשמתילחים תרופה חדשה-אבל יש גם תקווה -כי תקווה תמיד נשארת...אני בשבועות האחרונים עם מצב הרוח על הפנים-גם בגלל מצב בעבודה וגם בגללה-וגם עייפות הצתברה כי אני עובדת יותר שעות על מנת לסגור פער בשעות העבודה שפתאום לא מגיע לי להחסיר (עבדתי גם ביום שישי)...והעלבון(פרטים בהודעה הקודמת) עדיין טרי מאוד ועדיין בכלל לא התגברתי על זה ופעם ראשונה ב2.5 שנים שאני שם לא בא לי לבוא לעבודה...לגבי חיפוש משהו חדש-בנתיים הקפאתי את זה-קודם אני צריכה לסדר את הבת שלי-נתתי לעצמי עד סוף שנה-אני מקווה שעד אז כבר דברים התקדמו עם ההוסטל...ואחרי זה אני אמשיך -כי אני גם אדע איפה היא תהיה ואחפש מקום בהתאם...כי כרגע פשוט מחכים לי הרבה פגישות והתרצציות וזה לא אתאפשר במקום עבודה חדש-כאן אין לי בעיה-לצאת -לפחות בזה לא עושים לי בעיה(בנתיים)....
