מחלקה אורולוגית בי"ח אסף הרופא
סיפור שלישי: האורולוגיה על פי פרופ' אריה לינדנר. באמת שאין לי הזכות, גם אין בי קמצוץ של ידע כדי לדבר על אורולוגיה. הרבה שנים אני משתין מבלי לדעת איך זה קורה. לכן,קודם אספר סיפור קטן כדי להמחיש מה הבנתי על מחלקת האורולוגיה ב"אסף הרופא". מספרים שבארצנו חיה פעם אמנית-כנרת מופלאה בשם אילונה פהר. זו הייתה מורתם של גדולי הכנרים הישראליים שעשו חיל בעולם המוסיקה. תחת ידיה צמחו כנרים כמו צוקרמן ומינץ וגם אחרים. ופעם הביאו אליה לבחינת כניסה ילד-כנר. אילונה ביקשה מהילד לנגן לפניה קטע כלשהו. זה הוציא את כינורו, והחל לכוון אותו...אילונה הביטה בו, ופסקה מיד: אינך צריך לנגן. התקבלת! לגאונית הזו הספיק לצפות בכיוון הכלי על מנת להבין מה מוצג לפניה. אגב, שם הילד: יצחק פרלמן. אינני כאילונה פהר, אבל לא צריך להיות גאון, ומספיק להסתכל על מצב בתי השימוש במחלקה האורולוגית באסף הרופא כדי להבין מה בעצם מתרחש בה. שהיתי במחלקה הזו כשלושה ימים, ובכל פעם מצאתי בה את השירותים נקיים ומבריקים. תמיד עם נייר טואלט וסבון. ועם טבלה צמודה לדלת הכניסה עליה חותמת המנקה את שמה ואת שעת הניקוי! ולא הבנתי איך זה יכול להיות. עד שביום האחרון, נשבע לכם! ראיתי את הפרופסור של המחלקה בדרכו לחדרנו פותח במעין תנועה לא רצונית ולא מודעת את דלת חדר השירותים ומציץ לתוכו...שומו שמים ושישי ארץ! האם בשביל זה הלך הנער ללמוד כל כך הרבה שנים רפואה והתמחות? בשביל לבדוק חדרי שירותים?! משהו פה לא מסתדר לי... אל תספרו על כך לאימו,או לקרוביו. אל תגידו בבאר יעקב. פן יבולע לו. אבל לכן, כך נראים השירותים. וכך נראית המחלקה כולה.וזה יורד ממנו אל הצוות. ראיתי את אנה האחות האחראית מזיזה את המתקן לקירור מים כדי לבדוק את רמת הניקיון תחתיו. וראיתי רישום מדויק, וסדר מופתי. ורופאים צנועים ואחראיים דוחפים עגלות עם ערכות לבדיקות דם מחדר לחדר. מסבירים,מרגיעים מנחמים.ראיתי אחיות אדיבות, קשובות ונכונות למרות שלפניהן רשימה אין סופית של מטלות שעליהן לסיימן לפני העברת המשמרת. ואיזו רכות יש בהן. בשעות הבוקר כשנסגרת המחלקה לביקור רופאים. הולך הפרופסור בראש אנשיו מחדר לחדר, מחולה לחולה,וחוקר, ומקשה קושיות לצוות. ושמתי לב שלפעמים האיש עוצר קמעה בצאתו מן החדר ומאזין לתגובות החולים... אולי זה פרי דמיוני, אולי לא.אבל האיש חזר פעמיים בעקבות מה שנאמר על ידי החולים בצאתו. והגיב ונתן הנחיות חדשות לצוות! לא יאומן, לא יאומן.... בבדיקה האחרונה כשבישר לי שאני יוצא לחופשי שמעתי אותו אומר במסדרון: "אני מבקש שעוד לפני שהחולה ילך לביתו, כבר יהיה לו תאריך לבוא לבדיקה אורטוסקופית". (אורטוסקופית? מה זה? אולי אני משבש? אבל זה מה שהבנתי בבורותי המצויה.) לא אלאה אתכם באורולוגיה,ובמילים מוזרות שרצות חופשי שם כמו "קרוטנין", "ניקוז","חומצת שתן" ו"סטנד" ועוד הרבה מרעין-בישין שבמילא אינני מבין בהן.