לא רואה? שוב אכתוב..כי המלחמה הכי קשה
היא קודם כל המלחמה עם עצמך. המאבק לאלהכיר, לא לתת לה גושפנקה, לאהבה. מדוע? דוחקת, ודועכת, ומועכת, אל תתגלי, אל תתפרצי - לא יודעת למה. קל יותר, אולי. אחר -כך, כשזו האחרונה באמת מתגלה במלוא הדרה (ואין מנוס מגילוי זה, אם אמיתי הוא) - אחר כך,קשה יותר, בטוח. אולי מפחד. אולי פחדת להתמודד עם היכולת המדהימה הזו שיש בך - לתת, לקבל, לוותר, ליזום, למזג - מפחיד... אולי מניסיון קודם. האכזבה, הדמעות, ההרגשה שכל דבר רע שגורמת את לעצמך, הוא בגללו. ואולי, ואולי ואולי, אף פעם לא נדע. אבל עכשיו, כמו שקרני אמרה, זה רק לפתוח את העיניים, להבין כי אהבת, כי הכחשת, כי פיספסת. ואין מה לעשות. רק עם הנחת אבן ההכרה והידיעה על העבר, תוכלי להמשיך בחומת החיים. בשבילך פה, אם את צריכה, אוהבת מורן