אבל אני כן מבין ביחס אנושי, באחריות, בנוהל תקין ובמסירות. לפעמים הדג מסריח מהראש. ולפעמים הראש גם יודע לאוורר,לנער ולהמריץ את הדג. וכך נראית מחלקה שהפרופסור שלה איננו מתבייש לתחוב את אפו ומשקפיו אל חדרי השירותים אשר בתחום אחריותו. ואיננו נלאה להאזין לדברי החולים שלו. הכל מתחיל בראש. עכשיו שבת. ואני יושב בביתי. אסיר תודה. וחושב על ד"ר אבי ועל ד"ר סתיו הרגישים והטובים. ועל האחיות אירֶנָה ואנסטאסיה המסורות,החמודות. ועל כל שאר הצוות המסור, שנשאר שם לעבור מחדר לחדר ומחולה לחולה.ועל פרופסור לינדנר שלצערי לא היה בידי סיפק וזמן רב יותר כדי לצפות בו ולצייר ביתר פירוט את הליכתו הזקופה, ה"בעל-בתית", המרשימה של האיש הזה. ניהול איננו דבר פשוט. אלפי פרטים,אנשים...לחצים,אחריות,מסורת ותקלות בלתי נמנעות. אבל הדברים קמים ונופלים על דברים קטנים שנראים בלתי חשובים ,לא יוקרתיים וללא מוניטין כמו שירותים נקיים. ואת זה מבינים כנראה טוב טוב,שם ב"מחצבת האבנים" של "אסף הרופא". ומכאן המוניטין שלהם! כל הכבוד, כל הכבוד ! ותודה.
סיפור שלישי: האורולוגיה על פי פרופ' אריה לינדנר. באמת שאין לי הזכות, גם אין בי קמצוץ של ידע כדי לדבר על אורולוגיה. הרבה שנים אני משתין מבלי לדעת איך זה קורה. לכן,קודם אספר סיפור קטן כדי להמחיש מה הבנתי על מחלקת האורולוגיה ב"אסף הרופא". מספרים שבארצנו חיה פעם אמנית-כנרת מופלאה בשם אילונה פהר. זו הייתה מורתם של גדולי הכנרים הישראליים שעשו חיל בעולם המוסיקה. תחת ידיה צמחו כנרים כמו צוקרמן ומינץ וגם אחרים. ופעם הביאו אליה לבחינת כניסה ילד-כנר. אילונה ביקשה מהילד לנגן לפניה קטע כלשהו. זה הוציא את כינורו, והחל לכוון אותו...אילונה הביטה בו, ופסקה מיד: אינך צריך לנגן. התקבלת! לגאונית הזו הספיק לצפות בכיוון הכלי על מנת להבין מה מוצג לפניה. אגב, שם הילד: יצחק פרלמן. אינני כאילונה פהר, אבל לא צריך להיות גאון, ומספיק להסתכל על מצב בתי השימוש במחלקה האורולוגית באסף הרופא כדי להבין מה בעצם מתרחש בה. שהיתי במחלקה הזו כשלושה ימים, ובכל פעם מצאתי בה את השירותים נקיים ומבריקים. תמיד עם נייר טואלט וסבון. ועם טבלה צמודה לדלת הכניסה עליה חותמת המנקה את שמה ואת שעת הניקוי! ולא הבנתי איך זה יכול להיות. עד שביום האחרון, נשבע לכם! ראיתי את הפרופסור של המחלקה בדרכו לחדרנו פותח במעין תנועה לא רצונית ולא מודעת את דלת חדר השירותים ומציץ לתוכו...שומו שמים ושישי ארץ! האם בשביל זה הלך הנער ללמוד כל כך הרבה שנים רפואה והתמחות? בשביל לבדוק חדרי שירותים?! משהו פה לא מסתדר לי... אל תספרו על כך לאימו,או לקרוביו. אל תגידו בבאר יעקב. פן יבולע לו. אבל לכן, כך נראים השירותים. וכך נראית המחלקה כולה.וזה יורד ממנו אל הצוות. ראיתי את אנה האחות האחראית מזיזה את המתקן לקירור מים כדי לבדוק את רמת הניקיון תחתיו. וראיתי רישום מדויק, וסדר מופתי. ורופאים צנועים ואחראיים דוחפים עגלות עם ערכות לבדיקות דם מחדר לחדר. מסבירים,מרגיעים מנחמים.ראיתי אחיות אדיבות, קשובות ונכונות למרות שלפניהן רשימה אין סופית של מטלות שעליהן לסיימן לפני העברת המשמרת. ואיזו רכות יש בהן. בשעות הבוקר כשנסגרת המחלקה לביקור רופאים. הולך הפרופסור בראש אנשיו מחדר לחדר, מחולה לחולה,וחוקר, ומקשה קושיות לצוות. ושמתי לב שלפעמים האיש עוצר קמעה בצאתו מן החדר ומאזין לתגובות החולים... אולי זה פרי דמיוני, אולי לא.אבל האיש חזר פעמיים בעקבות מה שנאמר על ידי החולים בצאתו. והגיב ונתן הנחיות חדשות לצוות! לא יאומן, לא יאומן.... בבדיקה האחרונה כשבישר לי שאני יוצא לחופשי שמעתי אותו אומר במסדרון: "אני מבקש שעוד לפני שהחולה ילך לביתו, כבר יהיה לו תאריך לבוא לבדיקה אורטוסקופית". (אורטוסקופית? מה זה? אולי אני משבש? אבל זה מה שהבנתי בבורותי המצויה.) לא אלאה אתכם באורולוגיה,ובמילים מוזרות שרצות חופשי שם כמו "קרוטנין", "ניקוז","חומצת שתן" ו"סטנד" ועוד הרבה מרעין-בישין שבמילא אינני מבין בהן.אבל אני כן מבין ביחס אנושי, באחריות, בנוהל תקין ובמסירות. לפעמים הדג מסריח מהראש. ולפעמים הראש גם יודע לאוורר,לנער ולהמריץ את הדג. וכך נראית מחלקה שהפרופסור שלה איננו מתבייש לתחוב את אפו ומשקפיו אל חדרי השירותים אשר בתחום אחריותו. ואיננו נלאה להאזין לדברי החולים שלו. הכל מתחיל בראש. עכשיו שבת. ואני יושב בביתי. אסיר תודה. וחושב על ד"ר אבי ועל ד"ר סתיו הרגישים והטובים. ועל האחיות אירֶנָה ואנסטאסיה המסורות,החמודות. ועל כל שאר הצוות המסור, שנשאר שם לעבור מחדר לחדר ומחולה לחולה.ועל פרופסור לינדנר שלצערי לא היה בידי סיפק וזמן רב יותר כדי לצפות בו ולצייר ביתר פירוט את הליכתו הזקופה, ה"בעל-בתית", המרשימה של האיש הזה. ניהול איננו דבר פשוט. אלפי פרטים,אנשים...לחצים,אחריות,מסורת ותקלות בלתי נמנעות. אבל הדברים קמים ונופלים על דברים קטנים שנראים בלתי חשובים ,לא יוקרתיים וללא מוניטין כמו שירותים נקיים. ואת זה מבינים כנראה טוב טוב,שם ב"מחצבת האבנים" של "אסף הרופא". ומכאן המוניטין שלהם! כל הכבוד, כל הכבוד ! ותודה.